האם יש קשר בין השימוש במסכים לעלייה בשכיחות האוטיזם?

מאז הופעת הניידים בחיינו, הזמן שהורים מקדישים לאינטראקציה משמעותית עם פעוטות, יורד בקצב מדאיג. אצל ילדים בעלי נטייה מוקדמת להתפתחות התסמונת, העדר קשר עין עשוי לזרז עיכובים התפתחותיים שפתיים ומוטוריים

לירז מרגלית
לירז מרגלית
איור: אוטיזם
צילום: נורית ספיבק קוברס

בעשורים האחרונים חלה עלייה משמעותית בארץ ובעולם באבחון הפרעת הספקטרום האוטיסטי. דו"ח של מכבי שירותי בריאות חשף נתוני אמת, שלפיהם שיעור הילדים המאובחנים עם אוטיזם בישראל עלה בתוך עשור ב–169%. על פי דו"ח של משרד העבודה והרווחה עולה כי מספר האנשים המאובחנים עם אוטיזם בישראל כמעט שילש את עצמו בין השנים 2007 ל-2016. ההערכה היא שבניגוד להפרעות אחרות ששכיחותן מגיעה לשיא ומתייצבת, מספרים אלה עדיין לא התייצבו, ולמרות השכיחות הבלתי נתפשת של התופעה, שכיחותה בקרב האוכלוסייה רק תלך ותגדל.

אוטיזם מוגדר כהפרעה נוירו־התפתחותית נרחבת, שיכולה לבוא לידי ביטוי בטווח רחב של הפרעות תקשורת, תסמינים ולקויות שונים, כמו עיכוב באינטראקציה חברתית, ביכולות השפה וביכולות קוגניטיביות וחושיות, כמו גם רגשיות והתנהגותיות.

האם ניתן להסביר את הגידול בעלייה במספר האבחונים?

אחד ההסברים המרכזיים לגידול בשכיחות התסמונת הוא שישנה עלייה במודעות של הורים ואנשי חינוך. מודעות זו מביאה לכך שנעשים הרבה יותר אבחונים. עם זאת, המודעות הגבוהה לתסמונת אינה תופעה חדשה, ואין בה כדי להסביר את השכיחות הכל-כך גבוהה של ההפרעה בשנים האחרונות, ועלייה זו עוד לא הגיעה לשיאה.

בהשוואה להפרעות כמו קשב וריכוז, שם היד קלה על הדופק עם ריטלין לכל דורש, במקרה של הפרעות תקשורת, האבחונים מאד מוקפדים ויסודיים.

האם ניתן לדבר על שינוי במבנה הגנום האנושי?

כיום כבר ניתן לדעת בוודאות שלאוטיזם יש בסיס גנטי מובהק. אחד המחקרים המדוברים ביותר בתחום הראה כי במידה והתגלה אוטיזם בתאום אחד, קיימת סבירות של 90% שגם התאום השני יפתח את התסמונת. עם זאת, לא התרחשו שינויים גנטיים מרחיקי לכת בשני העשורים האחרונים שעשויים לספק הסבר לתופעה ולכן הנחת המוצא היא שהאחראי לשינוי בשכיחות התסמונת אינו גנטי אלא סביבתי.

אחד השינויים הסביבתיים הבולטים בשנים האחרונות, כמעט במקביל לעלייה בשכיחות ה-אוטיזם, היה השכיחות של השימוש במסכים. מתצפיות, ראיונות וסקרים שנערכו בקרב הורים עולה שמאז הופעת הניידים בחיינו, הזמן שהורים מקדישים להתבוננות ואינטראקציה משמעותית עם פעוטות יורד בקצב מדאיג. חיזוק לטענה ניתן לראות בעלייה המשמעותית באבחון בקרב ילדים המוגדרים על פי רוב "בתפקוד גבוה" כלומר לא מדובר בפגיעה שכלית אלא תקשורתית.

ילד על הרצף האוטיסטי עם מדריכה חינוכית
ילד על הרצף האוטיסטי עם מדריכה חינוכיתצילום: UIG via Getty Images

ההורים לא שולטים בזה

חדירת המסכים לחיינו הביאה למוסחות גבוהה של ההורים כבר מימיו הראשונים של התינוק ולכן לצמצום קשר העין והתקשורת הבלתי מילולית עמו. הזמן שבעבר היה מוקדש להתבוננות כמעט בלעדית בתינוקות ופעוטות מתחלק כיום בין הפעוטות לבין המסכים.

זה לא שההורים נהפכו להיות פחות קשובים או שיש להם פחות סבלנות. התשובה היא אחרת – הם לא שולטים בזה. הנייד מספק את אחד התגמולים המשמעותיים ביותר כיוון שהאפליקציות מעוצבות למשוך את תשומת לבנו יותר מכל גירוי אחר בסביבה. אפילו כשמדובר בילדים. במהלך האינטראקציה עם הנייד, הקשב נתון באופן מלא לנייד.

תופעה זו של מוסחות נצפית משלבי ההנקה או ההזנה של תינוקות בני ימים ספורים, ולכך יש השפעות מרחיקות לכת. קשר עין בין הילד והמבוגר, אפילו בהיעדר משחק או שיחה עם הילד, הוא קריטי להתפתחות כישורים חברתיים כמו אמפתיה, הבנת כוונות וזיהוי רגש.

מחקר שפורסם ב-2018 מצביע על כך שאצל ילדים בעלי נטייה מוקדמת להתפתחות התסמונת, היעדר קשר עין עשוי לזרז סימפטומים של הפרעות על הספקטרום, כמו גם עיכובים התפתחותיים נוספים. במלים אחרות, במקרים שבהם ישנה נטייה תורשתית לאוטיזם, הצפייה המוגזמת של ההורים במסכים וחשיפה מוקדמת של פעוטות למסכים, עלולה לפגוע בהתפתחות תפקודים קריטיים כמו שפה ותקשורת בין-אישית.

סקרים מצביעים על כך שאחוז גבוה של נשים בזמן הנקה או הזנה מבקבוק נמצאות בנייד. מחקרים בפסיכולוגיה התפתחותית מראים כי חשיבותה של פעולת ההנקה אינה נסובה רק סביב ההזנה של הילד, למרות יתרונותיה הבריאותיים המוכחים. הנקה זוהי למעשה האינטראקציה הראשונה של התינוק עם האם. האם לומדת להתאים את עצמה לקצב היניקות, לייצר יחסי קרבה והתקשרות. כשהאם מבלה בנייד בזמן ההנקה, היא לא יכולה להיות תגובתית לתינוק - להגיב ברגישות לצרכיו.

התגובתיות של ההורים קריטית להתפתחות גם בגילים מאוחרים יותר. "מיקוד משותף" או "קשב משותף", מתאר את הצורך של הפעוט לשתף אדם אחר בחוויה באמצעות קשר עין והצבעה. למשל, כשפעוט מצביע לעבר חפץ שמרגש אותו, ויוצר קשר עין עם אמו או אביו כדי לשתף אותם בחוויה שלו. אנו מצפים להתפתחות יכולות בגיל 18 חודש ואילך. המוסחות הגבוהה של ההורים כתוצאה מהנייד לא מאפשרת לילד לתרגל קשב משותף עם הוריו. נוכחות פיזית של ההורים אינה מחליפה אינטראקציה רגשית.

טיפול בילד על הרצף האוטיסטי
טיפול בילד על הרצף האוטיסטיצילום: Getty Images / Photo Researchers

במחקר שנערך שנה שעברה, ביקשו מהורים לפעוטות להגיע למעבדה כדי לבצע הערכה התפתחותית מקיפה לילדיהם, סיטואציה מלחיצה לכל הדעות. החוקרים ביקשו לתעד את הזמן שההורים מבלים בנייד בזמן ההמתנה לאבחון. ההנחה היתה שאם בנסיבות מלחיצות אלה של המתנה להערכה המכריעה של ילדם, ההורה אינו מפנה תשומת לב לילד, הרי בסיטואציות יומיומית שגרתיות, הזמן שהורים מבלים בנייד ממושך אף יותר. 66% מההורים בילו בנייד בזמן ההמתנה לאבחון. לאחר שנתקבלו תוצאות האבחון נמצא קשר בין הזמן שבילו ההורים בנייד לבין הסיכוי להימצאות עיכוב התפתחותי שפתי או מוטורי אצל הילדים.

זה לא מחזה יוצא דופן לראות הורים מבלים בנייד, שולחים הודעות או משוחחים תוך כדי האכלה, טיול בעגלה או בגן המשחקים. נתונים שנאספו לאחרונה מראים  שמבוגרים מבלים ממוצע של 5.6 שעות בנייד ביום. הדחף להשתמש בטלפונים נהפך כמעט בלתי נשלט ולעתים קרובות בלתי מודע. גם כשאין נטייה מוקדמת להפרעות תקשורת, האינטראקציה פחות איכותית, הילדים לא מפתחים יכולת להבין כוונות, הבעות פנים ושפת גוף, ולאחרונה אף נמצא פגיעה בחומר הלבן במוח, שמסייע לכונן את הבסיס הדרוש ליכולות כמו קריאה, ויסות דחפים, תכנון וחשיבה מסדר גבוה.

ועוד דבר

השבוע בסוף אחת ההרצאות שהעברתי ניגשה אליי אם, יצאה אחריי החוצה וראיתי על פניה שהיא לא הולכת לספר לי שהיא "מאוד נהנתה מההרצאה", היא נראתה טעונה. "אני אם לילד אוטיסט", היא אמרה לי. "ואת חסרת אחריות לרמוז שיש קשר בין מוסחות של הורים לאוטיזם, קחי בחשבון שיכול להיות שיושבים בקהל הורים לילדים אוטיסטים ואת עשויה לגרום להם לרגשות אשם".

"תראי", אמרתי לה. "אני סיפרתי על מחקרים שנעשו בתחום". "כן", היא אמרה. "אבל יכולים להיות הסברים נוספים". "צודקת", עניתי לה. "אבל זוהי מטרת ההרצאה, להעביר מסר. מבחינתי אם הצלחתי לגרום לאחוז מסוים מההורים להיזהר או לחשוב פעמיים, התועלת העצומה שיש לי בכך גבוהה פי כמה מהעלות של רגשות האשם".

לירז מרגלית

לירז מרגלית | |אם לפרויד היה סמארטפון

בעלת דוקטורט בפסיכולוגיה, מתמחה בקבלת החלטות וקוגניציה, מרצה בכנסים בארץ ובעולם. מכונה "הפסיכולוגית של האינטרנט" (Web Psychologist) עקב תפקידה הייחודי המוקדש לניתוח התנהגויות גולשים, והבנת תהליכי קבלת החלטות בעולם הדיגיטלי. ללירז ניסיון עשיר בניתוח והבנת צרכי הלקוח מזווית ייחודית המשלבת את חקר המוח, תהליכים קוגניטיביים ואינטראקציית אדם מחשב. לאתר של לירז

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker