למה ציפי לבני לא לובשת שמלות, איילת שקד דווקא כן, ומה נסגר עם היוניקלו? - לירז מרגלית - הבלוג של לירז מרגלית - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

למה ציפי לבני לא לובשת שמלות, איילת שקד דווקא כן, ומה נסגר עם היוניקלו?

פריטי הלבוש של הפוליטיקאים הם הרבה מעבר לבחירות אופנתיות. אז מה עומד מאחורי הבחירה של מרב מיכאלי ללבוש תמיד שחור, ומה המסר שעולה מהעניבות של נתניהו?

58תגובות
איילת שקד. הלבוש שלה יוצר דיסוננס
אמיל סלמן

גם אם היא לא תמיד גלויה, לבחירות שאנו עושים בענייני לבוש יש משמעות. הבגדים הם דרך להגדרה עצמית. גם אלו הטוענים שאינם משקיעים בלבוש, "אני זורק על עצמי את הדבר הראשון שאני רואה בארון", עדיין מבטאים אמירה. מארק צוקרברג שלבוש תמיד באותה חולצת טי אפורה וקפוצ'ון, טוען שהמטרה שלו היא לקבל החלטה אחת פחות ביום כך שתהיה לו יותר פניות מחשבתית לשרת את הקהילה; אמירה המגדירה את האופן שבו הוא היה רוצה להיתפש.

הלבוש מייצר זהות מובחנת המשפיעה רבות על האופן שבו אנו נתפשים. החלק המעניין בסיפור הוא שהשפעה זו דינמית. אם החלטנו ללבוש חליפה מעונבת, אנשים יפנו יותר קשב לדברנו ויתפשו אותנו כיותר דומיננטיים. תגובותיהם ישתקפו אלינו חזרה, יעלו את הביטחון העצמי ויגרמו לנו לשחק תפקיד שונה מאשר אם היינו בג'ינס וטי-שירט.

אחת הסוגיות המעניינות בהקשר זה היא האופן שבו הפוליטיקאים רותמים את לבושם במודע או שלא במודע לשרת את התנהלותם הפוליטית. אחת הדוגמאות לכך היא ח"כ מרב מיכאלי שמקפידה ללבוש רק שחור, פנים נקיות מאיפור ושיער אסוף. לטענתה, ביטויים אלו, או אנטי ביטויים אלו, מבטאים חופש ושוויון – כמו שגבר לא מתעסק עם איך שהוא נראה, היא לא רוצה להתעסק עם זה כל בוקר. מעבר לזה, היא לא מעוניינת שיתעסקו עם המראה שלה: שיער זה סמל למיניות, איפור מדגיש את תווי פנים, בדרך זה היא מונעת את הפיכתה לאובייקט מיני. דהיינו, רוצה לשחק בשדה של גברים כמו גבר ולא כמו אישה, גם במחיר של ויתור על מה שעשוי להציע היתרון הנשי.

מה באמת מסתתר מאחורי בחירותיה?

מרב מיכאלי
אייל טואג

את כל זה מיכאלי מדקלמת בכל פעם שנשאלת על בחירותיה התמוהות, אבל לבחירות שלה יש רובד נוספת ומשמעותי בהרבה. מיכאלי, שחרטה על דגלה את נושא השוויון המגדרי, פונה בעיקר לנשים. אפשר להתווכח, אבל המציאות מראה שכדי לגייס כמה שיותר תמיכה מנשים, רצוי להוריד רעשים כמו קנאה ותחרותיות.

מחקרים מראים כי האבולוציה דאגה לעלייה בתחושות של עוינות ותחרותיות בעת חשיפה לאישה הנתפשת כאטרקטיבית. תחושות אלו אינן נשלטות, רמות הטסטוסטרון של נשים שהריחו חולצה של אישה אטרקטיבית מבייצת עלו משמעותית, מה שמעיד על עלייה ברמות האגרסיה, שמטרתה להבטיח לעצמה את הזיווג המוצלח ביותר.

בהקשר זה מיכאלי מתנהלת, במודע או שלא, בחוכמה רבה. על פי ג'ויס בננסון, אחת הדרכים לנטרל את האיום מצד נשים אחרות היא לייצר סטנדרטים של לבוש שוויוני ואחיד. כך מיכאלי פונה לקהל שלה באופן היעיל ביותר ומנטרלת רעשים שעשויים לשבש את המסר שלה.

משחק כפול

מה שמעניין אצל שרת המשפטים, איילת שקד, הוא המשחק האסטרטגי המתוחכם שהיא משחקת דרך הלבוש. סגנון הלבוש נבחר בקפידה כמהלך לקידום מהלכים פוליטיים. מצד אחד, היא מקפידה ללבוש בגדי מעצבים, אוהבת להתבלט עם צבעים חזקים, ומצד שני מצד אחד יש פה קריצה ללבוש הצנוע, החסוד, הראוי לעצם היותה חלק ממפלגת הבית היהודי (לשעבר). המשחק הכפול בתווך שבין צנוע לצפון תל אביבי מייצר דיסוננס. מצד אחד מאפשר למפלגתה להתהדר בחזות ליברלית ומצד שני מאפשר לה להתנהל במפלגה שמרנית.

בנוסף, ההתנגשות בין הדימוי החילוני הסטייליסטי לעולם הערכים השמרני משרת אותה בשדה הפוליטי. גם אם לא נודה בכך, מראה תורם ליצירת רושם הרבה יותר מדיבורים. המערכת האנושית המייצרת רושם בכמה מילישניות, ואילו עיבוד של מלים מצריך יותר משאבים מנטליים.

מכיוון שמה שנחרט בזיכרון זה המראה, תודעתית, יש קושי מנטלי לתפוש אותה כאדם קיצוני. אם היתה פועלת באותו אופן, אך נראית כמו מתנחלת, היינו רואים את זה באור אחר לגמרי. הקונפליקט הזה בין שני הדימויים מצליח גם לעקר את הנשק של יריביה.

ניחוח אמריקאי

מקרב הגברים, נתניהו הוא אחד הפוליטיקאים הבודדים בישראל שמשדר נינוחות בחליפה. הוא מנצל לתועלתו את נתוניו הטבעיים הנאים, קומתו הגבוהה, ומבדל עצמו בחליפות איכותיות ובעניבות מעודנות בגוונים לאומיים של תכלת וכחול. הלוק האמריקאי מועצם בזכות גינונים אמריקאים שסיגל מתקופתו בארה"ב, ואין ספק שיש לזה חלק גדול בהצלחתו.

יש פה מעין אמירה שלפיה כדי להצליח בזירה הבינלאומית, לרקום בריתות ולהתנהל נכון מול ארה"ב, בעלת הברית המשמעותית ביותר שלנו, ישראל צריכה מנהיג הנתפש בינלאומי. הרבה פעמים אנחנו שומעים שהוא הפוליטיקאי היחיד שמבין היטב את המשחק הפוליטי בזירה הבינלאומית. הרבה מזה זה בזכות הלבוש, המנוצל אסטרטגית ליצירת תפישה זו.

כללי המשחק בעולם גברי

ציפי לבני דאגה לעצב את הופעתה החיצונית בהתאם לתפישתה הפוליטית-עניינית. חליפות מחוייטות, סריגי הגולף מגושמים, ז'קטים קצרים. סגנון צנוע, נטול גינונים אופנתיים ולרוב בשחור או לבן. נראה שהיא מנסה באופן לא מודע שלא להבליט את נשיותה, שעמה היא לא מרגישה נוח.

בחירות הלבוש שלה משדרות איפוק וקשיחות. מבחינתה אלו הם כללי המשחק בעולם גברי וכוחני. יש כאן נטייה לטשטש את קווי המתאר של גופה כדי שלא יתעסקו בעובדת היותה אישה בשדה הפוליטי.

עם זאת, לאחרונה היא עברה שינוי הדרגתי בכל הקשור לענייני סטייל ואסתטיקה, בניסיון להעלים את התדמית הקשוחה שדבקה בה. אבל כשהיא לובשת שמלות או חצאיות נשיות, נראה שהיא מרגישה עמן מאוד לא בנוח.

מה הקטע עם היוניקלו?

לבסוף ננסה לענות על השאלה שלאחרונה מטרידה את כולנו, מה הקטע של הפוליטיקאים עם מעיל היוניקלו שהפך לסמל מסחרי לקוליות?

השרים נענים לאחרונה לקוד לבוש לא כתוב כשהם יוצאים לסיורים צבאיים: מעיל יוניקלו שחור. הראשון לזהות את המומנטום האופנתי היה שר הביטחון לשעבר בוגי יעלון, שאימץ את הפריט כסימן היכר בסיורי שטח צבאיים. מעיל היוניקלו נהפך להיות סמל סטטוס המשדר - אני אחד מהחבר'ה. ממש כמו שאצל בני נוער, ד"ר מרטינס, אולסטאר וכיום בלנסטון נהפכו לפריטי חובה. 

נתניהו בסיור בצפון. הפעם עם יוניקלו
קובי גדעון / לע"מ

לפריט אופנה שהופך פופולרי יש המון כוח; אמירה ללא מלים ששבעלי הפריט שייך לקבוצה הזו, הוא קול, אחד מהחבר'ה. אותו דבר קורה בגזרה הפוליטית עם מעיל היוניקלו.

לבישת יוניקלו לסיור צבאי משדרת שייכות להווי הצבאי, הבנה ביטחונית, למרות שכל אלו הן רק אסוציאציות שאין דבר בינן ובין המציאות. הטרנד תפש בקרב מכיוון שפוליטיקאים מחקים טרנדים שהוכיחו את יעילותן בגזרת גריפת הלייקים ברשתות. כך הם נתפשים כמעודכנים.

הרשמה לניוזלטר

כל הסקירות בזירת הניתוחים של TheMarker - בתיבת המייל שלכם

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

עוד פוסטים מזירת הניתוחים

מייסדות אוקפי: איריס צידון ומאיה גל

התחילו בקפה בבואנוס איירס - וגייסו מעל 5 מיליון דולר

איריס ומאיה עבדו בסטארט-אפ שנמכר לחברה גדולה, ובמקום לשבת בנוחות בכסא השכירות, החליטו לבחור במסלול היזמות ■: הן הקימו מיזם שמשתמש בבינה מלאכותית לטובת ניהול נכסי נדל"ן, גייסו סבב סיד ומשרתות 20 לקוחות בישראל ובארה"ב

כתבות שאולי פיספסתם

*#