האם בני גנץ חתיך מספיק כדי להיות ראש ממשלה? - לירז מרגלית - הבלוג של לירז מרגלית - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

האם בני גנץ חתיך מספיק כדי להיות ראש ממשלה?

אנחנו מצפים מעצמנו לקבל החלטה מושכלת ורציונלית בבחירות לממשלה. אך הצצה לעולם הפסיכולוגיה האבולוציונית מראה איך אנחנו עדיין מקשרים בין מראה חיצוני ליכולות הנהגה

4תגובות
בני גנץ
אלכס קולומויסקי

אורנה ברביבאי, שהודיעה על הצטרפותה למפלגת יש עתיד, אמרה לפני כשבועיים בראיון לרזי ברקאי שהיא מעוניינת שבני גנץ יחבור למפלגה. "אני לא יודעת מה דעותיו אבל הוא נראה לי מתאים". כמובן שהראיון גרף ביקורות נוקבות, וחלק יאמרו שבצדק. הרי אנו לא בוחרים מועמד על פי תחושת בטן או על פי מה ש"נראה לנו" מתאים. אנו נקבל החלטה על מועמד רק לאחר ששמענו את דעותיו, התרשמנו מעמדותיו ויש לנו אמון שהוא יצליח לקדם את האג'נדה שלנו. אז איך אפשר להגיד שמועמד "נראה מתאים" למרות שלא אמר מלה אחת? לא יעלה על הדעת. בפרט, כשזה מגיע מפי מי שמתעתדת להיות נציגת ציבור.

הציטוט של ברביבאי מתוך טוויטר - דלג

באותו שבוע באחת מתוכניות החדשות התארח איתן זליגר, המגדיר עצמו יועץ אסטרטגי. "מה אתה ממליץ לבני גנץ?" שאלה המגישה. "קודם כל להמשיך לא לדבר", ענה זליגר. "התקשורת אמנם מרגישה מיאוס מבן אדם שלא מדבר, אבל העם אוהב את זה, אוהב את הדמות שלו, הוא רק צריך להיראות כמו ראש ממשלה. נתניהו הוא היחיד בשכונה שנראה כמו ראש ממשלה, מתלבש כמו ראש ממשלה. כשאת (הוא פונה למראיינת; ל"מ) חושבת מי זה ראש ממשלה, את רואה את נתניהו בראש שלך. אם בני גנץ ייראה לציבור כמועמד לראשות ממשלה, הדעות שלו לא מעניינות, לא חשובות. ואם הוא יעשה את הטעות ויתפתה לפתיונות שהעיתונאים מציגים לו, תדבר תדבר תדבר, הוא ייפול".

הבחירות הפוליטיות שלנו לא באמת קשורות למצע או אידיאולוגיה

האם קיים אצלנו מנגנון הפועל מתחת לסף המודעות ומנחה את הבחירות שלנו? מעין כלל אצבע שאומר שאם המועמד נראה ייצוגי, כריזמתי וממלכתי, אז הוא ככל הנראה מתאים להיות ראש ממשלה?

על מנת לענות על השאלה, בואו נבחן לרגע מה קורה במינים הקרובים אלינו מבחינה אבולוציונית. למרות שאצל קופים לא נצפו קמפיין בחירות, מצע או אידיאולוגיה, ישנה הנהגה הנשלטת על ידי הזכרים הבוגרים, מן הבכיר ביותר ("זכר האלפא") לנחות ביותר.

שימפנזות
AP

כיצד מבססים זכרי האלפא את מנהיגותם?

בעיקר באמצעות מפגני כוח שונים כגון ניעור ענפים, השלכת אבנים גדולות ותצוגות ראווה כמו סימור השער וחשיפת הניבים. כמובן שבמקרים אלו, לכשירות פיזית יש יתרון עצום. מיליוני שנות אבולוציה תיכנתו אותנו לייצר אסוציאציה לא מודעת בין יכולות ההנהגה של מועמד ובין תכונות פיזיות.

למרות שהאתגרים המנהיגותיים השתנו, לא עבר פרק מספיק זמן משמעותי כדי לשנות הטיה זו המושרשת בנו. שינויים אבולוציונים מתרחשים על פני מאות אלפי שנים. לכן אנו ממשיכים לקשר בין מראה המועמד ליכולותיו כמנהיג, אך בשונה מן הקופים אנחנו מלבישים על הבחירות שלנו טיעונים רציונליים.

כיצד זה עובד?

הבחירה מתרחשת בשני שלבים, תחנת הממסר הראשונה היא התחושות הלא מודעות המציפות אותנו. הרושם הראשוני מתבסס על מראה, אינטונציה, יציבה. ברגע זה ההחלטה על כשירות המועמד כבר התקבלה ללא ידיעתנו. בשלב השני ניתנת פרשנות רציונלית לכאורה לתחושות שלנו. למשל, במקרה של גנץ, "היה לו עבר צבאי מרשים. אם הוא התמודד בהצלחה עם אתגרי הצבא, הוא יתמודד בהצלחה גם בשדה הפוליטי".

לא מאמינים? שמעו סיפור

מלקולם גלדוול, בספרו Blink, מספר על עלייתו של נשיא ארה"ב וורן הרדינג לשלטון. הסיפור מתחיל בעורך עיתון באוהיו בשם ארתור פינקלשטיין (דאז הארי דוהרטי). לאחר שזה פגש בהרדינג לראשונה, הוא כל כך התרשם מהאציליות שלו, מהכריזמטיות שלו, מקול הבס הערב, והדבר הראשון שעבר לו בראש היה "וואו, הוא יכול היה להיות נשיא מעולה". הרדינג לא היה אינטילגנט באופן מיוחד או אסטרטג מהולל, למעשה המוניטין שלו כשחקן פוקר וכרודף נשים האפילו על כישרונו הפוליטי.

וורן ג'י. הרדינג
Harris & Ewing

אך דוהטרי, שהיה נחוש בדעתו, דאג שהרדינג יוכל לדבר בוועידה הלאומית הרפובליקנית ב-1916. הוא היה משוכנע שכל מה שאנשים צריכים כדי להשתכנע בהתאמתו לנשיאות זה לצפות בו נושא נאום. תחושותיו התבררו כנכונות, והרדינג נבחר לעמוד בראש המפלגה הרפובליקנית מבין ששת המועמדים הנוספים.

הרדינג דורג כאחד מהנשיאים הגרועים ביותר בתולדות ארה"ב.

דוגמה זו מראה לנו שהמראה משנה יותר ממה שנרצה להודות בכך, בפרט מכיוון שרשמים אלו פועלים ללא מודעות. סקר שבחן את גובהם של מנכ"לים שעמדו בראש החברות המובילות של כתב העת Fortune ב-2005, מצא שגובהו הממוצע של מנכ"ל הוא 1.83 מטר - בסך הכל כ-6.4 ס"מ יותר מגובה האמריקאי הממוצע. 94.8% מהמנכלים ב-100 החברות המובילות הם גברים.

אותן העדפות התגלו גם לגבי מנהיגים פוליטיים. מתחילת המאה הקודמת, בשתי המפלגות המובילות בארה"ב, זכה המתמודד הגבוה יותר ב-70% מהפעמים. נראה שגובה יכול לנבא ניצחון בבחירות לנשיאות.

מדוע התפתח אצלנו מנגנון כל כך לא יעיל?

בספר Naturally Selected, פרופ' מארק ואן ווגט טוען שכדי להבין זאת יש לחזור לאבותינו הקדמונים שחיו בסוואנה שבאפריקה, ונאלצו להתמודד מדי יום אתגרים קיומיים כגון טורפים, מלחמות בין שבטים, ציד וחיפוש אחר מזון שלא היה זמין. ההתמודדות עם אתגרים אלו היא ברובה פיזית, לא אינטלקטואלית.

כמו אצל הקופים, גם אצל אבותינו לא התקיימו תהליכי מינוי פורמליים, אך לאור האתגרים הסביבתיים, שעמם נאלצו להתמודד במשך 2 מיליון שנה, יש הגיון בההעדפות שלנו למנהיגים בעלי יכולות פיזיות. גובה, מבנה גוף חסון ותווי פנים מודגשים.

העדפות אלו הן דוגמא נהדרת ל-Mismatch (חוסר התאמה), מושג מתחום הפסיכולוגיה האבולוציונית, הגורס כי תכונות שהשתכפלו באבולוציה עיצבו את הפסיכולוגיה שלנו למרות חוסר הרלוונטיות שלהן לדרישות החברה המודרנית. מושג זה יכול להסביר את חלק מהסיבות לכישלונות מנהיגותיים.

חיפוש אחר מזון, הגנה מפני טורפים ומלחמות בין שבטים, אינם נמנים על האתגרים המנהיגותיים של ימינו. כיום האתגר המנהיגותי הוא ניהול לאום של מיליונים, הבנת המפה הגלובלית, בניית סדרי שלטון וחברה יציבים - אתגרים הנשענים על יכולות קוגניטיביות שאין שום דבר בינן ובין יכולות פיזיות מרשימות.

למרות זאת, כשאנו נאלצים לקבל החלטה, באופן לא מודע אנו שואלים עצמנו מי מתאים להיות מנהיג - והדמות העולה בתודעה תהיה כזו שתתאים לסטריאוטיפ פיזי – כזו שתשרה עלינו תחושת ביטחון.  לא משנה כמה התפתחנו, כמו כל חיה אחרת על פני כדור הארץ, מוחנו עדין רווי מזכרות פסיכולוגיות מהמסע האבולוציוני שעברנו במשך מיליוני שנים.

הרשמה לניוזלטר

כל הסקירות בזירת הניתוחים של TheMarker - בתיבת המייל שלכם

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

עוד פוסטים מזירת הניתוחים

מפגין ממתנגדי הברקזיט מגיב לתוצאות ההצבעה

השמאל והאיחוד האירופי: סיפור אהבה-שנאה

בדיון המתנהל באירופה בנושא המשך קיומו של האיחוד במתכונתו הנוכחית, ישנה חלוקה ברורה יחסית בין התומכים בהמשך קיומו שמגיעים ברובם מהשמאל האירופי לבין המתנגדים לו שמגיעים ברובם מן הימין. ואולם, לפני עשרים שנה התמונה היתה הפוכה לחלוטין

כתבות שאולי פיספסתם

*#