טינדר תעשה הכל כדי שלא תתאהבו

אפליקציות כמו טינדר אינן מעוצבות כדי למצוא בן זוג למשתמשים, אלא כמשחק מחשב ששואב אותך לשחק עוד ועוד. וכדי להמשיך לחוות את הריגוש שמעניקים הדייטים, המשתמשים מכשילים עצמם באופן לא מודע מלמצוא בן זוג, רק בגלל הרצון להישאר בתשוקה

לירז מרגלית
לירז מרגלית
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
טלפון עם טינדר
טינדר. הממשק בנוי כדי לעודד התמכרותצילום: בלומברג

כשקיבלתי מייל מבחור בשם אדם, סמנכ"ל מוצרים באחד מאתרי ההיכרויות הפופולריים, שכתב שהם ישמחו לשתף פעולה, לא חשדתי. להפך, זו נראתה לי הזדמנות מדהימה. גם לבקר שוב בסיאטל, שם ממוקמים המשרדים הראשיים של החברה, אבל גם הזדמנות לנתח סט נתונים עצום, לבחון מה מושך משתמשים מסוימים להעדיף פרופיל מסוים על פני אחר, כיצד מתגבש רושם ראשוני ובעיקר, חשבתי, אוכל ליישם הבנות הפסיכולוגיות כדי לייצר התאמות טובות יותר בין זוגות פוטנציאליים.

אבל כמו שאתם בטח מבינים, פנטזיות לחוד ומציאות לחוד. לאחר קבלת הפנים היפה במשרדי החברה המעוצבים, הגענו לתכלס. הגיע תורי להציג לחבורה המכובדת שהתכנסה בחדר הישיבות. הגעתי מצוידת במצגת שמכילה כמה מודלים המבוססים על מחקרים בפסיכולוגיה, שמאפשרים כבר מהשלבים הראשונים, ולאחר איסוף לא פולשני של מידע על המשתמש, לבחור עבורו בן זוג שיהיה בעל פוטנציאל התאמה גבוה. כשהגעתי לשקופית השנייה, ראיתי שאני מאבדת אותם.

"תראי", הם אמרו לי באנגלית מכובסת. "זה מרתק, אבל היינו רוצים לקחת כיוון מעט שונה". הסתכלתי עליהם, מתוסכלת אבל בעיקר מופתעת. "אנחנו רוצים שתעזרי לנו לייצר יותר TOD". בחדר השתררה שתיקה. הכל היה לי פתאום מאוד ברור.

ראשי התיבות של TOD הם time on device, וזהו מושג שנוצר כדי לתאר את המשאב הכי חשוב שיש כיום בעולם הדיגיטלי - והוא חשוב הרבה יותר מכסף. האפליקציות מנסות לצוד את תשומת הלב שלנו, הן מצויות בתחרות על מי יגרום לנו לריגוש מידי ומהיר שיגרום לנו לרצות לבלות יותר זמן באפליקציה. כל יחידת זמן נוספת שאנו מבלים באפליקציה היא רווח נקי.

טינדר
טינדרצילום: ROBERT SCHLESINGER / Picture-Al

חזרה לפגישה. באותו רגע התחוור לי שטסתי 11 אלף ק"מ, לא כדי לממש את אותה פנטזיה רומנטית, שלפיה אני אסייע ליצור יותר קשרים זוגיים מוצלחים. בדיוק להפך. הם הטיסו אותי שאסייע להם לדאוג שהתאמות מסוג זה לא תיווצרנה.

הרעיון פשוט. ככל שתיווצרנה יותר התאמות – ככה יותר משתמשים יעזבו את האפליקציה. אך ככל שנעלה את רמות הריגוש אצל המשתמשים, ככל שנייצר אצל נשים תחושת נחשקות ואצל גברים תחושת ציד, וניתן להם להרגיש שכל עלמות החן פרושות לנגד עיניהם במרחק לחיצה, כך האפליקציה תצליח יותר. המשימה במלים פשוטות - להעלות את רמות האסטרוגן, הטסטוסטרון, וכמובן בל נשכח את המוליך העצבי שאחראי על מסיבת העונג במוחנו, הדופמין.

אפליקציות כמו טינדר אינן מעוצבות כדי למצוא דייט

אפליקציות כמו טינדר אינן מעוצבות כדי למצוא בן זוג למשתמשים, אלא כמשחק מחשב ששואב אותך לשחק עוד ועוד. הממשק של טינדר בנוי כדי לעודד את המשתמשים לבלות זמן באפליקציה. המשתמשים לא יודעים איזו החלקה תוביל ל"תגמול" הנכסף, ממש כמו במכונת מזל בקזינו ואתרי הימורים.

בגלל שהתגמול הוא בלתי צפוי, כל הפתעה חיובית בדמות תמונה שמוצאת חן בעינינו מעלה את רמות הדופמין פי 3 או 4. באופן אירוני (או לא), רמות העוררות והריגוש גבוהות יותר כשמזיזים את האצבע ימינה או שמאלה מאשר בפגישה עם האדם עצמו. הכיף הוא בחיפוש. המשתמשים לא רוצים להפסיק לחפש ונשארים עוד ועוד באפליקציה.

מתוך "איך פגשתי את אמא". אנשים מפתחים התמכרות ליכולת לבחור בין אפשרויות בלתי מוגבלות

במעבר חד לנתונים היבשים, שיעור ה-Match ביחס למספר הפרופילים שרואים המשתמשים גדל והולך בצורה חדה ככל שמבלים יותר זמן באפליקציה. אנשים מפתחים התמכרות ליכולת לבחור בין אפשרויות בלתי מוגבלות.

מעצבי האפליקציות דואגים שהמשתמשים יקבלו את הרושם שמספר האפשרויות הוא בלתי מוגבל. במקום לראות את היתרונות במציאת בן זוג, אתרי ההיכרויות מדגישים את הוויתור על כל שפע האפשרויות. זה מגיע למצב שבו אנשים תוך כדי דייט כבר מסתכלים לראות אם הם מקבלים הודעות מהדייט הבא או כפי שהסביר לי איתי, סטונדט בן 23 מהמרכז “זה מרגיש שגם אם אתה נפרד ממישהי זה לא סוף העולם, כי אתה תמיד יכול למצוא מישהי אחרת".

המשתמשים מכשילים את עצמם

תחושת הנחשקות, האטרקטיביות ובעיקר התחושה שכל האפשרויות פתוחות בפניהם – עובדות ישירות על מעגלי התגמול במוח ומייצרות התמכרות. ככל שהחוויה מתגמלת יותר, כך גדל הרצון שלנו לחזור עליה ובמשך הזמן, אנו נזקקים לרמות גבוהות יותר של גירוי כדי להגיע לאותה רמת סיפוק שחשנו בתחילת התהליך.

זוהי ההגדרה של התמכרות. כדי להמשיך לחוות את הריגוש שמעניקים הדייטים, המשתמשים מכשילים עצמם באופן לא מודע מלמצוא בן זוג, רק בגלל הרצון להישאר בתשוקה. גברים ונשים, בעיקר אלה שלא הלך להם טוב לפני הטינדר מקבלים יחס שלא קיבלו קודם ולא רוצים לוותר על תחושת הנחשקות.

זוג מבוגר מתנשק
מזל שכשהם הכירו לא היה טינדרצילום: REUTERS

הפנטזיה האולטימטיבית – היכולת לעשות סלקציה

בטינדר, באמבל או כל אפליקציות הדייטינג האחרות, רוצים בעיקר שתמשיכו להחליק שמאלה או ימינה. הן עובדות על מנגנוני התגמול במוח ודואגות שתסתובבו עם האשליה שמשהו טוב יותר מחכה בסווייפ הבא.

אבל לאשליית הבחירה מתווספת תחושה נוספת, סמויה, לא מודעת, כזו שלא מדברים עליה - היכולת לעשות סלקציה, להכריע במשיכת אצבע מי ראויה או ראוי, זוהי למעשה הפנטזיה האולטימטיבית. תחושת העליונות שהאפליקציה מאפשרת למשתמשים היא משהו שלא היה קיים מעולם מחוץ לגבולות העולם הדיגיטלי.

כל לחיצה ימינה או שמאלה נותנת תחושת סיפוק, שבאופן אירוני מתגברת בעת פסילת פרופיל. כאילו יש גן עדן של נשים או גברים שמתהלכים בפני המשתמש והוא יכול לבחור ביניהם ממש כמו באתרי פורנו. כל גבר ממוצע מרגיש לפתע כמו זכר אלפא. בכך, האתרים האלו מאפשרים להגשים פנטזיות, והעולם שמחוץ לגבולות האפליקציה נהפך להרבה פחות מלהיב.

בעולם שבו הכל כל כך זמין, נגיש ובשפע, הערך של המוצרים באופן טבעי יורד. מה הטעם להשקיע בקשר? כמו שאפשר מראש להזמין בגד מחו"ל בכמה מידות ולא להצטער אם הוא לא יושב טוב, אותה תפישה חילחלה לזוגיות. אם לא הולך טוב עם אדם אחד, העלות של השקעה ביחסים קיימים גבוהה מהעלות של למצוא מישהו אחר.

אנו מכורים לריגוש שבחוסר הוודאות, לתחושה שהכל פתוח, שהכל אפשרי. אך בטווח הארוך, יותר מדי בחירה פוגעת באיכות החיים ואפילו משתקת. מרוב אפשרויות אנחנו בוחרים להימנע מהחלטה מחייבת, ובונים עולם ארעי שבו לכל פונקציה בחיים יש תחליף.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker