הקשר בין השנה הראשונה בחיינו להתנהלות בעולם הדיגיטלי - לירז מרגלית - הבלוג של לירז מרגלית - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הקשר בין השנה הראשונה בחיינו להתנהלות בעולם הדיגיטלי

מחקרים מצביעים על קשר בין ההתנהגות שלנו בשנה הראשונה לחיינו לבין ההתנהגות שלנו ברשתות החברתיות ■ אז מה זה אומר על הילדות שלכם אם אתם כל הזמן מדברים על עצמכם בפייסבוק?

תגובות
תינוקות - עכבר בייבי
Anatoliy Samara | Dreamstime

יעל נכנסת לחדר במחלקה לפסיכולוגיה התפתחותית באוניברסיטה, מחזיקה את בתה תמר בת השנה בידיה. היא מניחה את תמר על שטיח במרכז החדר שעליו מפוזרים צעצועים אטרקטיביים ומתיישבת על ספה בקרבתה בעוד תמר מתחילה לשחק בצעצועים. לאחר מספר דקות נכנסת אישה זרה לחדר, מתיישבת ליד תמר, לוקחת שתי בובות מהערמה ומתחילה לדובב אותן. תמר מביטה בנעשה בסקרנות. יעל מקבלת סימן מהנסיין, יוצאת מהחדר ומותירה את תמר לבדה עם האישה הזרה. שני פסיכולוגים מתבוננים בנעשה ומתעדים כל רגע בסיטואציה, סקרנים במיוחד לראות כיצד תגיב הפעוטה כשאמה תשוב לחדר.

האופן שבו תמר תגיב כשיעל תשוב לחדר משקף את דפוס ההתקשרות (Attachment Style) שלה לאם. דפוס זה מתעצב בשנה הראשונה לחיי התינוק החל מהפעם הראשונה בה עיניי התינוק והאם נפגשו. דפוס ההתקשרות מושפע מהמידה בה חש הפעוט שהאם נמצאת שם בשבילו ומגלה רגישות לצרכיו. תינוק החש שצרכיו נענים, שהוא מובן ואהוב, מרגיש בטוח מספיק לחקור את סביבתו. כאשר התינוק לא סומך על ההורה שיספק את צרכיו, אין לו את הביטחון להתנסות בעולם שסביבו והוא נותר צמוד להורה מבלי יכולת לשחרר.

כל מה שצריך לדעת על קריירה בהייטק
כנסו למתחם

דפוס ההתקשרות ממשיך להשפיע עלינו במהלך כל החיים, הוא יקבע את ההתפתחות המנטלית והרגשית, ישפיע על מערכות היחסים ועל יכולתנו להתמודד עם אתגרים. מחקרים שנעשו לאחרונה מראים שגם האופן שבו אנו מתקשרים ברשתות החברתיות מושפע מדפוס זה.

מי שהגה את תיאוריית ההתקשרות בשנות ה-50 היה ג'ון בולבי, פסיכולוג בריטי שהיה הראשון להתנגד לטענה שנשמעה על ידי פסיכואנליטיקאים באותה תקופה, לפיה כל מה שהתינוק צריך מהוריו זה סיפוק הדחפים והצרכים הפיזיים.

בעקבות ההפצצות על לונדון באותה תקופה, הורים רבים שלחו את ילדיהם לקצה המרוחק של העיר. בולבי הבחין בכך שלמרות שהמשפחות המטפלות סיפקו לילדים את כל התנאים הנדרשים להתפתחות תקינה, טיפול הולם והזנה ראויה, הילדים עדיין הראו סימפטומים של מצוקה בעקבות הפרידה מהוריהם.

השפעת מנגנון ההתקשרות על התפתחות התינוק

במטרה לבחון האם תינוק יתפתח בצורה תקינה אם נספק לו את כל ההזנה שהוא צריך, הפריד פסיכולוג בשם הארלו קופי רזוס מאמם מיד לאחר הלידה, הכניס אותם לכלוב ויצר עבורם שתי דמויות אם. בובה בדמות קוף שעשויה מחוטי תיל שאחזה בבקבוק חלב, ובובה העשויה מספוג רך עטוף במגבת. הקוף הפעוט בילה את מרבית זמנו עם אם המגבת וניגש אל אם התיל רק כשהיה רעב. כשהחזירו את הקופים לקהילה, הם סבלו ממגוון בעיות חברתיות, לא חקרו את סביבתם, לא יצרו אינטראקציה עם קופים אחרים ולא היו מסוגלים לתפקד כהורים.

מנגנון ההתקשרות התפתח כדי לאפשר התפתחות תקינה. תינוקות שהצליחו לשמור על קרבה להוריהם באמצעות התנהגויות כמו בכי, היאחזות בהורה, מצוקה וחיפוש בלתי פוסק אחר ההורה בתגובה לפרידה, יהיו בעלי סיכויי הישרדות טובים יותר. עשרות מחקרים מצאו קשר בין התקשרות בטוחה בשנה הראשונה לחיים ומערכת חיסונית מתפקדת לבין יכולת לבנות קשרים ארוכי טווח ובריאות נפשית.

דפוסי ההתנהגות

במטרה לבחון באופן שיטתי את דפוס ההתקשרות, פיתחה מרי איינסוורת׳ את "סיטואציית הזרה" (The strange situation) שתוארה בתחילת המאמר. פעוט בן 12 חודשים ואמו מוכנסים למעבדה ובאופן מובנה נפרדים ומתאחדים מחדש. האופן שבו הפעוט מגיב כאשר אמו שבה לחדר יקבע האם הצליח הילד לבסס התקשרות בטוחה במהלך השנה הראשונה לחייו.

אפליקציות של רשתות חברתיות
ERIC BARADAT/אי־אף־פי

קרוב ל-60% מהילדים מראים דפוס בטוח (Secure) - חווים קושי כשהאם עוזבת את החדר אך עם חזרתה מחפשים באופן פעיל אחר המגע שלה, מתנחמים בקלות מקרבתה ונעזרים בה לווסת את רגשותיהם. הילד למד במהלך השנה הראשונה לחייו שההורה נמצא שם בשבילו, מגיב לסימניו, מה שמאפשר לו את הבסיס הבטוח לצאת לחקור את הסביבה.

20% מהילדים מראים דפוס חרדתי אמביוולנטי (anxious resistant) - מצוקה גבוהה לפרידה מהאם וכעס והתנהגות אמביוולנטיות עם חזרתה. מצד אחד, מחפשים את קרבתה אך ברגע שהאם מנסה להרגיע אותם, מתנגדים למגע ולא מוכנים להירגע, ככל הנראה בגלל היענותה הנמוכה לצרכיהם. אימהות אלו מתקשות להציב גבולות, יעשו דברים עבור הילד במקום לאפשר לו להתנסות בעצמו, לרוב מתוך חוסר ביטחון ביכולותיהן ההוריות.

20% נוספים מראים דפוס חרד נמנע (anxious avoidant). תינוקות אלו נמנעים מקשר עם האם עוד בזמן שהיא בחדר ומראים אדישות ומתעלמים ממנה בעת חזרתה. הם למדו שהנוכחות של אמם לא מפחיתה את תחושת המצוקה במצבי לחץ ולכן מנסים להסתדר בכוחות עצמם. במקרים אלה האם התקשתה להבין את סימני התינוק, למשל, הציעה אוכל בזמן שחיפש מגע, לא ניגשה כשבכה, לא התאימה את עצמה לקצב האכילה שלו. אמנם תינוקות אלו לא נראים לחוצים כשההורה עוזב את החדר אך נמדדו אצלם סימני לחץ כמו דופק גבוה ורמות קורטיזול (הורמון המופרש במצבי לחץ) גבוהות כשעזבה.

הקשר בין דפוס ההתקשרות בשנה הראשונה לחיים, לדפוס ההתקשרות כבוגרים

מערכות היחסים שלנו הן שיקוף של חוויות הילדות המוקדמות. דפוס ההתקשרות שנרכש בשנה הראשונה לחיי התינוק מעצב את יחסינו הרומנטיים כבוגרים. אנשים שחוו קשר בטוח בילדותם יחושו ביטחון שבן הזוג יהיה שם עבורם כשהם צריכים אותו, לא יפחדו מאינטימיות או מתלות בבן זוגם ויאפשרו לבני זוגם לפתח תלות בהם. אנשים בעלי דפוס אמביוולנטי לעומת זאת, מראים ספק מתמיד באהבה של בן זוגם, קשה לספק אותם מבחינה רגשית, הם צריכים חיזוקים בלתי פוסקים לכך שהם אהובים ומראים חוסר ביטחון בקשר. אנשים עם דפוס נמנע, נתפשים "כאילו" הם לא מעוניינים ביחסי קרבה ו"מחבלים" בקשר ברגע שמתחילה להיווצר אינטימיות מכיוון שלמדו שאינם יכולים לסמוך על אחרים.

ניבוי דפוסי ההתקשרות מתוך ההתנהגות ברשתות החברתיות

עידן הרשתות החברתיות פתח בפנינו ערוץ נוסף שבו ניתן לבחון מערכות יחסים רומנטיות. נראה שהרשתות משמשות נתיב נוסף לביטוי המאווים הסמויים של האני. מחקרים שונים שנעשו לאחרונה הראו שניתן לנבא את דפוס ההתקשרות של אדם מתוך אופן התנהלותו ברשתות.

המחקרים התמקדו בעיקר בדפוסי התקשרות לא בטוחים. נמצא שאנשים בעלי דפוס נמנע כמעט ולא יזמו קשרים חדשים ולא הצליחו לשמר את החברויות הקיימות. בנוסף, הם עשו שימוש פאסיבי ברשתות, בעיקר צרכו תוכן, נמנעו מלחשוף פרטים על עצמם, לפרסם פוסטים או להגיב לפרסומים של אחרים.

בעל דפוס אמביוולנטי לעומת זאת, מנסים לפצות על תחושת החסך באהבה שהם חשים דרך קבע באמצעות החצנת התנהגותם ברשתות (acting out). הם מרבים לפרסם פוסטים בעלי תוכן אישי על מנת לקבל אישור לכך שהם אהובים. "אם לא אקבל אהבה מבן זוגי, אנסה לקבל אותה במקומות אחרים", מה שמוביל לבדיקה אובססיבית של "גילויי החיבה" שהם מקבלים (בדמות לייקים ותגובות). הם נוטים להחליף תשומת לב וירטואלית בתחושות אהבה.

מעבר לאישור לכך שהם אהובים, הם עושים שימוש ברשתות כדי לתת תוקף ליחסיהם הרומנטיים. הם מנסים לפצות על תחושת חוסר הביטחון ביחסים באמצעות יצירת נראות (visibility) של הקשר - פרסום תמונות מחיי הזוגיות. מדובר בניסיון לא מודע לשכנע את עצמם ואת הסביבה שהם מצויים בקשר משגשג. לבסוף, האמביוולנטיים עושים שימוש ברשתות "למעקב" אחר בן הזוג, הם מגלים עירנות לכל פוסט, שינוי סטטוס או תגובה שפירסם ומנסים להבין כיצד זה משליך על האהבה של בן הזוג אליהם.

הטכנולוגיה הביאה לחיינו דרכים חדשות לביטוי הצרכים הפסיכולוגיים שלנו. עוד מוקדם לומר האם מדובר בהתמודדות יעילה עם החסכים הפסיכולוגיים אבל מה שבטוח זה שבקרוב מעבר לקבלת מידע כמו סטטוס, גיל ומין, ניתן יהיה לפתח מודלים שיוכלו לזהות מהם הצרכים הפסיכולוגיים שלנו מתוך הפרופיל שלנו בפייסבוק. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

עוד פוסטים מזירת הניתוחים

כתבות שאולי פיספסתם

*#