הפסיכולוגיה של נייר הטואלט, או: מה נסגר איתכם?

במלחמת המפרץ אנשים אגרו בקבוקי מים וקופסאות שימורים מהחשש שייאלצו לבלות זמן רב במקלטים, והיה לזה רציונל מאוד ברור. ההיסטריה לנייר טואלט יכולה היתה להיות הגיונית אילו אנשים היו עוטפים עצמם בנייר טואלט להתמגן מהקורונה, אך זה לא המצב

לירז מרגלית
לירז מרגלית
מדפי נייר טואלט ריקים בסופר
מדפי נייר טואלט ריקים בסופרצילום: תומר אפלבאום

בשלב הזה של המשבר, ניתן לומר בביטחון שאירועי הקורונה חשפו שני סוגי אנשים. את אלה שדהרו לקנות נייר טואלט ואת אלו ששאלו את עצמם מדוע דווקא נייר טואלט. ואכן, אחת השאלות שהטרידה את מנוחתי במהלך כל התקופה האחרונה, היא למה לעזאזל נייר טואלט. קופסאות שימורים אני מבינה, פסטה ומים אני גם יכולה להבין, אבל נייר טואלט? החשש הכי גדול של אנשים הוא שהם יישבו בשירותים ולא יהיה להם עם מה לנגב?

אם נשווה את המצב לאירועי עבר כמו מלחמת המפרץ, אז אנשים אגרו בקבוקי מים וקופסאות שימורים מהחשש שייאלצו לבלות זמן רב במקלטים, ובל נשכח את נותן החסות הרשמי של מלחמת המפרץ, המסקנטייפ ששימש לאיטום - לכל אלו היה רציונל מאוד ברור. ההיסטריה לנייר טואלט יכולה היתה להיות הגיונית אילו אנשים היו עוטפים עצמם בנייר טואלט להתמגן מהקורונה, אך זה לא המצב.

אז מה גורם לאדם נורמטיבי לרכוש 6 חבילות נייר טואלט? כיצד ייתכן כי בתקופה שבה התרגלנו לראות אנשים מבלים את הלילה באוהל כדי להשיג את המהדורה החדשה של האייפון, גלילי הנייר הלבנים נהפכו לטריגר למריבות איומות. האם אחד מתסמיני הווירוס הוא לשבש את דעתנו, כך שבשבוע אחד הרווחים ממכירת נייר טואלט הגיעו ל-34 מיליון שקל? השיא היה כשעיתון אוסטרלי הדפיס דפים ריקים – הרעיון: "נגבו בזה אם תצטרכו". 

אחד ההסברים הנפוצים לפאניקה הוא התנהגות העדר, מצב שבו כשאין לנו מספיק מידע על המצב, קבלת ההחלטות שלנו מושפעת מצפייה בהחלטות שקיבלו אחרים, בלי לדעת או לנסות להבין מה גרם להם להתנהג כך.

התנהגות זו מאוד נפוצה אצל ילדים כתוצאה של רצייה חברתית וצורך בקבלה. אצל מבוגרים יש להתנהגות הזו יותר סיכוי להתרחש במצבי עמימות, מכיוון שהיא מקטינה את חוסר הוודאות. אם אני לא יודע כיצד להתנהג, התבוננות באחר מספקת לי את האינפורמציה על כיצד יש לנהוג, וככל שיותר "אחרים" נוהגים כך, עולה מידת הביטחון של הפרט בכך שזו ההתנהגות הנכונה.

התנהגויות עדר פועלות לרוב במעגל אכזרי שמזין ומחזק את עצמו. אותה תופעה בדיוק נצפית אצל משקיעים שמושכים את כספם מהבורסה. גם כאן ניתן לזקוף את ההתנהגות ל"פסיכולוגיית הנייר טואלט". עם זאת, אין בהתנהגות עדרית כדי להסביר מדוע דווקא נייר טואלט.

אחד המאפיינים המובהקים של המשבר הנוכחי בהשוואה למשברים קודמים כמו מלחמה או מתיחות צבאית, היא שאין לנו מודל מנטלי שאנחנו יכולים לעשות בו שימוש כדי להבין מה קורה פה. אחרי שהיתה לנו התנסות מסוימת, המוח מייצר מודלים המתארים כיצד הדברים עובדים, כדי שנוכל לעשות בהם שימוש בפעם הבאה שנמצא את עצמנו באירוע דומה. כך, יש לנו מודל מנטלי לאיך נראה דייט ראשון או איך נראית אכילה במסעדה.

עבור מלחמה יש לנו כמה מודלים - מלחמה בעצימות נמוכה, מתיחות, מלחמה קלאסית, ועבור כל אלו יש לנו מודלים שמדריכים אותנו כיצד להתנהג. אנו יודעים כיצד הן מתחילות, מסתיימות ומה קורה במהלכן, זו אמנם לא חוויה נעימה אבל אנחנו יודעים למה לצפות.

המשבר הנוכחי מתאפיין ברמות חריגות של חוסר ודאות. הקושי הגדול ביותר של בני אדם, אפילו יותר מכאב או סבל, הוא מצב של חוסר ודאות. אנשים יעדיפו לקבל זרם חשמלי בוודאות ו"לגמור עם זה", על פני סיכוי של 50% לקבל זרם חשמלי ברבע שעה הקרובה.

הרכישות ההיסטריות של מוצרים כמו מסכות, אלכוג'ל, חומרי ניקוי ונייר טואלט, מספקות לאנשים תחושה של שליטה במצב. אם ניקח לדוגמא אנשים הסובלים מ-OCD, הפרעה טורדנית כפייתית, הם מראים נסיגה להתנהגויות טקסיות כדי לשלוט בחרדות. לנעול את הדלת 15 פעמים בדרך מסוימת או לשטוף ידיים 6 פעמים נועדו לסילוק המחשבות הטורדניות, שלפיהן אם לא נבצע את הטקסים – משהו נורא יקרה.

הטקסים נועדו להשיג ודאות מדומה על ידי שליטה, לא בדבר שמטריד אותנו אלא בדבר שאנחנו יכולים לשלוט בו. הרכישות המסיביות של אלכוג'ל ומסכות מדגימות את הצורך להשיג שליטה מדומה במצב. כך גם המעבר הבלתי פוסק מעדכוני חדשות לרשתות חברתיות, לקבוצות וואטסאפ וחוזר חלילה, כדי לספק את הצורך בשליטה. בפועל כל אלו רק מגבירים את רמות החרדה, מזינים את הפאניקה וגורמים לנו לתפוש את הדברים כחמורים מכפי שהם באמת.

אבל למה נייר טואלט?

אז את נושא השליטה הבנו, מסכות ואלכוג'ל גם נשמעים הגיוניים, אבל למה נייר טואלט? בעתות חרדה יש נטייה לסגת לשלבים פרימיבטיביים, לדחפים הישרדותיים כמו אוכל, שתייה ומין. מין מזדמן בשלב זה זז הצידה, כי המשבר גרם לנו לריחוק פיזי, אבל גם תודעתי - אנשים ביססו תפישות ש"האחר מזוהם", ולכן יחסי מין עם פרטנרים שאינם קבועים פחות באים בחשבון בתקופה הזו.

נייר טואלט, לעומת זאת, מסמל הגיינה. פרויד דיבר על השלב האנאלי, שבו האנרגיה המינית של התינוק מופנית אל פי הטבעת. הקונפליקט המרכזי בשלב זה הוא הדרישה של ההורים לניקיון, שהתינוק ילמד לשלוט בסוגרים, שילמד להתאפק לעשות את צרכיו בסיר. מבחינת הילד זוהי המגבלה הראשונה שנכפית עליו על ידי הסביבה, וכתוצאה מכך עצמאותו מתחילה להתגבש. אם ההורים נוקשים מדי בדרישותיהם, זה עשוי להביא לקיבעון אנאלי: נטייה לסדר ולניקיון, עקשנות, דייקנות וחוסר יכולת לשאת אי ודאות.

אם נקביל זאת למצב שבו אנו מצויים כיום, המציאות הנוקשה שאליה נקלענו מצד אחד שוללת את עצמאותנו, מה שגורם לנו לסגת לשלבים פרימטיביים, ובאופן לא מודע, אנו נאחזים בסממנים נפשיים כמו נייר טואלט המסמן את עצמאותנו.

לירז מרגלית

לירז מרגלית | |אם לפרויד היה סמארטפון

בעלת דוקטורט בפסיכולוגיה, מתמחה בקבלת החלטות וקוגניציה, מרצה בכנסים בארץ ובעולם. מכונה "הפסיכולוגית של האינטרנט" (Web Psychologist) עקב תפקידה הייחודי המוקדש לניתוח התנהגויות גולשים, והבנת תהליכי קבלת החלטות בעולם הדיגיטלי. ללירז ניסיון עשיר בניתוח והבנת צרכי הלקוח מזווית ייחודית המשלבת את חקר המוח, תהליכים קוגניטיביים ואינטראקציית אדם מחשב. לאתר של לירז

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker