רוצים שיתאהבו בכם? תתחילו לרוץ

רגע לפני הפרשנות הסובייקטיבית שאנו נותנים לסיטואציה, נרשמת בגופנו עוררות פיזיולוגית. הכוונה היא לשינוי בקצב פעימות הלב, זרימת דם מוגברת וסומק בלחיים. שינויים אלו מתרחשים ללא שליטה מודעת. איך זה קשור לאהבה? לירז מרגלית מסבירה

לירז מרגלית
ריצה על גדת אגם סרפנטיין בהייד פארק, לונדון
ריצה על גדת אגם סרפנטיין בהייד פארק, לונדוןצילום: PETER NICHOLLS/רויטרס
לירז מרגלית

לפני כשבועיים נשארתי לשוחח עם אחת הסטודנטיות שלי בסוף השיעור, ותוך כדי שיחה, לא יכולתי שלא לשמוע שיחה קולנית במיוחד של קבוצת סטודנטים שהתעכבו בכיתה עוד כמה דקות. אחד מהם טען שחדר כושר זה מקום מעולה להכיר בחורות כי הוא מוצף הורמונים, ושבספינינג בפרט יש אוירה מחשמלת. סטודנטית אחרת הצהירה שהיא ממש לא אוהבת חדרי כושר אבל שהיא הכירה את חבר שלה במרוץ הלילה של תל אביב, וסטודנטית נוספת סיפרה שהיא הכירה את האקס שלה כשהלכה לאיבוד על אחד ההרים ברכס ההימלאיה.

מהצד אולי זו נשמעת לכם כמו עוד שיחת סטודנטים על מקומות לא צפויים שבהם אפשר להכיר בני זוג, אבל אם אתם מכירים מקרוב את התיאוריה של ג׳יימס לאנג להיווצרות הרגש, אתם מבינים שיש מכנה משותף לכל הדוגמאות שתוארו בשיחה. אז לפני שנחשוף פה כיצד אתם יכולים לגרום למישהו להתאהב בכם, בואו נבין מה זה בכלל רגש.

האינטואיציה אומרת שרגש הוא תוצר של סיטואציה, פרשנות סובייקטיבית של האירועים. קרה לי משהו רע? אני אהיה עצובה; קרה לי משהו משמח? אני אהיה שמחה. כך, אם קיבלתי 80 במבחן בעוד כל שאר הסטודנטים הוציאו 90, אני מפרשת את הסיטואציה כמצב שלילי. ההשוואה לציונים של הסטודנטים האחרים גורמת לי לחוש תסכול ועצב, שבעקבותיהם עשויות להופיע תגובות פיזיולוגיות כמו בכי.

עכשיו בואו ניקח את אותה סיטואציה בשינוי קל - הוצאתי 80 במבחן, אך כל שאר הסטודנטים נכשלו. הפעם ההשוואה יכולה לגרום לי לחוש רגשות של שמחה וגאווה. במלים אחרות, הפרשנות הסובייקטיבית שלי אחראית על ייצור הרגשות השליליים או החיוביים. נשמע הגיוני? אולי, אבל היגיון לחוד ומדע לחוד. החוקרים וויליאם ג'יימס וקארל לאנג העריכו שהמצב מעט שונה. שההסבר הזה אולי אינטואיטיבי, אך הוא לא מתאר במדויק את האופן שבו נוצרים רגשות.

ג'יימס ולאנג טענו שרגע לפני הפרשנות הסובייקטיבית של הסיטואציה, נרשמת בגופנו עוררות פיזיולוגית. הכוונה היא לשינוי בקצב פעימות הלב, זרימת דם מוגברת וסומק בלחיים. שינויים אלו מתרחשים ללא שליטה מודעת. זוהי גם הסיבה שאיננו שולטים ברגשות שלנו. החלק המודע, מה שאנו חווים כתחושת פחד, כעס ועצב, מגיע כמה מילישניות לאחר העוררות הפיזיולוגית הראשונית.

אני פוחד כי אני רץ

דמיינו למשל שאתם הולכים לטיול ביער ולפתע רואים דוב שמגיע מולכם. כמובן שמיד הפחד מציף אתכם, אבל שימו לב, אתה לא מפחדים כי ראיתם דב, אתם מפחדים כי אתם חשים את העוררות של הגוף שלכם. עוד לפני שהגירוי המאיים הגיע למודעות, עוד לפני שהבנתם באופן מודע מה קורה - מתחילה עוררות פיזיולוגית שגורמת לכם לברוח, כשהתחושה המודעת מגיעה רק אחר כך. התגובה ההתנהגותית, הריצה במקרה הזה, אינה התוצאה של הרגש, היא הסיבה לרגש.

