כולנו גזענים, חלקנו פשוט מצליחים להסתיר את זה - לירז מרגלית - הבלוג של לירז מרגלית - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כולנו גזענים, חלקנו פשוט מצליחים להסתיר את זה

דעות קדומות התפתחו כפונקציה של חיים משותפים בקבוצות, שאמנם מקדמים את ההישרדות שלנו, אך החשש מפגיעה של אנשים חיצוניים הוביל להתפתחות מנגנון המאפשר לזהות מי שייך לקבוצה שלנו ומי לא

18תגובות
הפגנה נגד גזענות בארה"ב
NOAH BERGER/רויטרס

אתם מגיעים למעבדה באוניברסיטה. הנסיין מוליך אתכם לספה ומבקש שתשבו. הוא מעמעם את האורות בחדר ומתחיל להקרין סרט. מהמסך ניבטת יד של גבר. לפתע, משום מקום, אתם רואה מזרק מתקרב ליד, המחט חודרת באטיות למרחב שבין האגודל לאצבע. אתם מתכווצים בעודכם מדמיינים את הכאב של האדם שלפניכם. 

בזמן שאתם מתבוננים בכאב של אדם אחר, אזורים ייעודים במוחכם מייצרים סימולציה של חווית האחר. המוח מפעיל את הנוירונים של הכאב בידכם ואתם מצליחים לדמות כיצד הוא חש, כאילו אתם אלו שחשים כאב. מנגנון זה אפקטיבי להפליא ועומד בבסיס יכולתנו לחוש אמפתיה, היכולת להגיב לחוויה הרגשית של האחר. אמפתיה משחקת תפקיד קריטי בחיזוק קשרים חברתיים. השאלה היא מה קורה כאשר מנגנון זה מפסיק לעבוד.

אתם צופים באותו הסרט, אך הפעם המחט דוקרת יד של אדם שחור. כשנבדקים התבוננו במחט חודרת ליד של אדם מקבוצה אתנית אחרת, עוצמת הכאב פחתה בהדרגה. המדהים הוא שככל שהקבוצה היתה רחוקה יותר בעמדותיה או במהותה מקבוצת הפנים, מידת האמפתיה פחתה.   

החוקר אלסיו אבנטי גייס נבדקים שחורים ולבנים, וביקש מהם לצפות בסרט שתואר בפתיחה בעודו מודד את עוצמת הכאב שחשו. הנבדקים, שחורים ולבנים כאחד, גילו אמפתיה רק כשראו ידיים בגוון העור שלהם. כשהיד היתה שייכת לקבוצה אתנית אחרת, לא נרשמה עוררות מהכאב.

הניסוי של אלסיו אבנטי - דלג

האם מדובר רק על קבוצות שמעוררות אצלנו איום, או שאיננו חשים אמפתיה כלפי כל אדם שאינה בקבוצה שלנו?

כדי לבחון זאת, דיוויד איגלמן התבונן במוחם של נבדקים בזמן שצפו בסרטון נוסף. הפעם הופיעו שש ידיים על המסך. על כל יד הופיע תיוג של קבוצה אחרת: אתאיסטים, נוצרים, יהודים, הינדואים, מוסלמים וסיינטולוגים, בעוד המחט דוקרת באקראיות את אחת הידיים.

התוצאות חזרו על עצמן. כשהנבדק התבונן באדם מקבוצת הפנים נדקר, נרשמה עלייה חדה בפעילות באזורי הכאב, אך כשהיד היתה משויכת לאדם מקבוצת החוץ, כל קבוצת חוץ שהיא, נתגלה קו שטוח, אדישות מוחלטת לכאב. מעניין הוא שככל שנטייתו של אדם להפלות את קבוצת החוץ חזקה יותר, כך האמפתיה שהוא חש כלפי קבוצת הפנים גבוהה יותר.

נראה כי תווית שיוך בודדת מספיקה כדי לעורר אפליה. אפקט זה נמצא גם אם לנבדק אין דעות מוצקות בנוגע לדת או לאתאיזם; כלומר, התופעה הרבה יותר בסיסית משיוך דתי. כל מה שצריך כדי לעורר אפליה זה לדעת שהאדם שמולך לא שייך לקבוצה שלך. מוחנו מחווט לעשות קטגוריזציה על מי שייך לקבוצה ומי לא. 

האם אתם גזענים?

סביר להניח שעצם השאלה מרגיזה אתכם. אני? גזען? אין סיכוי. רובנו נעיד על עצמנו שאיננו אוחזים בדעות קדומות או מפלים לרעה אנשים. נשאלת השאלה כיצד דיווח זה עולה בקנה אחד עם הממצאים שמראים אצל כולנו נטיות שליליות כלפי קבוצת החוץ?

כדי להשיב, צריך להבין כיצד המערכת הקוגניטיבית שלנו פועלת. אתם מטיילים בשדה ורואים נחש. מיד המערכת הרגשית נכנסת לפעולה ומייצרת תגובות פחד. לאחר כמה מילישניות אתם מבין שזו היתה קריאת שווא. זה היה חבל שחור, לא נחש. 

מה התרחש פה? המערכת הרגשית היא מהירה ואוטומטית. היא נכנסת לפעולה גם מבלי שעיבדנו את המידע עד הסוף, מבלי שנהיה מודעים למתרחש. לכן, כדי לבחון תגובות רגשיות אותנטיות, יש לנטרל את ההשפעות המודעות; כלומר, את יכולתנו לעבד את מה שראינו.

כיצד ניתן לבחון זאת?

אם אראה לכם תמונה של אקדח במשך כמה מילישניות, תירשם עוררות במערכת הרגשית - באמיגדלה - שאחראית על רגשות שליליים כמו פחד ואגרסיה, אך מכיוון שלא היה מספיק זמן לעבד את מה שראיתם, לא תבינו מדוע חשתם פחד.

באותו אופן, אם אדם לבן רואה פנים של אדם שחור במהירות תת סיפית, כך שהאדם כלל לא בטוח שראה משהו, עדיין תירשם תגובה רגשית שלילית של המערכת. למרות שאנו אוהבים לטעון שאנו שופטים אדם על פי תכונות האופי ולא על פי צבע עורו, נמצא כי צפייה של כמה מילישניות בתמונה של אדם מגזע אחר, זה כל מה שמוחנו צריך כדי לעורר תגובת רגשית שלילית.

כולנו גזענים, לחלקנו אכפת מספיק כדי לתקן

מצד שני, אם אראה לכם את הפנים זמן ארוך מספיק, מוחכם יהיה מודע לגירוי כך שתוכלו לבצע תיקון לנטייה הראשונית. התיקון מבוצע על ידי הקורטקס הפרה פרונטלי, החלק הרציונלי במוחנו שאחראי לשליטה בדחפים. תיקון זה גוזל המון משאבים קוגניטיביים, ולכך נדרשת מוטיבציה. זו גם הסיבה שלאחר משימה קוגניטיבית מתישה, או כשאנחנו רעבים, נהיה יותר אגרסיביים ופחות אמפתיים. אותו אזור שאמור לשלוט בדחפים אומר למעשה שאין לו כוח, הוא עייף, לא בא לו להתחשב באחרים.

מבחן האסוציאציות החבויות

על הנחה זו בדיוק התבסס אנטוני גרינוולד, שפיתח את מבחןה-IAT – Implicit Association Test הבוחן דעות קדומות. סדרה של תמונות ומלים מוצגות על המסך, והבקשה פשוטה - לחצו על כפתור ימין כשמופיעות פנים של אדם שחור או מושג חיובי, ועל כפתור שמאל אם מופיעות פנים לבנות או מושג שלילי.

בשלב השני נעשית החלפה - פנים לבנות עם מלה חיובית ופנים שחורות עם מלה שלילית.

מבחן IAT - דלג

ההנחה היא שהתגובה תהא מהירה יותר כשקיימת התאמה בין סוג המלה (חיובית/שלילית) לבין האופן שהאסוציאציה מתויגת אצלנו. במהלך החיים אנו לומדים לקשר בין מושגים. במידה ונלמדה אסוציאציה בין אדם לבן לטוב, התגובה (לחיצה על כפתור) לצימוד של לבן וטוב תהיה מהירה, והתגובה לצימוד שחור וטוב תהיה אטית

דעה קדומה נמדדת כהפרש בין מהירות הלחיצה על הכפתור כשנראו פנים שחורות ומלים חיוביות, למהירות הלחיצה כשפנים שחורות מופיעות עם מלים שליליות.

בחיי היומיום, כדי לתפוש את עצמנו בצורה חיובית, אנו נוטים לייפות את המציאות. אנשים אוהבים לתפוש עצמם כליברלים ולא יודעים או לא רוצים לדעת כיצד הם באמת מרגישים. יש פער גדול בין התשובות שהנבדק ישיב כשיישאל שאלה ישירה ובין התוצאות המתגלות במבחן. אחד הממצאים המדהימים שנתגלו הוא שלא רק שיש העדפה ללבנים בקרב לבנים, גם בקרב נבדקים שחורים נמצא פער לטובת הלבנים.

העובדה היבשה היא שאנחנו פחות רגישים לכאב של אנשים מקבוצה אתנית אחרת. תגובות אלו הן אוטומטיות ומשרתות מטרה אבולוציונית ברורה. דעות קדומות התפתחו כפונקציה של חיים משותפים בקבוצות. החיים בקבוצה אמנם מקדמים את ההישרדות שלנו, אך החשש מפגיעה של אנשים חיצוניים הוביל להתפתחות מנגנון המאפשר לזהות מי שייך לקבוצת הפנים ומי לא. עם הזמן, תהליך הסינון המהיר נהפך לאוטומטי ולא מודע.

אפילו אנשים שאכפת להם משוויון חברתי מראים נטיות שליליות חבויות כלפי קבוצות אחרות. למרות הממצאים, החברה ממשיכה לחשוב על דעות קדומות כהתנהגות הניתנת לשליטה. החוק הנוכחי כנגד אפליה מניח שדעות קדומות הן גלויות ומכוונות, אך האמת המצערת היא שלכולנו נטייה גנטית לאפליה, חלקנו שולטים בזה טוב מאחרים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

עוד פוסטים מזירת הניתוחים

חנות בארה"ב

האם ישראל תיהפך לכלכלה ללא מזומן - ומה השימוש בצ'קים מלמד אותנו

על פי סקירה שנתית של בנק ישראל, בסוף 2017 עמד מחזור המזומן בישראל על 82 מיליארד שקל, כשכ-73 מיליארד שקל מתוך הסכום הזה הוחזקו בידי הציבור. זהו הכסף בארנקים, בכספות בבתים פרטיים, במעטפות מהחתונה ומתחת לבלטות

דגם מכונית המציג חיישן של מובילאיי בביתן אינטל בתערוכת טכנולוגיה בינלאומית בלאס וגאס

מובילאיי היא רק ההתחלה: ההיי-טק הישראלי יוביל בעידן הרכב האוטונומי

האתגר הכרוך במעבר לעולם הרכב האוטונומי מושפע גם מתקופת מעבר שבה יימצאו על הכביש כלי רכב אוטונומיים ורגילים זה לצד זה, כך שהמכוניות האוטונומיות יצטרכו ללמוד לצפות ולזהות התנהגות אנושית בלתי צפויה ומסוכנת

כתבות שאולי פיספסתם

*#