ציון נכשל בלוחמה פסיכולוגית: ככה לא משווקים חיסול ממוקד

הבסיס של לוחמה פסיכולוגיה זה להבין מול מי אתה פועל ובאילו אמצעים אתה צריך להשתמש כדי להשפיע עליו. בכך אין זה שונה מקמפיין שיווק של מוצר, אך במקום לשדר עסקים כרגיל ולעורר בהלה אצל האויב, הפחד והבהלה כוונו אלינו

לירז מרגלית
לירז מרגלית
צילום: צילום מסך ערוץ 12
לירז מרגלית
לירז מרגלית

בבוקר שאחרי החיסול, קמנו לבליל של מידע אודות התרעות של פיקוד העורף, ביטול הלימודים בגוש דן, ביטול התכנסויות של יותר מ-100 איש והשיא: "לא להגיע מקומות עבודה לא חיוניים". ההתראות לא היו ברורות או חד משמעיות וזרעו פאניקה וחרדות בציבור ללא שום קשר לחומרת המצב. את המציאות בפועל ניתן לצבוע בכל צבע שנבחר.

זוהי לא הפעם הראשונה שהציבור בישראל קם לבוקר של חיסול בכיר כזה או אחר, כבר פיתחנו מודל מנטלי של "איך מרגיש חיסול", אבל ההוראות החריגות שניתנו לציבור והתקשורת שהתנהלה כאילו אנו בעיצומו של מבצע קרקעי עמוס קרבות, לא הרגישו לנו כמו הישג צבאי, התחושה היתה של ילד מפוחד שמחכה לתגובה על מעשיו. לאף אחד לא היה ברור מה ההבדל בין החיסול הנוכחי לכל חיסולי העבר ששווקו לציבור כ"מבצעים צבאיים מוצלחים" ו"עדות ליכולתו המודיעינית והמבצעית של צה"ל".

המסגור התמוה של מצב העניינים הוביל לשיתוק "העיר ללא הפסקה" באופן חסר פרופורציות לחלוטין למצב בפועל. תל אביב באירוע הזה לא היתה בועה. נהג המונית שהסיע אותי למחוז חפצי היה בהלם מוחלט: "זה כמו לנסוע בתל אביב ביום שבת, כבר שנים לא הגעתי מהרכבת להבימה ב-7 דקות". עומסי התנועה הכבדים נעלמו והרחובות הראשיים נראו שוממים. הפאניקה שאפפה את הציבור לא נוצרה מלמטה, מהאזרחים. הפאניקה הגיעה באופן מאוד ברור מלמעלה.

מקבלי ההחלטות נעדרו מהשיעור בלוחמה פסיכולוגית

מחלקת ההגנה האמריקנית מגדירה לוחמה פסיכולוגית כ"שימוש מתוכנן בתעמולה ופעולות פסיכולוגיות נוספות, שמטרתן העיקרית להשפיע על הדעות, הרגשות, היחס וההתנהגות של האויב, בדרך שמסייעת להשגת מטרה לאומית". בואו נאמר שלשתק את גוש דן ואת "מדינת תל אביב" בפרט לא נחשב ללוחמה פסיכולוגית יעילה.

שידורי אולפן הבוקר בחדשות 12
שידורי אולפן הבוקר בחדשות 12צילום: צילום מסך ערוץ 12

הבסיס של לוחמה פסיכולוגיה זה להבין מול מי אתה פועל ובאילו אמצעים אתה צריך להשתמש כדי להשפיע עליו. בכך אין זה שונה מקמפיין שיווק של מוצר. כדי לטרגט את המסרים שלך לצד השני באופן מדויק, צריך להבין מי הקהל שלך ומה מפעיל אותו. אך במקום לשדר "עסקים כרגיל" ולהפנות את המשאבים כדי לזרות פחד ובהלה אצל האויב, החליטה יד מכוונת להפנות את המשאבים כדי לזרות פחד ובהלה בבית.

הרשתות החברתיות כקטליזטור לפאניקה

למרות מה שנהוג לחשוב, השינוי המשמעותי בעידן הרשתות אינו שהמידע מתפשט מהר יותר, אלא שתחושות ומצב רוח מועברות ומדביקות את האנשים ונהפכות לחרדה קולקטיבית. הדבקה רגשית מתארת מעבר לא מודע של רגשות מאחד לשני, גם כשהאינטראקציה נעשית מבעד למסך הנייד - בעיקר כשמדובר ברגשות שליליים.

הפונקציה של ההדבקה הרגשית היא לספק אינפורמציה חברתית במקרים שבהם אנחנו לא יודעים כיצד אנחנו אמורים להרגיש. במקרה הנוכחי, ההדבקה הרגשית הורגשה ביתר שאת: היה פער עצום בין המצב האובייקטיבי, שלא היה שונה ממצבים מתוחים אחרים שבהם אנו מורגלים היטב, לבין המסרים שהועברו לנו במדיה והובילו לפאניקה רבתי. ואם המסרים שהועברו מהרשויות לא היו מלחיצים מספיק, התקשורת עשתה כל שביכולתה על מנת ללבות את המצב.

מה יותר מפחיד אתכם, סופת טורנדו או התקף אסטמה?

הטיית הזמינות מסבירה מדוע אנשים חושבים שסופות טורנדו קטלניות יותר מהתקפי אסטמה – סופות טורנדו מייצרות כותרות בתקשורת, על אף ששיעור המתים כתוצאה מאסטמה גבוה פי עשרים. הנטייה להעדיף את מה שנגיש לנו מעוותת את תפישת המציאות.

שידורי חדשות 13
שידורי חדשות 13צילום: צילום מסך ערוץ 13

ההטיה הזאת היא אמצעי נהדר לשימוש במניפולציות פוליטיות. האופן שבו מוצג המידע מוביל לכך שהמציאות אינה מוצגת באופן אובייקטיבי. התקשורת בוחרת להדגיש אירועים מסוימים ולצייר תמונת מציאות שתואמת את האינטרסים שלה (רייטינג, אם למישהו היה ספק). במקום שהכתבים יציגו את האירועים באופן שמתיישב עם העובדות בשטח, הם נהפכו בימים האחרונים לתועמלנים שמנסים להלך אימה על הציבור. המסר הסמוי היה - אם אנחנו במהדורות מיוחדות כל היום, כמראה יש על מה לדווח, אבל למעשה, התגלתה מומחיות חדשה - לדבר במשך יום שלם על כלום.

דוגמה מצוינת ליכולת התקשורת לעצב את העמדות שלנו היא מחקר, שמצא שלעיתון "הניו יורק טיימס" היתה מדיניות להתעלם ולדחוק ידיעות וכתבות על השמדת היהודים בשואה. הספר מתעד את מסע ההתעלמות וההדחקה של השואה על ידי מו"ל העיתון, ואת ההשלכות שהיו להחלטותיו העריכתיות על יכולתו של הציבור האמריקאי בשנות המלחמה להבין את המתרחש באירופה. הדוגמה הזו מראה לנו כמה השפעה יש למי ששולטים במה שנראה על תפישת המציאות שלנו.

אריאנה מלמד ממחישה זאת בכתבה שפירסמה ב"הארץ": "השידור המתגלגל מייצר חזרה בלופ טראומטי על המראות, הנצרבים שוב ושוב במוח יחד עם הטון המתלהם. מי שכבר יודע שיש לכבות את הטלויזיה בנוכחות ילדים קטנים, כדאי שיכבה גם לטובתו שלו".

מוחנו בנוי בצורה כזו, שאירועים רגשיים משפיעים עליו הרבה יותר מפיסות מידע אובייקטיביות. נתחיל עם המנגנון הפרימיטיבי והיעיל ביותר שהתפתח אצלנו, הרגש. נמצא כי ציוצים שקריים ופרובוקטיביים מעוררים רגשות שליליים בעוצמה גבוהה באופן משמעותי בהשוואה לציוץ הממוצע. לרגשות, בעיקר השליליים, ישנה פונקציה אבולוציונית שמטרתה להניע אותנו לפעולה.

שידורי החדשות בכאן 11
שידורי החדשות בכאן 11צילום: צילום מסך כאן 11

לכן, ככל שהמידע מעורר יותר רגש שלילי, הסיכוי שנפנה אליו קשב עולה. זה ממש לא משנה אם פרטי המידע נכונים או לא.

עורך חדשות באחד מערוצי הטלוויזיה סיפר לי שהכלל הוא שעד שבערוץ המתחרה לא יורדים מהשידור, צריך להמשיך לחפש "איך לבלבל את המוח לאנשים" עם עוד ועוד פרשנים לענייני כלום. תשאלו כיצד אנשים רציונליים מוכנים לשבת ולהקשיב כל היום ל"כלום" הזה? מסתבר שהכלום הזה ממכר, יש בנו משהו שמחפש את האקשן הזה, שמייצר סוג של בריחה משגרת היומיום המשמימה. התקשורת מנצלת את הרגישות הזו עד תום. זוהי שעת השיא מבחינתה.

לירז מרגלית

לירז מרגלית

בעלת דוקטורט בפסיכולוגיה, מתמחה בקבלת החלטות וקוגניציה, מרצה בכנסים בארץ ובעולם. מכונה "הפסיכולוגית של האינטרנט" (Web Psychologist) עקב תפקידה הייחודי המוקדש לניתוח התנהגויות גולשים, והבנת תהליכי קבלת החלטות בעולם הדיגיטלי. ללירז ניסיון עשיר בניתוח והבנת צרכי הלקוח מזווית ייחודית המשלבת את חקר המוח, תהליכים קוגניטיביים ואינטראקציית אדם מחשב. לאתר של לירז

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