אנשי ה"פוליטיקלי קורקט" הם הגזענים ביותר

משטור הדעות והמחשבות שלנו לא יוביל אותנו להיות חברה יותר טובה - אלא רק יגביר את מידת הסבל שלנו

לירז מרגלית
לירז מרגלית
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
הפגנה בניו יורק בעקבות מותו של ג'ורג' פלויד
הפגנה בניו יורק בעקבות מותו של ג'ורג' פלוידצילום: JEENAH MOON / REUTERS

בתקופה האחרונה אי אפשר לקום בבוקר בלי לשמוע על מישהו שנעלב ממשהו, בין אם הוא שייך לקבוצת מיעוט אתנית ובין אם הוא מקבוצת מיעוט מגדרית או דתית. ההעלבויות ששומעים עליהן חדשות לבקרים, שואבות את הלגיטימציה שלהן מרוח התקופה. אנחנו חיים בתקופה שמקדשת שטחיות ודואגים שהמעטפת תיראה טוב, תוך התעלמות מוחלטת ממה שקורה במציאות.

אין לחברה שאנו חיים בה שום בעיה שנרגיש בוז, שנאה או עליונות כלפי קבוצה אחרת באוכלוסייה, כל עוד אנו מתבטאים כלפיה באופן שהוא תקין פוליטית. תקינות פוליטית מוגדרת ככזאת שמטרתה למנוע עלבון או עמדת נחיתות מחברי קבוצות מסוימות בחברה, באמצעות התנגדות לעמדות המביעות אפליה, סקסיזם, גזענות, הומופוביה ועוד'. משום מה ישנה הנחה כי אם נשנה את דרכי ההתבטאות שלנו - המחשבות והתחושות ישתנו בהתאם. הנחה זו מעולם לא אוששה.

תקינות פוליטית מעולם לא הביאה לסובלנות ולהקשבה, להפך. הניסיון למשטר דעות של אנשים גורם לתסכול גובר והולך בחברה. למעשה, גישת התקינות הפוליטית זנחה את כל הניסיונות לקיים חברה מתוקנת והפכה למשטור דעות שכל עניינו ללמד אותנו לעשות שימוש בשפה מכובסת. בכך תקינות פוליטית מתעלמת לחלוטין מהבעיה האמיתית.

אנשים למדו לבטא גזענות שעומדת בכללי התקינות הפוליטית

אנשים מקפידים מאוד להתבטא באופן שנחשב תקין פוליטית, אך מתחת לפני השטח הגזענות לא נעלמה - היא רק למדה תקינות פוליטית מהי. אלא שגזענות העטופה במלים שהן תקינות פוליטית מסוכנת בהרבה. כאשר אנשים חוששים לומר את אשר על לבם, התחושות השליליות יבואו לידי ביטוי בדרכים אחרות. תהליך זה מכונה הדחקה.

הדחקה אומנם מאפשרת לשלוט בדחפים, במחשבות ובתחושות, אך האנרגיה הנפשית הנדרשת לשמירת התכנים במצבם המודחק היא הרסנית. מחיר ההדחקה עשוי להגביר את התחושות השליליות, האפליה והגזענות. לכן אף על פי שמטרת התקינות פוליטית היא לתקן את המצב, היא למעשה רק מקצינה אפליה, גזענות וסקסיזם.

מדוע נולדנו להיות גזענים

זה אולי יפתיע, אבל המקור לגילויי גזענות ואפליה אינו רוע אלא אנושיות לשמה, אינסטינקטים אנושיים מולדים שנועדו לדאוג שנשרוד בג'ונגל הזה שנקרא החיים. אומנם לנטיות הקדומות הללו יש פחות מקום בתקופתנו, אבל עוד לא פותחה טכנולוגיה שמסוגלת להפריד את הנטיות האבולוציוניות שלנו ולהתקין לנו במקומן נטיות שמותאמות יותר לחיים בתקופתנו.

תדמיינו שאתם צופים באדם מקבל זריקה. גם עכשיו, בזמן שאתם קוראים שורות אלה, אתם מתכווצים רק מלדמיין את הכאב. בזמן שאנו מתבוננים בכאב של אדם אחר, אזורים ייעודיים במוח מייצרים סימולציה של חוויית האחר. הדקירה מפעילה נוירונים של כאב, וכך אנו מצליחים לדמיין כיצד הוא חש. מנגנון זה אפקטיבי להפליא ועומד בבסיס יכולתנו לחוש אמפתיה. אבל אנחנו מתוכנתים לחוש אמפתיה בעיקר כלפי אנשים מהקבוצה שלנו.

מה קורה במוחנו כשאנו צופים באדם מקבוצה אתנית אחרת נדקר

החוקר אלסיו אבנטי גייס נבדקים שחורים ולבנים וביקש מהם לצפות בסרט שבו רואים מחט הדוקרת יד אדם. כשנבדקים התבוננו במחט חודרת ליד של אדם מקבוצה אתנית אחרת (למשל לבנים שהתבוננו ביד של אדם שחור), עוצמת הכאב פחתה בהדרגה. הנבדקים, שחורים ולבנים כאחד, גילו אמפתיה רק כשראו ידיים בגון העור שלהם. כשהיד הייתה שייכת לקבוצה אתנית אחרת, לא נרשמה עוררות מהכאב. המדהים הוא שככל שהקבוצה היתה רחוקה יותר בעמדותיה או במהותה מקבוצת הפנים, מידת האמפתיה פחתה בהתאמה.

העובדה היבשה היא שאנחנו פחות רגישים לכאב של אנשים מקבוצה אתנית אחרת. תגובות אלה הן אוטומטיות ומשרתות מטרה אבולוציונית ברורה. דעות קדומות התפתחו כפונקציה של חיים משותפים בקבוצות. החיים בקבוצה אומנם מקדמים את ההישרדות שלנו, אך החשש מפגיעה של אנשים חיצוניים הוביל להתפתחות מנגנון שהמאפשר לזהות מי שייך לקבוצת הפנים ומי לא. עם הזמן, תהליך הסינון המהיר נהפך לאוטומטי ולא מודע.

אנשים לא רוצים לדעת מה הם באמת מרגישים

עידן הפוליטיקלי קורקט מכתיב לנו מה נכון לחשוב וכיצד אנחנו אמורים להרגיש. לכן כדי לתפוס את עצמנו בצורה חיובית, אנו נוטים לייפות את המציאות. אנשים אוהבים לתפוס עצמם כליברלים ולא יודעים או לא רוצים לדעת כיצד הם באמת מרגישים. אבל למעשה אפילו אנשים שאכפת להם משוויון חברתי מראים באופן לא מודע נטיות שליליות חבויות כלפי קבוצות אחרות.

המפתיע הוא שלמרות המחקרים הרבים שנעשו בתחום, החברה ממשיכה לחשוב על דעות קדומות כעל מחשבות שניתנות לשליטה. החוק הנוכחי נגד אפליה מניח שדעות קדומות הן גלויות ומכוונות, אך האמת המצערת היא שלכולנו נטייה גנטית לאפליה, חלקנו שולטים בזה טוב מאחרים. אנחנו דור טהרני מאוד, אבל כדאי שנתבגר. משטור הדעות והמחשבות שלנו לא יוביל אותנו להיות חברה יותר טובה - אלא רק יגביר את מידת הסבל שלנו.

לירז מרגלית

לירז מרגלית | אם לפרויד היה סמארטפון

בעלת דוקטורט בפסיכולוגיה, מתמחה בקבלת החלטות וקוגניציה, מרצה בכנסים בארץ ובעולם. מכונה "הפסיכולוגית של האינטרנט" (Web Psychologist) עקב תפקידה הייחודי המוקדש לניתוח התנהגויות גולשים, והבנת תהליכי קבלת החלטות בעולם הדיגיטלי. ללירז ניסיון עשיר בניתוח והבנת צרכי הלקוח מזווית ייחודית המשלבת את חקר המוח, תהליכים קוגניטיביים ואינטראקציית אדם מחשב. לאתר של לירז

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

על סדר היום