זה לא נתניהו או המצב הכלכלי: הסיבה האמיתית למחאות בבלפור

חרדות ואבטלה הן מתכון בטוח לתסיסה חברתית, אך במציאות הנוכחית יש גורם נוסף שאחראי על המחאות. משבר הקורונה אינו רק מבחן לכלכלה ולחוזק המערכת החיסונית. הוא בעיקר מבחן לחוסן נפשי, והמדינה לא נערכה לתת מענה לסוגיה זו

לירז מרגלית
לירז מרגלית
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מיצב מחאה נגד נתניהו בשם "הסעודה האחרונה" בתל אביב. למצולמים אין קשר לנאמר בכתבה
מיצב מחאה נגד נתניהו בשם "הסעודה האחרונה" בתל אביב. למצולמים אין קשר לנאמר בכתבהצילום: מוטי מילרוד

במדינות רבות ברחבי העולם פרצו מחאות והפגנות נגד מקבלי ההחלטות. אף שהפרסומים בתקשורת טוענים שההפגנות הן תוצאה של פחד מהמגפה, אבטלה גואה וירידה בהכנסות - אין זה כך. גם המהומות בארצות הברית לא באמת פרצו בשל גזענות, אי שוויון ואפליה. אומנם הסרטון שבו נראה שוטר לבן במיניאפוליס חונק למוות את ג’ורג’ פלויד היה הטריגר למחאות האלימות, אך אפליה אינה הסיפור האמיתי פה.

כמובן שהמחאות לא איחרו להגיע לארצנו הקטנטונת. מאות הפגנות התקיימו בשבועות האחרונים ברחבי ישראל. התקשורת מנסה להקביל את המחאות שפורצות בימים אלה למחאה שפרצה לפני תשע שנים, אז הציבה דפני ליף אוהל בשדרות רוטשילד בתל אביב, ונתנה את אות הפתיחה למחאה הגדולה של קיץ 2011. בעוד מחאת האוהלים עסקה בעיקר ביוקר המחיה בישראל, גל המחאות ששוטף בימים אלה את המדינה אינו עוסק במהות אלא בצורך, בעיקר בצורך לפרוק. אף על פי שאנחנו אוהבים לעשות רציונאליזציה לפעולות שלנו, כי נוח לנו עם עולם שבו יש רציונאל ברור לדברים - סיבה ותוצאה - המציאות האמיתית מורכבת בהרבה.

העובדות הן שלמחאה אין באמת אג׳נדה ברורה. מדובר באוסף של ארגונים עצמאים שונים, בעלי אג׳נדות שונות שמבקשים לתפוס טרמפ ולהתבלט. חלקים בתקשורת טוענים שהמחאה היא כתוצאה ממצוקה כלכלית בעקבות הקורונה ותחושת הזנחה, במקביל חלקים בציבור מנצלים את המצב ומנסים לייצר מחאה פוליטית חריפה נגד ראש הממשלה והשחיתות השלטונית.

מחאה בלבנון נגד הממשלהצילום: Hussein Malla/אי־פי

לאלה שכבר נמצאים בכיכרות או מול בית ראש הממשלה מצטרפים גם אנשי איכות הסביבה, כמו גם חרדים שיוצאים להפגנות שמלוות לא פעם בפעולות אלימות, במחאה על הסגר שמטילים על השכונות שבהן הם מתגוררים כשנרשמת עלייה במספר הנדבקים בקורונה. פרט לאלה, נשות המקצוע המאוגדות, כמו העובדות הסוציאליות והאחיות, מוחות בשל תנאי העבודה הירודים שלהן, שהוקצנו בימי הקורונה.

אמנם חרדות ואבטלה הן מתכון בטוח לתסיסה חברתית, אך במציאות הנוכחית יש גורם נוסף שאחראי על המחאות ברחבי העולם. גורמים שונים מנסים להסביר לנו שזו לא מחאה של ימין ושמאל וזה נכון, אבל למעשה זו לא מחאה אלא פורקן רגשי של דחפים שהצבטרו בעקבות הסגר הממושך, הישיבה שאיננו מורגלים בה ובעיקר החרדות וחוסר הוודאות שהביאה עמה המגפה. 

חוק שימור האנרגיה

על פי התיאוריה הפסיכואנליטית של פרויד, האדם הוא מערכת אנרגיה סגורה. האנרגיה מתנהגת על פי חוקי הפיזיקה, ובהם "חוק שימור האנרגיה". מערכת זאת משתמשת באנרגיה נפשית שמתנהגת ככל אנרגיה אחרת. היא עשויה להיות מומרת לסוגים שונים של פעילויות כמו ספורט, הומור, חרדות, או אגרסיות, אך לא להיעלם. 

קיימת פעולת גומלין מתמדת בין הגוף לנפש והאנרגיה יכולה לעבור בניהם ולהיפך. האנרגיה שואפת להגיע לפורקן וצורך זה מכווין את ההתנהגות. ככל שהחסך גדל, האנרגיה מצטברת והצורך לפרוק גדל והולך. המשבר הנוכחי התאפיין ברמות חריגות של חוסר ודאות - הוא הקושי הגדול ביותר שלנו. מדובר בקושי העולה בעוצמתו על כאב או סבל. לכן נצפו התנהגויות חריגות כמו רכישות היסטריות של  חומרי ניקוי או נייר טואלט, שמספקות לאנשים את אותה אשליה מיוחלת של שליטה. תחושה שהם עושים משהו אף על פי שאין דבר שניתן לעשות.

הפגנה ליד מעון ראש הממשלה. למצולמים אין קשר לנאמרצילום: אמיל סלמן

דומה הדבר לאנשים שסובלים מהפרעה טורדנית כפייתית, שמאמצים התנהגויות טקסיות כמו נעילת הדלת 13 פעמים בדרך מסוימת או שטיפת ידיים אובססיבית. בהיעדר מודלים מנטליים להיאחז בהם, גם ההנהגות קורסת. אף גורם בינלאומי לא לקח פיקוד על משבר הקורונה ומצאנו את עצמנו ללא גוף שיוביל וינהיג את המערכה העולמית.

הסוגיות שקיבלו כותרות וזכו לתשומת הלב הציבורית במהלך המשבר היו בעיקר העלויות הכלכליות מול הסיכון לקריסת מערכת הבריאות. אבל המשבר אינו רק מבחן לכלכלה ולחוזק המערכת החיסונית. הוא בעיקר מבחן לחוסן נפשי, והמדינה לא נערכה לתת מענה לסוגיה זו. חתך גדול מהאוכלוסייה חווה בדידות נוראית מאז פרוץ המשבר, וההשפעות הנפשיות של תחושת הבדידות והמצוקה יימשכו זמן רב לאחר שהדברים יחזרו לשגרה.

גורם שמסייע להתמודד עם תחושת הבדידות הוא אינטראקציה בינאישית, שמשפרת את מצבנו הנפשי. גם שיחת חולין או שיחה סתמית ברכבת או בתור לקופת חולים עשויה לעתים להיות גורם ממתן. במשבר הזה הגורמים הממתנים נמנעו מאתנו. הבידוד והריחוק החברתי שנדרשים על מנת לבלום את המגפה, היו מגפה בפני עצמה ופגעו פגיעה אנושה במערכות התמיכה החברתיות שהן הבסיס לקיומנו.

כאשר המציאות משתנה באופן שלא מותאם למערכות הביולוגיות שלנו, הדחפים הבסיסיים ביותר שלנו אינם מקבלים פורקן. למעשה נוצר קונפליקט כי נאלצנו לדכא את היצרים שלנו כדי לעמוד בדרישות הנוקשות שהציבה בפנינו המציאות. יצרים אלה מקבלים עכשיו פורקן בדמות המחאות וההפגנות שאנו רואים ברחבי העולם. אנו מנסים לספק להן הסברים רציונאליים, אבל למעשה ההסבר היחיד הוא ביולוגי. הדחפים שהצבטרו אצלנו מחפשים פוקרן והמחאות מאפשרות את הפורקן הזה.

ייתכן כי גם לולא המשבר היו פורצות מחאות, אבל הן לא היו כה חזקות בעוצמתן. התקופה הזו הבהירה שלמרות הנוחות שמאפשרת הקידמה, אנחנו עדיין יצורים אנושיים שזקוקים אנושות למגע, למבט, לריח לקרבה. ההגבלות שהושמו על מפגשים חברתיים שיבשו את המערכת ההורמונלית והובילו לשינוי בדפוסי שינה, חלומות, תהליכי חשיבה ומחאות שאנו רואים עכשיו ויישארו עמנו עוד תקופה ארוכה, ככל הנראה עד שהחיים יחזרו לשגרה.

לירז מרגלית

לירז מרגלית | אם לפרויד היה סמארטפון

לירז מרגלית היא בעלת דוקטורט בפסיכולוגיה, עם התמחות בתורת המשחקים וכלכלה התנהגותית. היא מרצה במרכז הבינתחומי ובעלת טור במגזין Psychology Today ובמגזין העסקי CMSWire. מחקריה על התנהגות גולשים זכו לפרס המחקר הטוב ביותר בנוירומרקטינג ובנוסף היא קיבלה פעמיים את התואר "כותבת השנה" (contributor of the year) ב-CMSWire.

ללירז ניסיון מחקרי ויישומי בניתוח תהליכי חשיבה והבנת צרכי משתמשים המשלבת את חקר המוח, תהליכים קוגניטיביים ואינטראקציית אדם מחשב (Human Computer Interaction). בשנים האחרונות היא חוקרת אספקטים שונים של התנהגות בעולם הדיגיטלי. ספרה "הנדסת התודעה" בהוצאת פרדס אמור לראות אור בקרוב.

לאתר של לירז

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker