מה מכשיר את יפעת שאשא-ביטון לממלאת מקום ראש הממשלה?

שאשא-ביטון לא עשתה שום דבר שמאפשר לציבור לתהות על קנקנה מלבד היותה ראש ועדת הקורונה. למרות זאת, גדעון סער צירף אותה למפלגתו באותו אופן שבו בוחרים מועמדים לתוכנית ריאליטי

לירז מרגלית
לירז מרגלית
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ח"כ יפעת שאשא־ביטון
ח"כ יפעת שאשא־ביטון צילום: שמוליק גרוסמן / דו

גדעון סער הודיע השבוע על צירופה של ח"כ יפעת שאשא־ביטון למפלגתו החדשה. היא תשובץ אחריו, במקום השני. אם ייבחר לראש ממשלה היא תמונה לממלאת מקומו. הסיבות לשיבוץ לא ברורות. איזה ניסיון יש לשאשא-ביטון שמכשיר אותה לתפקיד שיאפשר לה בסיטואציה מסוימת להיות ראש ממשלה. אתם בטח חושבים לעצמכם מה את שופטת? את לא מכירה אותה. התשובה לכך היא נכון, אני לא מכירה אותה. זה המפתח.

אף אחד לא מכיר את שאשא-ביטון ואת היכולות שלה. מבחינתי, מסוגלות של אדם לא יכולה להסתכם בזה שהוא יצא נגד ראש הממשלה - למרות המהירות שבה אנו מכתירים מלכים. יש סיכוי שהיא תהיה ראש הממשלה הטובה שנראתה במחוזותינו, אבל אין מספיק מידע כדי לקבוע זאת.

שאשא-ביטון לא עשתה שום דבר שמאפשר לציבור לתהות על קנקנה מלבד היותה ראש ועדת הקורונה. למרות זאת, סער בחר בה באותו אופן שבו בוחרים מועמדים לתוכנית ריאליטי. הקריטריונים הם משיכת אש ויכולת לייצר פרובוקציות, הרי היה לה אומץ לצאת נגד נתניהו.

למעשה, את אחד הדברים החשובים ביותר לא ציינו: שאשא-ביטון היא אישה מזרחית מהפריפריה – והיא גם דוקטור. אנחנו מקבלים פה ספוילר למערכת הבחירות הקרובה. הבחירות הקרובות לא יהיו על מצע פוליטי או אידיאולוגיה - אפילו לא על נאמנות מפלגתית. בבחירות הקרובות ינצח מי שיידע למצוא את החלקים בציבור שעליהם ניתן לעשות מניפולציה - ויפנה לרגש באמצעות מסרים פרובוקטיביים שמותאמים לקהל היעד.

היועצים של גדעון סער ככל הנראה מצוינים בשיווק. יש להם את ההבנה שלמוצר עצמו יש פחות משמעות מאשר לאופן שבו הוא נתפש, או במקרה הזה ההבנה שלכישורים וניסיון יש פחות משקל ממראית עין של מפלגה מאוזנת וליברלית. סער חושב על קהל הבוחרים שלו, וככל הנראה הוא מנסה לקרוץ לקהל האשכנזי - זה שמאס בנתניהו.

גדעון סערצילום: עדינה ולמן / דוברו

קהל זה רוצה לראות אישה דומיננטית במפלגתו של סער ואם היא מזרחית – אז מה טוב. אנשים אוהבים לייצר מראית עין שתציג אותם באור יפה – נאורים, מתקדמים וליברלים. גם בליהוק של תוכניות ריאליטי יש הבנות מאוד ברורות לגבי התפקידים הרצויים בזירה. מפה מנסים למצוא דמויות שיתאימו לקונספט. באותה מידה סער מנסה להבין מה קהל הבוחרים שלו שואף לראות במפלגה ומכאן מתחיל תהליך הליהוק.

תפישה זו תואמת היטב את תהליך ההידרדרות הקוגניטיבית שמתרחש בשנים האחרונות. מחקר שנערך בקולג' האוניברסיטאי של לונדון מראה שצעירים כבר לא קוראים טקסטים - אלא סורקים אותם. המחקר עקב במשך חמש שנים אחרי התנהגות סטודנטים במנועי חיפוש של מקורות אקדמיים. יותר מ-80% מהגולשים עברו במהירות ממקור אחד לשני, לא חזרו לאותו מקור פעמיים ולא קראו בו יותר מעמוד אחד או שניים.

לטענת החוקרים, היכולת השכלית של צעירים הידרדרה בעשור האחרון. הם מתקשים להבין רעיונות מדעיים בסיסיים. בהשוואה לדורות קודמים, הם חסרים את המיומנות הנדרשת לעיבוד מעמיק של מידע. לטענתם, ההשפעות ארוכות הטווח על התודעה עדיין אינן ידועות, אך מה שכן ידוע זה שבעשורים האחרונים האינטליגנציה הממוצעת של האדם נמצאת במגמת ירידה.

בעולם שבו התראות מתקבלות בקצב של חמש התראות בדקה, הדרך היחידה ללכוד את תשומת הלב שלנו היא לייצר פרובוקציות וריגושים זולים. טראמפ הביא את העיקרון הזה לדרגת אומנות והפוליטיקאים שלנו מיהרו לאמץ את השיטה. הם הפנימו שהמהות ממש לא משנה. מה שחשוב זה האופן בו ניתן לעצב את התודעה.

אז מה המתכון להפניית הקשב הציבורי? קודם כל, להיות מצויד בהבנה שאין צורך באנשים מיומנים. גם ניסיון כבר לא משחק תפקיד. על אידיאולוגיה של מפלגות או מצע אין מה לדבר. אפילו ימין ושמאל נהפכו מושגים ריקים מתוכן. הכל הפך להיות אישי. האם אני מתחבר רגשית לבן אדם או לא?

הרי כל נושא, פוליטי, מדיני, כלכלי ובריאותי, הפך באחרונה לעניין של ימין מול שמאל. החברה שלנו יותר מקוטבת מאי פעם. קחו לדוגמה את ההסכם עם איחוד האמירויות. ניתוח מהיר של הרשתות החברתיות חושף שמתנגדי נתניהו נהפכו לימין קיצוני והתנגדו להסכם בטענה שהוא מונע מאינטרסים אישיים. לעומת זאת, מצביעי נתניהו נהפכו לפתע לשוחרי שלום שלא מפסיקים לדבר בשבח ההישג, כאילו שכל מאווייהם הם השכנת שלום וטוב בעולם הזה.

הפוליטיקאים שלנו הבינו היטב שהיצמדות למצע או לאידיאולוגיה רק תותיר אותם מאחור. בסופו של דבר אין שוני גדול בין האידיאולוגיה של הימין לבין זו של השמאל־מרכז, ושממש כמו בתוכניות ריאליטי, המנצח יהיה זה שיצליח למשוך תשומת לב.

גם התקשורת הבינה שכדי לשרוד היא חייבת לשחק את המשחק. ככל שהמידע יותר פרובוקטיבי יש לו יותר סיכוי להפוך לוויראלי, לתפוס רייטינג ולהגיע לכותרות. התקשורת בוחרת להדגיש אירועים מסוימים ולצייר תמונת מציאות שתואמת את האינטרסים שלה. במקום שהתקשורת תציג את האירועים באופן שמתיישב עם העובדות בשטח, הכתבים והעיתונאים נהפכו לתועמלנים ולמספרי סיפורים.

אחד השינויים המשמעותיים שהוביל העידן הדיגיטלי, ובפרט הרשתות החברתיות, הוא הפניית הקשב ממה שחשוב ומשמעותי למה שמצליח לתפוש את תשומת הלב שלנו במהירות. המערכת הקוגניטיבית בנויה כך שהקשב שלנו נוטה באופן מובהק לפיסות מידע שיצליחו לעבור את סף הריגוש בכמה שפחות מאמץ. סער וביטון אימצו את עיקרון האינסטגרם – תמונה שמצטלמת יפה עם כיתוב קליט תגרוף יותר קולות של מצביעים. מה שחשוב הוא לבחור את הפילטרים הנכונים לתמונה וזה כבר יעשה את העבודה.

לירז מרגלית

לירז מרגלית | אם לפרויד היה סמארטפון

לירז מרגלית היא בעלת דוקטורט בפסיכולוגיה, עם התמחות בתורת המשחקים וכלכלה התנהגותית. היא מרצה במרכז הבינתחומי ובעלת טור במגזין Psychology Today ובמגזין העסקי CMSWire. מחקריה על התנהגות גולשים זכו לפרס המחקר הטוב ביותר בנוירומרקטינג ובנוסף היא קיבלה פעמיים את התואר "כותבת השנה" (contributor of the year) ב-CMSWire.

ללירז ניסיון מחקרי ויישומי בניתוח תהליכי חשיבה והבנת צרכי משתמשים המשלבת את חקר המוח, תהליכים קוגניטיביים ואינטראקציית אדם מחשב (Human Computer Interaction). בשנים האחרונות היא חוקרת אספקטים שונים של התנהגות בעולם הדיגיטלי. ספרה "הנדסת התודעה" בהוצאת פרדס אמור לראות אור בקרוב.

לאתר של לירז

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker