המלה שהסגירה את המצוקה של נתניהו בראיון עם אודי סגל

נתניהו הגיע לראיון כשהוא מבוסם מהנוק אאוט המוחץ שהשיג בראיון עם לוי ולא הגיע מוכן. בשלב מאוד מוקדם בראיון הוא הבין את טעותו

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
נתניהו באולפן, אתמול. אמר שלא עוסק בחסינות, אך ביקש אותה בינואר 2020
נתניהו באולפןצילום: צילום מסך ערוץ 13

אם הראיון של יונית לוי עם ראש הממשלה בנימין נתניהו גרף הסכמה גורפת מימין ומשמאל בנוגע לתפקודה של לוי, התגובות לראיון עם אודי סגל היו חלוקות. באופן מובהק, כל מתנגדי ראש הממשלה סברו שהיו ראיון מוצלח, שיבחו והיללו את סגל על קור רוח לא מתפשר, על כך שהגיע מוכן לראיון ו"לא מיצמץ". לעומתם, אנשים מהצד הימני של המפה הפוליטית - או ליתר דיוק מהצד של "רק ביבי" סברו שסגל נדרש להתנצל בפני ראש הממשלה על ראיון תוקפני ואגרסיבי.

כיצד אותו ראיון מתפרש באופן הפוך לחלוטין על ידי אנשים שונים? התשובה נעוצה בכך שלכל אחד מאתנו יש מערכת פלטור שונה של מידע. אנשים שונים יפרשו את אותה פיסת מידע בדרכים שונות. פרשנות זו מוטה על ידי הערכים שלנו, האמונות שלנו ובעיקר התחושות. התחושות שלנו לגבי טענה מסוימת משפיעות על הנכונות שלנו להאמין בה.

אודי סגלצילום: קמחי מוטי

זו הסיבה שתומכי נתניהו ייטו להאמין לטענות כוזבות אם אלו כללו עמדה התומכת בנתניהו או עמדה שלילית על מתנגדיו, ואילו מתנגדי נתניהו, אנשי "רק לא ביבי", ייטו להאמין לפייק ניוז אם אלו הציגו עמדה המתנגדת לנתניהו.

הביטוי "הצליח במשימה", שבו נעשה שימוש לתיאור ביצועיו של סגל, חושף בפנינו בצורה מובהקת את הפער. מבחינת מתנגדיו של ראש הממשלה, ראיון עם נתניהו הוא משימה שיש לצלוח. למשימה הזו יש רק תוצאה רצויה אחת - לראות את נתניהו חבול ומובס.

וזה אכן מה שקרה.

החובבנות של נתניהו

נתניהו הגיע לראיון כשהוא מבוסם מהנוק אאוט המוחץ שהשיג בראיון עם לוי ולא הגיע מוכן. בשלב מאוד מוקדם בראיון הוא הבין את טעותו - לראיונות צריך להתכונן לא רק ברמת המסרים שאותם רוצים להעביר, אלא גם ובעיקר ל"סטינג". ה"סטינג" בסיפור הזה הוא הראיון עם לוי. סגל למד את כל הגימיקים של נתניהו באותו ראיון. אין לי ספק שסגל צפה בראיון עם לוי כמה וכמה פעמים. החובבנות של נתניהו היתה לחשוב עשה שמה שעבד בפעם הראשונה יעבוד גם בפעם השנייה. הוא הגיע מצויד מהבית עם מסרים שהוא כבר שולף על טייס אוטומטי גם אם תעירו אותו באמצע הלילה - אבל הוא לא התכונן לסיטואציה.

הדבר הראשון שאני אומרת למנהלים ולפוליטיקאים שאני מייעצת להם זה ללמוד את האדם שמולו הם הולכים לנהל את המו"מ. הכלל הראשון בעיצוב התנהגות של יריבים הוא לשים לב לפער בין הצרכים הפונקציונליים (במקרה הזה – לראיין את ראש הממשלה לפני הבחירות) לצרכים הרגשיים של אותו אדם (להוכיח את עצמו בתקשורת, להעלות את מעמדו, לתת לפייט לחדשות 12).

אין לי ספק שצרכים רגשיים אלו לא מעלים גבה אצל אף אחד מכם. לכן, מבחינת נתניהו הקטסטרופה היתה לא פחות מחובבנות לשמה. אם הוא היה לוקח שיקולים אלו בחשבון הוא היה מבין שכעת יש צורך ביותר מסט המסרים, שפת גוף, אינטונציה ואפילו קסם אישי – הפעם הוא היה צריך להגיע מוכן גם ברמת התשובות.

שתי מלים שהקנו לסגל את היתרון

הפער המשמעותי בין הראיון של לוי לזה של סגל נחשף כבר בהתחלה. סגל עצר את עצמו בכל הכוח מלציית לנורמת ההדדיות ותאמינו לי – זה לא דבר פשוט.

למה הכוונה? נורמת ההדדיות משמעותה שגם מול אדם שידוע כי אינו מחובבייך, מלות חנופה וחיוכים ישפיעו עליו כמו קסם, ונתניהו יודע זאת היטב. ההשפעה גוברת כשמדובר באדם בעל שיעור קומה כמו ראש ממשלת ישראל.

רוב האנשים מצייתים לנורמה זו ומשיבים בחיוך. גם הפעם, כמו בראיון עם לוי, נתניהו הגיע עם טונות של קסם אישי, חייך בחיבה (אמנם מזויפת, אבל לאמן כמו נתניהו אין שום בעיה לזייף חיבה), התבונן בסגל ואמר – "חג שמח, אני שמח להיות פה בתוכנית שהקלטנו מראש". על סגל זה לא השפיע. שום חיוך או צל של חיוך לא נראה על פניו. סגל ידע שאם הוא יחייך – הוא יאבד את הראיון. הוא השיב ב"כן כן" חסר סבלנות. "לא רצית להפר את תנאי העוצר אז באת שעה לפני השידור".

שתי המלים הללו, "כן כן", הקנו לסגל יתרון. הוא ידע שנתניהו ינסה להפעיל את קסמיו ולכן ביטל עם ה"כן כן" שלו את מראית העין של הדאגה של נתניהו לציבור וההקפדה המופרזת שלו על הכללים.

נתניהו אמנם הופתע, הוא לא רגיל שלא משחקים איתו את המשחק, לפחות בתחילת הראיון, אבל המשיך בטכניקות שתמיד עובדות: הוא התבונן בעיניו של סגל, אימץ את הטון האותנטי ביותר שלו ואמר: "לפני שאתה שואל אותי, אני רוצה להגיד - באתי הנה כדי לקרוא לאזרחי ישראל לכבד את הכללים בפורים כדי שלא נחזור על התחלואה הפורצת בפורים שעבר".

כאן לקח נתניהו הפסקה דרמטית, אימץ את המבט הכי מהורהר ונוגה שהצליח לשים על פניו ואמר: "יש מיליון מאתיים אלף אזרחים שעדיין לא התחסנו וחלק מהם נמצאים בקבוצת סיכון, הם יכולים למות, הם יכולים לקבל מחלות קשות ואנחנו יכולים לצאת מזה, יש תוכנית חמש שלבים".

בסיום נאומו אמר נתניהו, "אני מבקש – תשמרו על הכללים". לכך ענה סגל: "ואני מבקש ממך שהראיון הזה לא יהיה ראיון של 'נה נה נה נה'", ובארשת פנים רצינית, ואף מאיימת, כשל אבא שמדבר לילד שלו, הוסיף: "תענה ברצינות על השאלות ואני אתן לך להשיב".

נתניהו בשלב הזה הביט על סגל בחצי חיוך וענה משהו מגומגם ואף מבויש, כמו ילד שזה עתה ננזף. זה היה השלב שבו החלה לצאת לו הרוח מהמפרשים.

מאבק סמוי וגלוי

עד עכשיו התנהל מאבק מתחת לפני השטח. מאבק שבו סגל הבהיר לנתניהו – 'כאן זה לא הולך להיות משחק הילדים שהיה עם לוי - אני הגעתי מוכן ושש אלי קרב.' מהשלב הזה החל סגל לירות צרור שאלות שהוציאו את ראש הממשלה מאיזון אחת אחרי השנייה; החל בניהול משבר הקורונה, לרבות דרישה מפתיעה מנתניהו להתנצל, וכלה בשאלות על השיחות עם העדים במשפטו והאמירה שלפיה לנתניהו לא חסר כסף: "יש לך יותר כסף ממני, למה אתה צריך שיביאו לך דברים".

כעת שימו לב לשלב המכונן בראיון. שלב זה לא קשור בתוכן הנאמר אלא בניגון של הדברים. הנקודה שבה נתניהו איבד את זה לחלוטין ולא הצליח יותר לשמר ארשת של קור רוח היתה כשסגל הטיח בו – "הערכים שאתה מכונן זה כסף לפני החינוך.. אתה לא מודה שזו היתה טעות שהעדפתם את המסחר לפני החינוך".

נתניהו שכבר לא הצליח לעצור את התסכול והכעס על סגל השיב: "אתה רוצה שאני אשיב לך?", וכשסגל ענה "כן", הסגיר נתניהו את המצוקה שבה היה שרוי עם התשובה "יופי". באמירה הכל כך ילדותית הזאת, "יופי", חשף נתניהו את סערת הרגשות שבה היה מצוי.

אם המטרה של סגל היתה להוציא את ראש הממשלה מכליו אז הראיון הזה בהחלט מוגדר כהצלחה מסחררת, אבל מה שלי היה חסר בראיון הזה זה מעט ג'נטלמניות. לא מדובר פה בקרב לחימה שבו אתה ממשיך להכות ביריבך כשהוא חבול ומובס על הרצפה. זה ראיון עם ראש ממשלת ישראל. כשמנהלים קרב כזה יש להביא בחשבון גם כיצד הוא ישפיע על המורל הלאומי, כמו גם על נורמות מוסריות של כבוד הדדי.

מה עם קצת ג'נטלמניות?

כצופה מצד היה משהו מאוד מאכזב ואף בוטה בהתנהלות של סגל. הוא הצליח להלחיץ את 'היריב' בסוג של לוחמה פסיכולוגית. הוא התחיל את הקרב בהתקפה גוברת והולכת, עד שגבר עליו בנוקאאוט מהיר.

סגל הגיע לראיון במיינדסט שבו הוא לא האמין שהוא יכול לנצח, הוא עלה במטרה לא להיפגע, לא ללכת ולא לקחת סיכונים, לנסות לגמור את הקרב במינימום נזק. הוא שאב כוח מהצלחותיו בקרבות, אבל מעט ג'נטלמניות בראיון היתה יכולה לייצר לו גם ניצחון וגם לאפשר לתומכיו של נתניהו להקשיב לדברים. כשסגל נתפש כתוקפן ואגרסיבי הוא אוטם לחלוטין את יכולת ההקשבה של חלק גדול בציבור.

לירז מרגלית

לירז מרגלית | אם לפרויד היה סמארטפון

לירז מרגלית היא בעלת דוקטורט בפסיכולוגיה, עם התמחות בתורת המשחקים וכלכלה התנהגותית. היא מרצה במרכז הבינתחומי ובעלת טור במגזין Psychology Today ובמגזין העסקי CMSWire. מחקריה על התנהגות גולשים זכו לפרס המחקר הטוב ביותר בנוירומרקטינג ובנוסף היא קיבלה פעמיים את התואר "כותבת השנה" (contributor of the year) ב-CMSWire.

ללירז ניסיון מחקרי ויישומי בניתוח תהליכי חשיבה והבנת צרכי משתמשים המשלבת את חקר המוח, תהליכים קוגניטיביים ואינטראקציית אדם מחשב (Human Computer Interaction). בשנים האחרונות היא חוקרת אספקטים שונים של התנהגות בעולם הדיגיטלי. ספרה "הנדסת התודעה" בהוצאת פרדס אמור לראות אור בקרוב.

לאתר של לירז

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker