30% מהנשאלים יעדיפו לוותר על סקס לשנה ולא על נטפליקס - העולם השתגע?

כשאתם שקועים בטלפון הנייד אתם לא באמת נוכחים. הדרך לסחוף את המשתמש ולגרום לו לאיבוד תחושת זמן היא להוציא רמזי סיום - המאותתים לנו מתי הגיע הזמן לעבור לפעילות הבאה. הוצאת הרמזים היא הסיבה לכך שאנחנו מבלים שעות רבות מול הטלפונים הסלולריים בלי לשים לב

לירז מרגלית
לירז מרגלית
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מתוך הסדרה "הכתר" של נטפליקס
מתוך הסדרה "הכתר" של נטפליקסצילום: Robert Viglasky/אי־פי

הזמן שאנחנו מבלים בעולם הדיגיטלי נמצא בעלייה מתמדת והסיבות לכך מעניינות. השימוש ברשתות חברתיות, משחקי סמארטפון ואפליקציות הכרויות כמו טינדר, אינם נעשים במטרה להתעדכן במה קורה עם חברים או למצוא דייט. התגמול האמיתי נובע מהשינוי במצב המנטלי. ניתוק מההווה שמספקת הגלילה המונוטונית בפיד כלפי מטה (או הצידה במקרה של טינדר), בתנועה המזכירה את הזזת ידית ההימורים בעוד התוכן ממשיך להתחלף כמו התופים במכונת המזל.

כשאתם שקועים בנייד, אף על פי שאתם פיזית שם, אתם לא באמת נוכחים. אתם במצב דמוי טראנס. האינטראקציה אינה מחייבת השקעה מנטלית, מחשבה או כוונה. כראייה לכך נמצאו גלי מוח ייחודים המאפיינים אינטראקציה עם רשתות חברתיות, המייצרת דפוס פסיכולוגי ייחודי השונה ממצב רגיעה, לחץ או ערנות. הרשתות מייצרות מצב פסיכולוגי המאופיין על ידי זרימה, מעורבות גבוהה ללא השקעת משאבים קוגניטיביים.  גלי מוח אלה המדמים מצב טראנס, הם התגמול האמיתי מהגלישה באפליקציות. האופן שבו הן בנויות מאפשרות את אותו ניתוק מיוחל מההווה.

להוציא רמזי סיום

הדרך לסחוף את המשתמש, לגרום לו לאיבוד תחושת זמן ולייצר מצב זרימה היא להוציא רמזי סיום - המאותתים לנו מתי הגיע הזמן לעבור לפעילות הבאה. הם אמנם לא נראים משמעותיים ורובנו אפילו לא שמים לב לקיומם, אבל רמזי סיום ממלאים פונקציה מאד משמעותית בחיינו.

תחשבו על היומיום שלכם. השעון המעורר או קרני האור שחודרות מבעד לתריס הם הרמז הראשון המיידע אותנו שהגיע הזמן לקום ולהתחיל את היום. אנחנו שותים קפה עם העיתון של הבוקר, כשהגענו לסוף העיתון (או הקפה), אנחנו מבינים שהגיע הזמן להמשיך להתארגן; לאחר שהצלחת התרוקנה אנחנו מבינים שנגמרה הפסקת הצהריים; לאחר שהסתיים פרק בסדרת טלוויזיה יש כתוביות המסמנת לנו שהפרק הגיע לסיומו - והגיע זמן לסגור אותה. אנחנו לא עוצרים וחושבים על הרמזים הללו באופן מודע. המערכת שלנו משקללת באופן לא מודע רמזים מהסביבה וכך משפיעה על התנהגותנו.

מה קורה כאשר אנו נמצאים בסביבה נטולת רמזי סיום?

הרעיון להוציא את רמזי הסיום מגיע מהקזינו. במטרה לסחוף את השחקנים בקלות לתוך המשחק, להכניס אותם ל׳מיינדסט׳ הנכון ולדאוג שיאבדו תחושת זמן, הקזינו נטול חלונות ושעונים. גם בעולם הדיגיטלי אימצו את השיטה והחלו להוציא את רמזי הסיום. הרשתות החברתיות מעוצבות כך שלא משנה כמה תגלול התוכן לא ייפסק. פייסבוק, טוויטר, פינטרסט, אינסטגרם ורשתות חברתיות נוספות גורמים למשתמשים לצרוך תוכן ללא הפסקה מכיוון שהן עושות שימוש בטכניקה שנקראת גלילה אינסופית (Infinite scrolling).

קזינו במקאוצילום: AP

דוגמה לכך היא יוטיוב ונטפליקס. מיד בסיום הפרק, מופיע הפרק הבא. הדבר מוביל ל-binge watch וקושי להתנתק מהמסך. לא סתם בכיר בנטפליקס אמר באחרונה שהמתחרה הכי גדולה שלהם הן לא חברות הסטרימינג האחרות, אלא שינה. בסקר שנערך בארצות הברית 30% מהנשאלים אמרו שיעדיפו לוותר על סקס לשנה על פני ויתור נטפליקס לשנה.

אסקפיזם – התגמול האמיתי מהנייד

המציאות הדיגיטלית מאפשרת אסקפיזם ובריחה בעזרת הוצאת רמזי הסיום. בלחיצת כפתור אנחנו מועברים ליקום אלטרנטיבי וקיימים מעט מאוד גירויים בעולם הפיזי שלנו שיכולים להתחרות בתחושה זו. הגירויים היחידים שמצליחים להוביל את המודעות שלנו למצב טראנס או אסקפיזם הם סמים, או בילוי בקזינו. אבל בעולם הדיגיטלי אנחנו מקבלים אסקפיזם נטול רגשי אשמה.

רוב החוקרים מסכימים שמוחנו סיים את התפתחותו אי שם בסוואנה לפני בין 200 ל-400 אלף שנה, אז מוחנו עשה קפיצה משמעותית, פתח פער משאר היונקים והגיע לגודלו הנוכחי. מאז מוחנו לא השתנה הרבה. אחד הדברים שחשוב לזכור לגבי המוח שלנו הוא שמוחנו לא התפתח בקצב של הטכנולוגיה.

על פי השערת הסוואנה, התפתחות המוח האנושי מעוצבת באופן כזה שיתאים בצורה מיטבית לסביבתו, אך אין הכוונה לסביבה הטכנולוגית שבה אנו חיים היום. משמעות הדבר היא שמוחנו רגיל לחיים בטבע והוא נשען באופן הדוק על רמזי הסיום שהטבע מצויד בהם. כך, שעות האור מסמנות לנו את זמני הערות בעוד חושך מסמן לנו שינה.

משרדי יוטיוב ביפןצילום: Bloomberg

רמזי הסיום מסונכרנים באופן הדוק בתוך הביולוגיה שלנו. כך הורמון בשם מלטונין, שמכונה הורמון החושך, מופרש בשעות הערב ומגביר את הפרשתו לקראת השעה תשע בלילה - מה שמלווה בתחושת עייפות. ללא סימנים אלה,  מנגנונים רבים ישתבשו וייצאו מאיזון. זה בדיוק מה שקורה למוחנו בעולם הדיגיטלי.

הוצאת רמזי הסיום בעולם הדיגיטלי משבשת את תחושת הזמן. הרבה אנשים מספרים על חוויה דומה. הם נכנסים לנייד רק לבדוק מיילים ומוצאים את עצמם בתום שעתיים עדיין בנייד מבלי להיות מודעים לכך שעבר זמן.

אחד המושגים הנפוצים בקרב מעצבי אפליקציות הוא TOD) Time on device). הם הבינו שכדי להשאיר אנשים כמה שיותר זמן באפליקציה אין צורך להתמקד בריגוש או פעילות מנטלית מאתגרת. כל מה שצריך לעשות זה לשמר זרם היפנוטי של פעילות (Hypnotic flow of action).

בהשוואה לעבר שבו גם בקזינו וגם במשחקים היינו מורגלים בצלילים ואורות חזקים המייצרים עוררות סנסורית גבוהה, היום מתמקדים בהבניית סביבה אינטימית ומותאמת אקוסטית. הצלילים שאתם שומעים בנייד ברקע ובתגובה לכל לחיצה לא נמצאים שם כלאחר יד. הושקעה מחשבה רבה כדי להתאים את הצלילים ואת עוצמתם כך שמצד אחד הם יספקו את החיזוק למוחנו ומצד שני לדאוג שלא לגרות את המערכת יתר על המידה וכך לאפשר כניסה מדורגת למצב הטראנס.

לירז מרגלית

לירז מרגלית | אם לפרויד היה סמארטפון

לירז מרגלית היא בעלת דוקטורט בפסיכולוגיה, עם התמחות בתורת המשחקים וכלכלה התנהגותית. היא מרצה במרכז הבינתחומי ובעלת טור במגזין Psychology Today ובמגזין העסקי CMSWire. מחקריה על התנהגות גולשים זכו לפרס המחקר הטוב ביותר בנוירומרקטינג ובנוסף היא קיבלה פעמיים את התואר "כותבת השנה" (contributor of the year) ב-CMSWire.

ללירז ניסיון מחקרי ויישומי בניתוח תהליכי חשיבה והבנת צרכי משתמשים המשלבת את חקר המוח, תהליכים קוגניטיביים ואינטראקציית אדם מחשב (Human Computer Interaction). בשנים האחרונות היא חוקרת אספקטים שונים של התנהגות בעולם הדיגיטלי. ספרה "הנדסת התודעה" בהוצאת פרדס אמור לראות אור בקרוב.

לאתר של לירז

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker