האם תגנבו תרופה כדי להציל אדם חולה? ומה עם פריצה לנייד לצורך השגת ראיות? - אם לפרויד היה סמארטפון - הבלוג של לירז מרגלית - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

האם תגנבו תרופה כדי להציל אדם חולה? ומה עם פריצה לנייד לצורך השגת ראיות?

לא תמיד חוקי החברה מתיישרים עם המוסר האנושי הבסיסי. מצד שני, אם כל אדם יחליט שעקרונות המוסר שלו חשובים יותר מהחוק, לא תוכל להתקיים חברה תקינה. איך מכריעים בין השניים?

7תגובות
רוקחת
Brendan Smialowski / AFP

אישתך גוססת ממחלה קשה. בביקור הבית האחרון שערך הרופא בביתכם, לאחר שעזב את מיטתה, הוא מבקש לדבר איתך ובפנים חמורות סבר אומר שהמצב לא נראה טוב, בשלב זה ישנה רק תרופה אחת שעשויה להציל את חייה. ניתן להשיג את התרופה אצל דוד, הרוקח המקומי שרוקח את התרופה בעצמו. אבל דוד מבקש 2,000 דולר על מנה זעירה שעולה לו 200 דולר לרקוח. מצבכם הכלכלי לא טוב ואתה מצליח בקושי רב לגייס מחצית מהסכום. בצעד נואש אתה פונה לדוד, מספר לו שאישתך גוססת, מתחנן ומבקש לתת לו חלק מהכסף עכשיו ואת היתרה בהקדם האפשרי. דוד לא מוכן להסדר הזה בשום אופן.

מה תעשה? האם תפרוץ לביתו של הרוקח ותגנוב את התרופה או שתניח לאשתך למות?

ההחלטה, האם תחליט לגנוב או לא, לא באמת חשובה, מה שבאמת עניין את לורנס קולברג, הפסיכולוג האמריקאי שתאר דילמה זו המכונה "הדילמה של היינץ", היא להבין מהם העקרונות המנחים אותנו על מנת לקבוע מהי הרמה המוסרית שלנו.

תשובה כמו "אגנוב כי ערך החיים הוא מעל לכל ואינו הפיך", תדורג גבוה יותר מ"אגנוב כי אני לא רוצה להישאר לבד בעולם" ומ"לא אגנוב כי גניבה זו עבירה על החוק".

מה ההבדל בין התשובות?

ברמה הגבוהה ביותר של שיפוט מוסרי הקרוי "מוסריות פוסט קונבנציונלית" - אנשים מקבלים החלטות מצפוניות שהן מעבר לחוקים קונקרטיים. על פי קולברג זהו השלב המפותח והבוגר של המוסר ורק בודדים מגיעים אליו.

דילמה זו מודגמת היטב בפרשת אפי נוה, שנהפכה להיות 'פרשת הנייד הפרוץ של אפי נוה'. השאלה שעומדת במרכז הדיון נוגעת לדרך שבה הושגו הראיות. החקירה נפתחה לאחר שהעיתונאית הדס שטייף שמה ידה על מכשיר טלפון ישן שהיה שייך לנוה, ובו מצאה חומרים המבססים את החשדות נגדו (מינוי שופטת שעמה היה ביחסים אינטימיים וניסיון לקדם שופט מבית המשפט השלום למחוזי).

אפי נוה והדס שטייף

לאחר פרסום הפרשה פרצה סערה ציבורית, וגופים כמו האגודה לזכויות האזרח קראו לפרקליטות להורות על סגירת התיק בטענה כי הפרשה נחשפה תוך פגיעה בוטה בפרטיותו של נוה ועבירות על החוק. למרות ששמירה על טוהר השיקולים במינוי שופטים היא אינטרס חשוב, עולה השאלה מה מותר לעשות כדי לשמור על האינטרס הזה, וברגע שאנו מצדיקים בשם כך עבירה פלילית כמו חיפוש בנייד של אדם, המדרון נהפך למאוד חלקלק.

יש כאן שני עקרונות מוסריים המתמודדים אחד כנגד השני. הראשון הוא האמנה החברתית שתפקידה לסייע לחברה להתנהל ולבני אדם להתקיים בהרמוניה זה לצד זה. והשני הוא המוסר ותכתיבי המצפון האישי שלפיהם חוקים ראויים כל עוד הם מקיימים את הצדק, ושמותר לסרב לחוקים שנוגדים את ערכיו המוסריים של הפרט.

נחזור לקולברג ולדילמת הרוקח. בשני המקרים, גם של אפי נוה וגם של הרוקח, ישנה ההתנגשות בין החוק היבש לבין מה שמורה לנו הרגש. אם תרצו, זהו המאבק בין הרגש לשכל. אלו הסבורים כי מותר לגנוב את התרופה כי ערך החיים הוא מעל הכל, יצדיקו גם פריצה לנייד כיוון ששמירה על טוהר השיקולים במינויים היא ערך עליון, שלא נוגע לרק לבתי משפט אלא לאופן התנהלותה של המדינה. אם אסור לעבור על חוקי החברה בשום מקרה, משמעות הדבר ששמירה על חברה מתוקנת חשובה לנו יותר מהפרטים שהחברה אמורה לדאוג להם.

מצד שני, אם נטפל ככה בכל המקרים, כל אחד על פי צו מצפונו, פירוש הדבר שאנחנו לא סומכים על התנהלותה של החברה. החוקים קיימים להבטיח את קיום החברה, ואם כל אחד יפעל על פי צו מצפונו, חברה תקינה לא תוכל להתקיים.

מתי "מותר" לעבור על החוק?

באוקטובר 1956, תחילת מבצע קדש, נורו למוות 43 תושבי כפר קאסם על ידי לוחמי מג"ב בגין הפרת עוצר שעליו לא קיבלו הודעה מראש. מפקד החטיבה שהוצבה בשטח החליט על דעת עצמו להקדים את תחילת העוצר מתשע בערב לחמש אחר הצהריים, אך ההודעה על כך לא הגיעה אל תושבים שעבדו מחוץ לכפרים, והם חזרו לבתיהם עם חשיכה, לאחר תחילת העוצר. רוב הקצינים הפעילו שיקול דעת ולא טבחו במאחרים, אך החיילים בכניסה לכפר קאסם מילאו את הפקודה כלשונה, וירו למוות ב–43 בני אדם.

הלוחמים הועמדו לדין בבית המשפט הצבאי בראשות בנימין הלוי, ובגזר הדין הוא טבע את הבסיס למונח "פקודה בלתי חוקית בעליל" - פקודה שאין לבצעה: "סימן היכרה של פקודה בלתי חוקית בעליל ומן הדין שיתנוסס כדגל שחור מעל לפקודה הנתונה ככתובת אזהרה האומרת - אסור... אי חוקיות הדוקרת את העין ומקוממת את הלב, אם העין אינה עיוורת והלב אינו אטום או מושחת".

לא מדובר על אי חוקיות הנתונה לפרשנות וכל אחד יכול לתפוש אותה באופן שונה, אלא מצב שבו עצם היותנו בני אנוש מונעת מאיתנו לבצעה.

על פי פסק הדין, התנאי ההכרחי לקבלת ההחלטה הוא להיות אנושיים, אבל מה אם הייתם צריכים לתכנת רובוט שיקבל החלטות כאלה?

על מנת לענות על השאלה, הפילוסוף האמריקאי רולס מציע תרגיל מחשבתי המכונה "מסך הבערות". אתם עומדים להגיע לעולם ואין לכם מושג מה יהיו מצבכם הסוציו-אקונומי, עמדותיכם הפוליטיות, מינכם ומעמדכם. כעת בואו נתחיל להגדיר את חוקי החברה מחדש. במצב זה של חוסר ודאות, ניתן להפעיל שיקול דעת הגון שיבטיח את המקסימום לכולם במגוון רחב של מצבים, מתוך הנחה שכולנו יכולים למצוא עצמנו בכל אחד מהמצבים.

הפגנה נגד הפעלת תחבורה ציבורית בשבת ברמת גן
אילן אסייג

כשחושבים על הדברים בדרך הזו, ניתן לזרוק החוצה את כל המעטפות והמסכות. אתם לא יודעים אם תהיו לבנים פריווילגיים או אתיופים מקופחים, ולכן כבר לא ניתן לקבל החלטה על סמך אינטרסים. מחשבות כמו "אם אני מרוויח טוב אז אני לא בעד מס מדורג וקצבאות לחלשים", "כחילוני אני רוצה תחבורה ציבורית בשבת" או "אם אני גר בפריפריה אני בעד הטבות לפריפריה" אינן רלוונטיות כאן.

בחזרה לפרשת נוה, כל אלו הטוענים להליך משפטי לא תקין מכיוון שיש פה חדירה לפרטיות, תחשבו על מצב שבו בתכם נאנסה (ההקצנה היא לצורך המחשת רעיון בלבד) ואין שום ראיות מלבד מכשיר נייד המצוי ברשות אשתו לשעבר של האנס, וכמו כן אין די ראיות לתת צו לפרוץ למכשיר, אך אתם משוכנעים שאתם תמצאו את הראיות המבוקשות במכשיר.

מצד שני, אלו הטוענים שהפריצה למכשיר היתה במקום מכיוון שהיא נעשתה לצורך מטרה נעלה יותר, תחשבו על מצב שבו אחד הסוהרים בכלא בו יושב זדורוב שומע את התעמולה ומחליט שהוא חף מפשע, וזה לא צודק שהוא יישב בכלא על לא עוול בכפו ומחליט לשחררו. האם כל סוהר יחליט עכשיו לשחרר אסירים על פי צו לבו ומצפונו?

רק לאחר שננקה את הרעש המסנוור את עינינו הנובע מתוך זווית ראייה מאוד צרה שאימצנו, רק אז ניתן להתחיל לחשוב על איך צריכה להיראות חברה טובה.

אז כיצד נכון היה לפעול?

הרשמה לניוזלטר

כל הסקירות בזירת הניתוחים של TheMarker - בתיבת המייל שלכם

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

עוד פוסטים מזירת הניתוחים

שטרות אירו בטוקיו

מי רוכש אג"ח בשווי 17 טריליון דולר בתשואה שלילית?

לא יעלה על הדעת שמחיר הכסף יהיה אפס, ובטח שלא יעלה על הדעת שמחיר הכסף יהיה שלילי - שהרי בתאוריה, מחיר שלילי יזמין ביקוש אין סופי למוצר כסף ■ אולם במציאות של הרחבות מוניטריות ושיעור אינפלציה נמוך, סיטואציה בה הכסף נסחר בריבית שלילית - אינה חלום אלא מציאות

סניף ארומה ת"א במנחם בגין. הבוקר

בזמן שהלקוחה שוכבת בבית החולים: התגובה הגרועה של ארומה תל אביב - ולמה אף פעם לא מאוחר לתקן

גלגול האחריות ללקוחה שמאושפזת בבית החולים נותן אולי מענה למותג לטווח הקצר - אבל הוא מעלה שאלות קשות באשר לרצינות המותג ולמחויבות שלו כלפי הלקוחות. מזל שמישהו בארומה ת"א התעורר

כתבות שאולי פיספסתם

*#