כדי לבחון את התיאוריה, שני חוקרים נוספים בשם שכטר וזינגר הזריקו לנבדקים חומר המחקה את פעילות האדרנלין ומביא לתחושת עוררות. לקבוצה אחת הם סיפרו את האמת, והסבירו שהם מקבלים חומר שיגרום להם לחוש עוררות, ואילו לקבוצה השנייה לא ניתן כל הסבר על החומר שהזריקו להם. עכשיו הגענו לחלק המעניין - אדם שהנבדקים לא מכירים מגיע לחדר ומתחיל לעצבן אותם. הנבדקים שקיבלו הסבר על השפעת החומר המעורר לא חשו כעס, כי הם ייחסו את העוררות לחומר שהוזרק להם. אבל אלו שלא היו מודעים להשפעת החומר - ייחסו את העוררות לאדם שהכעיס אותם.

המשמעות של ניסוי זה היא שעוררות ניטרלית, למשל כתוצאה מפעילות גופנית, יכולה להיות מיוחסת לגורמים אחרים בסביבה. במקום לומר, "יש לי עוררות כתוצאה מהספורט", אני מייחס את התחושות הגופניות שלי לאדם שהכעיס אותי. זו הסיבה שאחרי אימון, אנו נגיב בעוצמה גבוהה יותר לאירועים, בין אם מדובר על אירועים חיוביים ובין אם מדובר על אירועים שליליים.

דוב חום

ואיך כל זה קשור להתאהבות?

ובכן, הפסיכולוג ארתור ארון רצה לבחון האם ניתן לרתום את תיאוריית העוררות הפיזיולוגית שהצגנו פה, כדי לייצר התאהבות בתנאי מעבדה. נסיינית אטרקטיבית עמדה על גשר שהיה תלוי 75 מטרים מעל נהר. הוא היה צר, מיועד להולך רגל אחד, רעוע ומט לנפול. בכל פעם שעבר בחור צעיר על הגשר, סיפרה לו הנסיינית שהיא עורכת ניסוי. היא ביקשה ממנו למלא שאלון, ולבסוף הוסיפה בחיוך שלא משאיר מקום לספק, "תראה, אין לי אפשרות לספר לך עכשיו על מה הניסוי, אבל קח את מספר הטלפון שלי ותתקשר אליי למקרה שתרצה פרטים נוספים".

אותו הליך בדיוק חזר על עצמו, למעט הבדל אחד מהותי – הפעם הגשר לא היה מפחיד, הוא היה יציב ורחב. כמצופה, כמות הטלפונים מהגברים שצעדו על הגשר הרעוע היתה גבוהה באופן משמעותי מכמות הטלפונים מהגברים שפגשו בעלמה על הגשר היציב.

מה קורה פה?

העוררות הפיזיולוגית שנוצרה כתוצאה מהסיטואציה המפחידה גרמה לבחורים התמימים לשייך את תחושתם לבחורה האטרקטיבית, והם פירשו את העוררות הפיזיולוגית שהתבטאה בדפיקות לב ולחץ דם גבוה כמשיכה מינית.

לסיום, אם אתם מתכוונים לפעול על פי התיאוריה, אל תרגישו צורך לסכן את חייכם כדי לגרום למישהו להימשך אליכם, מספיק לגרום לו לקפוץ במקום. גם על זה עשו ניסוי שעבד מצוין - לאחר שהנבדקים התבקשו לקפוץ במקום במשך כמה דקות ברצף, הראו להם תמונה של אישה אטרקטיבית. הנבדקים, מעוררים כתוצאה מהקפיצות, חשו משיכה מינית מוגברת בהשוואה לאלו שלא קפצו במקום.

ואם גם זה נשמע מעט ביזארי, ניתן להסתפק באימון בחדר כושר. אגב, גם במצבים שבהם אנשים מודעים להשפעה של עוררות פיזיולוגית, זה עדיין עובד, רק כמו שהבנתם, לא ניתן להנדס את כל זה כשאתם מול המסך.

לירז מרגלית

לירז מרגלית | |אם לפרויד היה סמארטפון

בעלת דוקטורט בפסיכולוגיה, מתמחה בקבלת החלטות וקוגניציה, מרצה בכנסים בארץ ובעולם. מכונה "הפסיכולוגית של האינטרנט" (Web Psychologist) עקב תפקידה הייחודי המוקדש לניתוח התנהגויות גולשים, והבנת תהליכי קבלת החלטות בעולם הדיגיטלי. ללירז ניסיון עשיר בניתוח והבנת צרכי הלקוח מזווית ייחודית המשלבת את חקר המוח, תהליכים קוגניטיביים ואינטראקציית אדם מחשב. לאתר של לירז

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

על סדר היום