האם צילום סלפי מגביר את ההנאה מחופשה?

מחקרים שנעשו באחרונה מגלים לנו שלתיעוד יכולות להיות השפעות חיוביות מאוד, בעיקר על הזיכרון שלנו. למרות זאת, חשוב לשים לב שאתם מצלמים את החוויות שלכם בשבילכם, ולא בשביל הרושם שאולי תייצרו בעזרתן

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
צעירים עושים סלפי בניו אורלינסצילום: Gerald Herbert/אי־פי
לירז מרגלית

אם עץ נופל ביער ואיש לא שומע – האם הוא השמיע צליל? על אותו משקל – עשית אימון, אכלת בראנץ’, התחתנת – ולא שיתפת? האם זה נחשב? לא בכדי מכונה הדור הנוכחי דור המסכים. "אני זה מה שאני משתף, אני משתף משמע אני קיים". אם חווינו חוויה והיא לא תועדה והופצה ברשתות – האם באמת חווינו אותה? אחרי שלב השיתוף מגיע שלב התגובות. אם שיתפנו רגע מאושר ולא קיבלנו לייקים או תגובות, האם הוא באמת היה רגע מאושר?

למרות כל הביקורת על האובססיה לתיעוד, מחקרים שנעשו באחרונה מגלים לנו שלתיעוד יכולות להיות השפעות חיוביות מאוד, בעיקר על הזיכרון שלנו. חוקרים מצאו למשל שצילום תמונות מעלה את מידת המעורבות של האנשים בחוויה, מוביל לרמה מוגברת של הנאה, ואפילו עוזר להם לזכור טוב יותר פרטים מהאירוע, גם בלי שהם יצטרכו להסתכל שוב על התמונות שצילמו.

באחד המחקרים התבקשה קבוצת נבדקים לצלם באופן חופשי במהלך סיור מודרך במוזיאון, בעוד הקבוצה השנייה התבקשה להשאיר את הנייד מחוץ למוזיאון. לאחר מכן, כאשר נשאלו המבקרים על המוצגים שאליהם נחשפו במהלך הסיור, נמצא כי אלה שצילמו תמונות זכרו פי שניים טוב יותר את המוצגים שראו במוזיאון - בהשוואה לאלו שלא צילמו אף תמונה. מסתבר שמיקוד בגירויים הוויזואליים, בחינת הזווית המיטבית לצילום והניסיון להעביר את החוויה לאנשים שלא נוכחים באירוע, מובילים לקשב מוגבר יותר לפרטים - ולדומיננטיות של חוש הראייה על פני חושים אחרים.

במחקר נוסף התבקשה קבוצת נבדקים לתעד את החוויה הקולינרית שלהם באכילה במסעדת יוקרה, בזמן שהקבוצה השנייה נאלצה להשאיר את הניידים מחוץ למסעדה. נמצא שהנבדקים שצילמו נהנו יותר מהחוויה, הפגינו רמות מעורבות גבוהות יותר ודירגו את האוכל כטעים יותר, בהשוואה לאלו שלא צילמו. הקשב שהוקדש לתיעוד האירוע הוביל לתשומת לב מוגברת לפרטים, והפך אכילה שגרתית במסעדה לחוויה אסתטית וייחודית.

במקביל, תיעוד החוויה מאפשר לנו לחלוק אותה עם אחרים שלא נוכחים כרגע בסיטואציה. זאת הסיבה שבזמן התיעוד אנחנו מביאים למודעות את הפרספקטיבה של האחר, חושבים על החוויה מהזווית של אלה שיראו אותה לאחר מכן, ובכך מעשירים את האופן שבו אנו חושבים על אותו רגע בזמן. בנוסף, תהליך הבחירה של הרגעים שנרצה לחזור אליהם מוביל לקידוד ויזואלי אפקטיבי יותר של רגעים אלה בזיכרון לטווח ארוך, ומכאן לאחסון יעיל יותר של החוויה בזיכרון. 

תחשבו על היום שלכם. במהלך יום סטנדרטי אתם חווים המון תתי־חוויות, אך הזיכרון הוא בעל קיבולת מוגבלת ולכן אין אפשרות לזכור את כולן. מכיוון שאנו לא זוכרים כל רגע ורגע, אנו יכולים להשפיע על הרגעים שנרצה לזכור, ובכך לחזור ולגעת שוב ברגעים מהעבר. עם זאת, חשוב להבין שבאותה מידה שצילום עשוי לשפר את ההנאה מחוויה חיובית, הוא עשוי להעצים חוויות שליליות כתוצאה ממעורבות גבוהה יותר בחוויה וגיבוש יעיל יותר של זיכרונות, מה שיקשה עלינו להניח זיכרונות אלה מאחור. 

כאשר הצילום נעשה כדי לשתף - ההשפעה החיובית נעלמת. למרות ההשפעות החיוביות שנמצאו לתיעוד, המחקרים מכוונים זרקור גם לעבר הצדדים הפחות חיוביים. נמצא כי אם מטרת הצילום היא שיתוף התמונות ברשתות החברתיות, נעלמת ההשפעה החיובית של התיעוד. צילום שנעשה רק כדי לשתף מוביל לעיסוק אובססיבי בצילום התמונה המושלמת שתקנה לנו תגובות ולייקים, ועשוי אף להעלות את רמות החרדה כתוצאה מהניסיון לצפות את התגובות לתמונה.

93 מיליון תמונות סלפי ביום

צילום סלפי, בהשוואה לצילום תמונות אחרות, לא נעשה למטרת תיעוד רגע בזמן. הסלפי הוא דרך לביטוי עצמי. בני נוער מספרים שבזמן שהם קמים בבוקר הם מתכננים את המקומות שמהם יעלו סלפי לסטורי, כשמחשבה רבה מוקדשת לתכנון הסטורי שימשוך הכי הרבה לייקים. הסלפי הוא הדרך המובהקת למשיכת תשומת לב לאדם המצלם בהשוואה לצילום תמונה רגילה, שמטרתה למשוך את תשומת הלב למקום, אירוע או חוויה. 

בדיקה של גוגל העלתה שמשתמשי אנדרואיד מצלמים 93 מיליון תמונות סלפי ביום. מחקרים מראים שאנשים המשתפים יותר תמונות סלפי בהשוואה לתמונות של חוויה או אנשים אחרים, הם אנשים נרקסיסטים ואגוצנטרים – ומרגישים צורך להיות במרכז. דחף זה נהפך לכפייתי. תאונות סלפי הרגו יותר אנשים מכרישים בשנה החולפת. באחרונה עלה מספר קורבנות הסלפי ל־12, עם מותו של תייר יפני שניסה לצלם את עצמו על מדרגות הטאג' מאהל. 

חשוב לציין כי מחקרים מראים שיש הבדל בין סלפיז אישיים לתמונות קבוצתיות, או תמונות בסגנון סלפי הכוללות יותר מאדם אחד. סלפי קבוצתי תורם לגיבוש ולתחושת ה"ביחד" וצפייה בו מחזקת תחושת שייכות לקבוצה. אך כמו בכל דבר, גם בעת צילום סלפי קבוצתי או צילום לצורך תיעוד חוויה שנמצאו כבעלי השפעות חיוביות, יש לשים לב למינונים. כאשר אנשים עסוקים באופן אובססיבי בתיעוד, נוצר מצב שבו במקום להיות נוכחים בחוויה הם צופים על האירוע מתוך עדשת המצלמה, מה שיוצר חיץ בינם לבין הסביבה ומנתק אותם מהדינמיקה החברתית. התבוננות על העולם מבעד לעדשת המצלמה מובילה לחוויה שונה של העולם.

נראה כי תהליך הבחירה של הרגעים שנרצה לחזור אליהם מוביל לקידוד אפקטיבי יותר של תוכן ויזואלי ולאחסון יעיל יותר של החוויה בזיכרון, מה שמאתגר את ההנחה שצילום תמונות מסיח את דעתנו מה"כאן ועכשיו". עם זאת, כאשר הצילום נעשה לצורך שיתוף ברשתות, או רחמנא ליצלן, כאשר מדובר בסלפי, נעלמת ההשפעה החיובית של התיעוד, המחשבות ממוקדות סביב הניסיון לצפות את התגובות לתמונה וכל החוויה הופכת לשטחית וחסרת משמעות. לכן תצלמו את החוויות שלכם אבל בשבילכם, לא בשביל הרושם שאולי תייצרו בעזרתן.

לירז מרגלית | אם לפרויד היה סמארטפון

לירז מרגלית היא בעלת דוקטורט בפסיכולוגיה, עם התמחות בתורת המשחקים וכלכלה התנהגותית. היא מרצה במרכז הבינתחומי ובעלת טור במגזין Psychology Today ובמגזין העסקי CMSWire. מחקריה על התנהגות גולשים זכו לפרס המחקר הטוב ביותר בנוירומרקטינג ובנוסף היא קיבלה פעמיים את התואר "כותבת השנה" (contributor of the year) ב-CMSWire.

ללירז ניסיון מחקרי ויישומי בניתוח תהליכי חשיבה והבנת צרכי משתמשים המשלבת את חקר המוח, תהליכים קוגניטיביים ואינטראקציית אדם מחשב (Human Computer Interaction). בשנים האחרונות היא חוקרת אספקטים שונים של התנהגות בעולם הדיגיטלי. מחברת הספר "עיצוב התודעה".

לאתר של לירז

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker