לא מצייתים להנחיות? אולי יש לכם אינטליגנציה נמוכה

היכולת להכיל את התפשטות הקורונה תלויה באופן מכריע בנכונות האישית של כל אדם להקפיד על ההנחיות. אם כולם ניזונים מאותן פיסות מידע, כיצד ייתכן שחלק מהאנשים מסוגלים להתעלם באופן כל כך בוטה מהמציאות

לירז מרגלית
לירז מרגלית
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אדם עם מסכה מאולתרת במנילה, הפיליפינים
אדם עם מסכה מאולתרת במנילה, הפיליפיניםצילום: ELOISA LOPEZ/רויטרס

בשבועות האחרונים אנו מקבלים הוכחה ניצחת לכך שנגיף הקורונה לא עומד לעזוב בקרוב. חלק מהמומחים אף מדברים על גל שני ועדיין עבור יחלק גדול מהאנשים ההנחיות הן בגדר המלצה בלבד. לפחות זה מה שמשתמע מהתנהגותם. כל אלה שלא מקפידים לשמור מרחק, לובשים את המסכה על הסנטר, מתנשקים, מתחבקים, מתנהגים כאילו הסכנה קיימת עבור אחרים, אבל לא עבורם.

על אף שאין בידינו עדיין מספיק מידע על הדרכים למניעת המגפה, דבר אחד ברור -  במקום שבו אנו נמצאים כיום - היכולת להכיל את התפשטות הנגיף תלויה באופן מכריע בנכונות האישית של כל אדם להקפיד על ההנחיות. אם שיעור גבוה יותר של אנשים היו שומרים על ההנחיות, לא היינו כעת בגל שני.

בסופו של יום כולנו ניזונים מאותן פיסות מידע, כולנו מקשיבים לאותם דיווחי חדשות ורואים את המספרים הגדלים והולכים. כיצד ייתכן שחלק מהאנשים מסוגלים להתעלם באופן כל כך בוטה מהמציאות ולייצר לעצמם תמונת מציאות מנותקת לחלוטין?

במחקר חדש שפורסם בכתב העת Proceedings of the National Academy of Science, בחנו החוקרים 850 נבדקים תושבי ארה"ב בין ה-13 במארס ל-25 במארס, השבועיים הראשונים שלאחר הכרזת מצב חירום לאומי בארה"ב כתוצאה מהקורונה. בנוסף לאיסוף נתונים דמוגרפיים נלקחו מדדי אינטליגנציה, יכולות קוגניטיביות, מדדי אישיות ומצב רוח. במחקר נמצא קשר בין יכולות קוגניטיביות גבוהות לזיכרון העבודה, הקפדה על שמירת מרחק והגיינה אישית והימנעות ממפגשים חברתיים ולחיצת ידיים. במלים פשוטות, יכולות קוגניטיביות מנבאות את הסבירות לכך שאנשים יעקבו אחר ההנחיות.

ניו יורק בתקופת הקורונהצילום: JOHANNES EISELE / AFP

מה הקשר בין יכולות קוגניטיביות, זיכרון העבודה וציות להנחיות?

אם בשלבים הראשונים להתפשטות נגיף הקורונה אנשים צייתו להנחיות מתוך פחד, לאחר שהותר הסגר הפחד והחרדה שאפפו את השלב הראשון התפוגגו. בשלב זה הסיכוי היחיד למנוע את המגפה היה לסמוך על השכל הישר ושיקול הדעת של הציבור. במצב כזה ההחלטה אם לציית להנחיות או לא היא תוצאה של שני תהליכים שמתרחשים במוחנו במקביל, תהליך מבוסס רגש שמונע מדחפים, מ"הכאן והעכשיו", ממה "בא לי" לעשות, ותהליך לוגי ואטי שדורש משאבים קוגניטיביים וקשור בוויסות דחפים, דחיית סיפוקים ויכולת לחשוב לטווח ארוך.

למשל, כשהציעו לנבדקים לבחור בין שני תלושים לאמזון בעוד חודש לעומת תלוש אחד עכשיו, נמצא כי אצל נבדקים שאצלם נרשמה פעילות רבה במערכת הרציונלית, המעורבת בתכנון לטווח ארוך וויסות דחפים, ההחלטה היתה להמתין חודש. המעניין הוא שעבור כל הנבדקים נרשמה עוררות במערכת הרגשית, כלומר כולנו רוצים את התלושים כאן ועכשיו, כולנו רוצים לאכול מעוגת הקצפת ולא מהמלפפון וכולנו רוצים להסתובב ללא מסכות. למרות זאת, ההבדלים בהתנהגות הינם בין אלה שמסוגלים לדחות את הצורך בסיפוק מיידי ואלה שלא.

היכולת לווסת את הקונפליקט שבין הרגש לרציונל קשור בתפקוד יעיל של זיכרון העבודה. זיכרון העבודה הוא למעשה הבסיס לכל היכולות הקוגניטיביות שלנו. זוהי גם הסיבה לכך שזיכרון עבודה יעיל קשור ברמת אינטליגנציה. ככל שכושר זיכרון העבודה שלנו טוב יותר, המוח שלנו מתפקד ברמה גבוהה בכמעט כל תחום שניתן לחשוב עליו. מנגנונים קוגניטיביים רבים, כמו קבלת החלטות, תכנון, שיקוף עצמי ושאר תהליכי חשיבה גבוהים שמתרחשים בקליפת המוח הקדם מצחית, תלויים כולם בזיכרון העבודה.

נבדקים בעלי יכולות גבוהות של זיכרון העבודה נטו לראות את התועלות ארוכות הטווח של הקפדה על הנהלים בהשוואה לעלויות קצרות הטווח - חוסר הנוחות שהנהלים מייצרים עבורנו - ולכן נטו לציית להנחיות. בשורה התחתונה, אסור לנו לסמוך על זה שאנשים יצייתו להנחיות מתוך הבנת הרציונל, כיוון שפירוש הדבר הוא שמניעת התפשטות הנגיף תלויה ביכולות הקוגניטיביות של הציבור. על קובעי המדיניות לפתח אסטרטגיות שיסייעו לציבור לקבל החלטות על ידי הנגשת המשמעויות של אי ציות.

אשה עוטה מסכה. למצולמת אין קשר לנאמר בכתבהצילום: Marco Ugarte/אי־פי

כיצד מנגישים את המשמעויות של אי ציות?

כדי לענות על השאלה, נחזור לראשית שנות ה-70. פסיכולוג בשם וולטר מישל הזמין קבוצה של ילדים בני ארבע למעבדה הפסיכולוגית שניהל באוניברסיטת סטנפורד. הילדים נשאלו את השאלה הפשוטה הבאה: האם אתה אוהב מרשמלו? התשובה כצפוי היתה חיובית.

לאחר מכן הציע מישל לילדים לאכול מרשמלו אחד עכשיו, או לחלופין, לחכות כמה דקות, עד שיסיים כמה סידורים מחוץ לחדר, ואז יוכלו לאכול שניים. כל הילדים ללא יוצא מן הכלל בחרו לחכות, איזה ילד לא יעדיף לקבל יותר ממתקים?

לפני שיצא מישל מהחדר, אמר לכל ילד שאם הוא מרגיש שאינו מסוגל להתאפק, שיצלצל בפעמון וברגע שהוא יחזור, הילד יוכל לאכול את המרשמלו, אבל הסביר שבכך הם מוותרים על האפשרות לאכול מרשמלו נוסף. בודדים בלבד הצליחו להתאפק 15 דקות, בעוד רובם חיכו פחות מדקה אחת וצלצלו בפעמון. אחרים פשוט אכלו את המרשמלו ברגע שמישל יצא מן החדר ואפילו לא טרחו לצלצל.

קערת מרשמלו

מה מוביל את הילדים לוותר על יותר ממתקים?

כשאותם ילדים שהצליחו להתאפק במשך 15 דקות נשאלו מה סייע להם להחזיק מעמד, היתה תשובה אחת שחזרה על עצמה בגרסאות שונות. הילדים שהצליחו להתאפק נשענו על עולמם המנטלי ודמיינו שהמרשמלו הוא עננים. חלקם הריצו בראש סדרה שהם אוהבים וחלקם הכריחו עצמם לחשוב על דברים אחרים. למעשה הם הרחיקו את עצמם מהגירוי המפתה.

לגבי הקורונה – אנחנו צריכים להישען על עולמנו המנטלי, אבל בצורה אחרת. אנחנו צריכים לעשות שימוש בעולם המנטלי על מנת לתת ביטוי מוחשי לנזקים וההשלכות השליליות מהקורונה שאותם לא ניתן לראות באופן מוחשי, כמו למשל לדמיין את החיידקים מועברים אלינו, להדגיש את העובדה שגם צעירים יכולים למות מהמחלה ולדמות שכל מי שסביבנו גם אם אין לו תסמינים, יכול להיות נשא של המחלה.

לירז מרגלית

לירז מרגלית | אם לפרויד היה סמארטפון

לירז מרגלית היא בעלת דוקטורט בפסיכולוגיה, עם התמחות בתורת המשחקים וכלכלה התנהגותית. היא מרצה במרכז הבינתחומי ובעלת טור במגזין Psychology Today ובמגזין העסקי CMSWire. מחקריה על התנהגות גולשים זכו לפרס המחקר הטוב ביותר בנוירומרקטינג ובנוסף היא קיבלה פעמיים את התואר "כותבת השנה" (contributor of the year) ב-CMSWire.

ללירז ניסיון מחקרי ויישומי בניתוח תהליכי חשיבה והבנת צרכי משתמשים המשלבת את חקר המוח, תהליכים קוגניטיביים ואינטראקציית אדם מחשב (Human Computer Interaction). בשנים האחרונות היא חוקרת אספקטים שונים של התנהגות בעולם הדיגיטלי. ספרה "הנדסת התודעה" בהוצאת פרדס אמור לראות אור בקרוב.

לאתר של לירז

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker