דור המסכים, עצרו הכל וקראו כמה חשוב להשתעמם - לירז מרגלית - הבלוג של לירז מרגלית - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

דור המסכים, עצרו הכל וקראו כמה חשוב להשתעמם

בניגוד לתדמית השלילית שיצאה לו, השעמום מאפשר להקדיש זמן להתבוננות פנימית ההכרחית לגיבוש זכרונות, תכנון העתיד, פתרון בעיות ונטילת פרספקטיבה נוספת על כל מה שמסביבנו

תגובות
ילד וילדה מסתכלים דרך משקפות
גטי אימג'ס ישראל

לרגשות ישנה פונקציה אבולוציונית שמטרתה להניע אותנו לפעולה. לכל אחד ממגוון הרגשות יש מטרה שונה. תחושת גועל נועדה לאותת מפני הרעלה, כעס נועד להכין את המערכת לתקיפה ולביסוס מעמדנו, אבל אחת השאלות הכי מסקרנות היא מהי הפונקציה של שעמום, שהיסטורית נתפס כתחושה חסרת תועלת.

אנו נוטים להאשים כמעט כל דבר בשעמום - אם הילד מפריע בכיתה, משתמש סמים, נוהג באלימות, ככל הנראה זוהי תוצאה של שעמום. החשש מתחושת השעמום כה גדול עד כי 85% מהנשאלים השיבו כי יעדיפו לקבל שוק חשמלי חלש מאשר להיות לבד בחדר ללא גירויים במשך רבע שעה.

כל מה שצריך לדעת על קריירה בהייטק
כנסו למתחם

למרות הפרסום השלילי, לתחושת החוסר נוחות האיומה הזו ישנן שתי פונקציות משמעותיות. ראשית, ללא שעמום היינו מרוגשים מכל גירוי סטנדרטי בכל פעם מחדש. מטיפות הגשם שנופלות מהשמיים, מחתול שעובר ברחוב או מרכבת המגיעה לתחנה, מה שהיה שוחק את המערכת הקוגניטיבית והמשאבים המנטליים עד דק. מטרתו השנייה היא לגרום לנו להבין שאנו מצויים בפעילות שאינה מהווה עבורנו אתגר, ולכן הוא מניע אותנו לקחת חלק בפעילויות בעלות משמעות רבה מזו שאנו עוסקים בה כעת.

מבחינת מוחנו, שעמום הוא תהליך למידה המכונה הביטואציה (התרגלות). כמה פעמים קרה לכם שרק כאשר המזגן הפסיק לעבוד, הבחנתם בשקט המשתרר פתאום?; או שדקות ספורות לאחר שלבשתם סוודר מבד מחוספס התרגלתם לתחושת העקצוץ על עורכם? מוחנו למד שהגירוי (הרעש מהמזגן, העקצוץ) אינו מהווה איום עבורו, ולכן אין טעם להפנות אליו קשב. כתוצאה מכך מפסיקים לשמוע את הרעש או לחוש חוסר נוחות. אנו לומדים להפסיק להגיב לגירוי כתוצאה מחשיפה ממושכת אליו כיוון שהוא חסר ערך הישרדותי.

אנשים משועממים חושבים באופן יותר יצירתי מכאלו שלא חווים שעמום

מעבר לפונקציה האבולוציונית שלה, תחושת השעמום יעילה לעידוד חשיבה יצירתית. באחד הניסויים שבחן זאת, קבוצה אחת של נבדקים התבקשה להעתיק ידנית מספרי טלפון מספר טלפונים, ואילו קבוצה שנייה התבקשה לקרוא בקול את מספרי הטלפון. בשלב השני נמדד שטף אסוציאטיבי, כמו מציאת כמה שיותר שימושים לחפץ כמו כוס או מהדק. ככל שהמטלה נתפסה כמשעממת יותר (קריאה נחשבת לפעילות פסיבית יותר מהעתקה, ולכן נמצאה כמשעממת יותר), כך הגיעו הסטודנטים לפתרונות יצירתיים יותר.

אנשים היום, בעיקר הדור הצעיר, אינם מאפשרים לעצמם רגע של שעמום

חוסר היכולת להכיל שעמום מתחילה בגילים הצעירים. בכל שנייה שבה הילד משועמם, הורים רבים, במקום להכיל את השעמום ולעודד את הילד למצוא תעסוקה בכוחות עצמו, מושיבים אותו מול מסך. זמן הצפייה בסוגי המדיה השונים נאמד בשבע שעות ביום ומצוי במגמת עלייה מתמדת.

היכולת להיות עם עצמנו ועם מחשבותינו היא יכולת נלמדת. אצל ילדים שאינם רוכשים את היכולת להיות עם עצמם, השעמום הופך לפחד הכי גדול. כתוצאה מכמות הגירויים שלהם נחשפים הילדים בו זמנית בזמן הצפייה במסך, הם מפתחים תלות נואשת בגירויים חיצוניים לצורך סיפוק ועניין. כשאנו מקריאים לילד סיפור, הוא נדרש לעבד את הקול למילים, לבנות תמונה שלמה בראש ולייצר עולם פנימי - מאמץ שפשוט לא קורה כאשר הילד מול המסך.

תופעה זו אינה מאפיינת רק ילדים שגדלו עם מסכים, אלא נצפית גם באוכלוסייה הבוגרת שלא זו בלבד שאינה מסוגלת להכיל מצב של חוסר גרייה, אלא הקשב שלה מבוזר על פני מספר גירויים במקביל. אנו עובדים עם ממוצע של 10-8 חלונות פתוחים בו זמנית, 10 אפליקציות שמתחרות על הקשב שלנו, מרדדות את יכולתנו להתרכז ולא מאפשרות מיקוד פנימי.

שעמום הוא השער לנדידת מחשבות

חוסר עניין בסביבה המיידית מוביל לחיפוש עניין בסביבתנו הפנימית. במקום להגיב לגירוי חיצוני כמו באדם שנמצא מולי או צליל מהמכשיר הנייד, המוח מייצר גירוי המבוסס על תכנים מהפרה מודע – כל המחשבות שאינן במודעות ברגע נתון אך זמינות לאחזור למודעות. בזה נכללים גם אירועים כמו כמו הריב שהיה לנו אתמול בערב או הטסט לרכב שקיבלתי בדואר, וכן זכרונות ומידע כללי ממאגרי הזיכרון.

במצב נדידת מחשבות אין פיקוח של החשיבה המודעת, מה שמאפשר לקשרים ואסוציאציות חדשות להיווצר. חשיבה אסוציאטיבית היא קריטית עבור בני אדם, כי זה הזמן שבו אנו יכולים להתרחק מגירוי כמו מריבה שהיתה עם חבר, ומתוך המרחק לנסות ולהבין את הפרספקטיבה של הצד השני ולחפש פתרון יצירתי לבעיה.

מה קורה במוחנו בעת שעמום?

רק לאחרונה התחלנו להבין את התופעה של נדידית מחשבות. נהוג היה לחשוב שנדרשת הוצאת אנרגיה מנטלית רק כאשר אנו עוסקים בחשיבה מאומצת ועיבוד של גירויים בסביבה, חשיבה הנשלטת על ידי רשת הקשב הניהולי (executive attention network). מסתבר שכאשר הקשב מופנה פנימה, חלק אחר במוח, הקרוי רשת ברירת המחדל (default mode network), לוקח פיקוד על מוחנו. מוחנו אינו משתתק, הוא מוציא 95% מהאנרגיה המנטלית על יצירה טהורה של מחשבות שאינה בתגובה לאירוע חיצוני.

ג'.ר.ר. טולקין
AP

לכן, המתנה שהאור ברמזור יתחלף אינה בזבוז זמן. זה בדיוק הזמן שבו אנו מקבלים פרספקטיבה שלא מתאפשרת בלהט הרגע, שבו הנוכחות הפיזית והאמוציונלית של אדם אחר לא מאפשרת מרחק מהאירוע. במקלחת או בנהיגה המוח חווה את האירוע מחדש, ועושה שימוש במקורות פנימיים מגוונים - שהם הבסיס לתובנות ופתרונות יצירתיים.

אף שלהתבוננות פנימית יש גם צדדים שליליים ובקלות ניתן לקבור עצמנו במחשבות מעיקות, נמצא שאצל רב האנשים, כאשר הם מקבלים זמן לחשיבה ושיקוף עצמי, הם מנצלים זאת ללקיחת פרסקטיבה ומציאת פתרונות חדשים. ידוע למשל שההוביט בא לעולם כאשר J.R.R. Tolkien, פרופסור באוקספורד, קיבל לידיו כמות עצומה של בחינות בחופשת הקיץ. "זו הייתה מטלה שדרשה כמויות עצומות של זמן ואנרגיה, ולמרבה הצער היא היתה משעממת עד אימה", הוא סיפר בראיון ל-BBC.

בעודו בודק את הבחינות הוא הגיע לדף בחינה שהסטודנט השאיר ריק, הוא התענג על הרגע ומחשבותיו החלו לנדוד. "אז שירבטתי על דף הבחינה, לא זוכר למה, 'בחור באדמה גר לו הוביט'". כך, מתוך רגע של שעמום, נולדה אחת מהקלאסיקות של המאה ה-20.

היכולת למיקוד פנימי ולנדידת מחשבות היא יכולת המצריכה תרגול, בעיקר אצל ילדים. ככל שהמוח יתרגל לסביבה של גירויים בלתי פוסקים, הוא יפתח תלות בגירויים אלה לצורך סיפוק ועניין, ופחות זמן יוקדש להתבוננות פנימית שכה ההכרחית לגיבוש זכרונות, תכנון העתיד, פתרון בעיות ונטילת פרספקטיבה נוספת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

עוד פוסטים מזירת הניתוחים

כתבות שאולי פיספסתם

*#