לא באנו לכאן כדי להנות: המתכון לאושר - לא מה שחשבתם

למרות שרוב האנשים בטוחים שכסף ותהילה יעשו אותם מאושרים, מחקר שנעשה בהרווארד עקב אחרי אנשים מגיל 19 ועד שהפכו למבוגרים, ומצא שהגורם הראשון לאושר שלנו זה איכות הקשרים עם אנשים

לירז מרגלית
לירז מרגלית
איטליה
thykhv/ ההנאה מתכנון חופשה רבה יותר מההנאה מהחופשה עצמהצילום: Bloomberg

על פי ד"ר תומס גילוביץ', "אחד מאויבי האושר הוא הנטייה האנושית להסתגל במהירות לדברים. אנחנו קונים מוצרים מסוימים כיוון שאנו סבורים שהם יעשו אותנו מאושרים, אך מידת ההנאה ממוצר פיזי מוגבלת בזמן. לאחר ההתרגשות ההתחלתית, קיימת התרגלות שמושרשת בנו מלידה, תופעה הנקראת אדפטציה הדונית ומוגדרת כנטייה אנושית להתרגל לדברים שנתפשו כמרגשים".

אחד התהליכים המרכזיים המאפשרים את הישרדותנו בעולם הוא הביטואציה - התרגלות. אנו לומדים להפסיק להגיב לגירוי כתוצאה מחשיפה ממושכת אליו כיוון שהוא חסר ערך הישרדותי. כמה פעמים קרה לכם שדקות ספורות לאחר שלבשתם סוודר מבד מחוספס ולא נעים התרגלתם לתחושת העקצוץ על עורכם? או שהבחנתם בשקט שהשתרר בחדר לאחר שכיביתם את המזגן? או שמשהו שריגש אתכם בפעם הראשונה הפסיק לרגש אתכם לאחר חשיפה ממושכת אליו? מוחנו לומד לחסוך את עלויות "הריגוש" מגירוי מסוים מכיוון שהוא חסכן באנרגיה.

הנחת העבודה של המוח היא שאין שום טעם להמשיך להתרגש ממשהו שאין לו ערך הישרדותי עבורנו. זו בדיוק הסיבה שהמוח לעולם לא יתרגל לרעש של אזעקה, אך לעומת זאת הוא יתרגל בקלות לכל הדברים שפעם נתפשו כמרגשים עבורנו.

כשנבחנה מידת האושר של אנשים שזכו בלוטו (סכום הנע בין 50 אלף דולר למיליון דולר) בהשוואה למידת האושר של אנשים שעברו באחרונה תאונת דרכים חמורה, שבעקבותיה סבלו משיתוק בגפיים. אמנם הזוכים בלוטו דיווחו על רמת אושר גבוהה יותר מיד לאחר הזכייה, אך שנה לאחר מכן לא נמצאו הבדלים בין שתי הקבוצות.

הריגוש לעולם לא נותר בשיא. אין זה משנה אם התקבלתם ללימודי רפואה, אם הבחור/ה שרציתם כבר תקופה ממושכת הסכימ/ה סוף סוף לצאת אתכם או אם קיבלתם הצעת עבודה חלומית. לאחר תקופה מסוימת, ההנאה מתחושת הזכייה תישחק בהדרגה, וגם האירועים המרגשים ביותר יפסיקו להשפיע. האירועים המרגשים הופכים להיות נקודת הייחוס החדשה שלפיה אנו מעריכים את מה שקורה לנו. כך, לאחר שהתקבלנו לתפקיד שבו חשקנו, התפקיד בשלב מסוים מפסיק לרגש, ועל מנת להגיע לאותן רמות סיפוק יהיה צורך בתפקיד מרגש אף יותר.

העובדה שפריט נוכח פיזית בסביבתנו עובד לרעתו, ומביא לכך שיהיה קל יותר להסתגל אליו. הוא הופך לסטטוס קוו, לנורמלי החדש. אם בתחילה המוח משקיע אנרגיה מנטלית בעיבוד של גירוי חדש, לאחר חשיפה ממושכת לאותו גירוי, כבר לא נדרשת השקעת משאבים, והגירוי כבר לא מוביל לאותה רמה של עוררות מוחית.

מדוע הטבע מתעקש שלא נהיה מאושרים בזוגיות?

הבדיחה מספרת כי הנשיא קלווין קולידג' ורעייתו גרייס ביקרו בחווה שבה היה לול תרנגולות. אשת הנשיא התפעלה מכמות הביצים הרבה יחסית למספר התרנגולים הזכרים, ושאלה את החוואי לפשר התופעה. החוואי ענה בגאווה שהתרנגולים שלו מבצעים את חובתם עשרות פעמים ביום. "שמא תוכל להפנות לכך את תשומת לבו של מר קולידג'?" אמרה אשת הנשיא. הנשיא שמע את השיחה ופנה לחוואי: "האם בכל פעם התרנגול משרת את אותה התרנגולת?" "מה פתאום? בכל פעם עם נקבה אחרת!" השיב החוואי. "שמא תוכל להפנות לכך את תשומת לבה של הגב' קולידג'?" סיים הנשיא.

אחד הניסויים הראשונים שבחן זאת בוצע בחולדות. זכר הוכנס לכלוב עם שלוש נקבות מיוחמות. לאחר זמן מה, מותש מההזדווגות האינטנסיבית, הוא סרב להיענות לאיתותים מהנקבות שביקשו להמשיך באקט המיני. כאן מתרחשת תפנית בעלילה: כוחותיו של הזכר שבו כבמטה קסם כשהוכנסה חולדה חדשה ומיוחמת לכלוב, והוא החל להזדווג עמה במרץ.

על מנת להבטיח שתהיה מחזוריות מינית שתאפשר מגוון גנטי, גויס למשימה מוליך עצבי נוסף - הדופמין, והוא כבר קשור בתחושות העונג. דופמין מופרש בעת קיום יחסי מין, כשרמות גבוהות במיוחד של דופמין מופרשות בזמן קיום יחסי מין עם פרטנר מיני חדש. כך האבולוציה מתגמלת אותנו על כמה שיותר צירופים גנטיים חדשים. ככל שהשונות הגנטית יותר גבוהה, כך עולה הסיכוי לשרידות הצאצאים. לכן פרטנר חדש מגרה את אזורי התגמול שבמוחנו.

כיצד הזיכרון משפיע על האושר שלנו?

לתחושת האושר יש מרכיב גנטי חזק. לאנשים יש נקודת שיווי משקל לאושר שמעוצבת על ידי הגנטיקה. יש לנו רמת בסיס סובייקטיבית שמאפיינת אותנו ומהווה חלק מאישיותנו. לכן, תקופה מסוימת לאחר סערת הרגשות שנגרמת מאירוע מסוים, חיובי או שלילי, למעט אירועים קשים מאוד כמו אובדן, אנו נחזור לרמת הבסיס שמאפיינת אותנו.

העיבוד של חוויה מסוימת מתחיל הרבה לפני החוויה עצמה. נמצא כי הדופמין נמצא ברמתו הגבוהה ביותר בציפייה. כתמיכה לכאן ניתן לראות שההנאה מתכנון חופשה רבה יותר מההנאה מהחופשה עצמה, וכן השיטוט בחנות מתגמל יותר מרכישת המוצר. זוהי גם הסיבה לכך שחוויות יוסיפו לאושר שלנו הרבה יותר ממוצרים פיזיים. בזמן הציפייה לחוויה, ניתן לדמיין תרחישים שונים לאופן שבו תתרקם החוויה, לעומת רכישה מטריאליסטית שבה אנחנו פחות או יותר יודעים מה אנו עומד לקבל, ולכן יש פחות מקום למשחק עם הדמיון.

בנוסף, הזיכרון שלנו דינמי. יש פער משמעותי בין מה שקרה במציאות ומה שנזכור מהאירוע. באחת מהרצאותיו של פרופ' דניאל כהנמן, הרים איש מבוגר את ידו וסיפר שהקשיב לסימפוניה במשך דקות ארוכות. המנגינה היתה מרגשת. בעודו מתמכר לצלילים, נהנה מכל רגע, נשמע לפתע צליל חריקה נוראי. "זה הרס לי את כל החוויה", הוסיף האיש בהתרגשות. אם נחשוב לרגע על מה שקרה פה, החוויה עצמה התרחשה, האיש הזה חווה 20 דקות של מוזיקה מרגשת. מה שהשתמר בזיכרון הוא הקידוד של החוויה כחיובי או שלילי. לכן, כלל לא משנה מה אירע בפועל, מה שמשנה זה מה שנזכור מתוך החוויה.

למעשה, את מרבית החוויות אנחנו לא נזכור. הזיכרון שלנו לא מתפקד כמו הארד דיסק של מחשב אלא יותר כמו מספר סיפורים. המנגנון המחליט אילו חוויות נזכור מושפע מאוד מעוצמת החוויה וחשיבותה להישרדות שלנו. לכן, למרות שרוב האנשים בטוחים שכסף ותהילה יעשו אותם מאושרים, מחקר שנעשה בהרווארד עקב אחרי אנשים מגיל 19 ועד שהפכו למבוגרים, ומצא שהגורם הראשון לאושר שלנו זה איכות הקשרים עם אנשים. ככל שהקשר משמעותי יותר, אנו נצבור יותר חוויות וערכן יעלה עם הזמן. גם אירוע שהיה מפחיד או מעורר חרדה בעבר עשוי להפוך לסיפור מצחיק או בונה אופי.

לעומת זאת, המנגנון שלנו בנוי כך שכל הישג או יעד שנשיג בחיים, במקום לספק אותנו, רק יגרום לנו לחשוב על היעד הבא. אז זה לא שהישגיות והצבת יעדים אינה חשובה, רק שבמבט לאחור – זה לא מה שיגרום לנו להיות מאושרים.

לירז מרגלית

לירז מרגלית | |אם לפרויד היה סמארטפון

בעלת דוקטורט בפסיכולוגיה, מתמחה בקבלת החלטות וקוגניציה, מרצה בכנסים בארץ ובעולם. מכונה "הפסיכולוגית של האינטרנט" (Web Psychologist) עקב תפקידה הייחודי המוקדש לניתוח התנהגויות גולשים, והבנת תהליכי קבלת החלטות בעולם הדיגיטלי. ללירז ניסיון עשיר בניתוח והבנת צרכי הלקוח מזווית ייחודית המשלבת את חקר המוח, תהליכים קוגניטיביים ואינטראקציית אדם מחשב. לאתר של לירז

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker