האם בשם הפוליטקלי קורקט לגיטימי לשכתב את ההיסטוריה?

תקינות פוליטית מעולם לא הביאה לסובלנות ולהקשבה, והיא מתעלמת לחלוטין מהבעיה האמיתית. מתחת לפני השטח הגזענות לא נעלמה

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מרטין לותר קינג. ליהוק של שחקן לבן לשחק אותו לא יתקבלצילום: AP
לירז מרגלית

תדמיינו שכדי לציין את זכרו של מרטין לותר קינג, נטפליקס מזמינה סדרה בת שמונה חלקים שמתעדת את השפעתו ומורשתו של הכומר האפרו-אמריקאי, שלחם למען זכויות אדם של שחורים בארצות הברית. ומי בתפקיד הראשי מגלם את דמותו? קווין קוסטנר. מניחה שלאף אחד זה לא ישמע צעד מתקבל על הדעת. אבל צעד הפוך של שחור בתפקיד לבן בימינו – לגיטימי ואף הכרחי כאשר אנו חיים בתקופת הפוליטקלי קורקט. הכירו את צוות השחקנים של נטפליקס: טרויה: נפילתה של עיר. בתפקידים הראשיים נבחרו שחקנים ממוצא אפרו אמריקאי לשחק את אכילס וזאוס. אין פה אלא שכתוב של התרבות והמיתולוגיה היוונית.

נראה שהמטוטלת הלכה מעט רחוק מדי. בשם הפוליטיקלי קורקט התחלנו לשכתב את ההיסטוריה. אבל לא מדובר רק על ההיסטוריה, גם חברת ההפקה של דיסני החליטה ללהק שחקנית שחורה לתפקיד בת הים הקטנה, בניגוד לגוון עורה הלבן של אריאל הנפלאה מסרט האנימציה. נשאלת השאלה מה היה גוון עורה של בת הים הקטנה עצמה בסיפור המקורי של האנס כריסטיאן אנדרסן?  ברוח התקופה נעיז לשער שלא שחור.

בשם הפוליטקלי קורקט גם העונה השלישית שמשודרת בנטפליקס של הסדרה המיתולוגית "מסע בין כוכבים" מתרכזת בגיבורה יחידה, אישה שאינה חלק מהכלל, במסע הישרדות בחלל. עם הצבת אישה שחורה (עם שם של גבר - מייקל) כגיבורה ראשית, גם מסע בין כוכבים נפלה קורבן למהפכה השיוויונית המתחוללת בימים אלה בהוליווד. זהו צעד שהינו נטו חלק מחובת הייצוג על פי פוליטיקת זהויות.

שמתם לב שבתקופה האחרונה אי אפשר לקום בבוקר בלי לשמוע שמישהו מצא משהו להיעלב ממנו, בין אם הוא שייך לקבוצת מיעוט אתנית ובין אם הוא מקבוצת מיעוט מגדרית או דתית. ההיעלבויות האלה ששומעים עליהן חדשות לבקרים, שואבות את הלגיטימציה שלהן מרוח התקופה. אנחנו חיים בתקופה המקדשת שטחיות ודואגים שהמעטפת תיראה טוב, תוך התעלמות מוחלטת ממה שקורה בפנים.

אין לחברה שום בעיה שנרגיש בוז, שנאה או עליונות כלפי קבוצה אחרת באוכלוסייה, כל עוד אנו מתבטאים כלפיה באופן שהוא תקין פוליטית. תקינות פוליטית מוגדרת כאמצעי שנועד למנוע עלבון או עמדת נחיתות מחברי קבוצות מסוימות בחברה, באמצעות התנגדות לעמדות המביעות אפליה, סקסיזם, גזענות, הומופוביה ועוד.

משום מה יש הנחה לפיה אם נשנה את דרכי ההתבטאות שלנו - המחשבות והתחושות ישתנו בהתאם. הנחה זאת מעולם לא אוששה. תקינות פוליטית מעולם לא הביאה לסובלנות ולהקשבה, להפך. הניסיון למשטר דעות של אנשים גורם לתסכול גובר והולך בחברה. למעשה, גישת התקינות הפוליטית זנחה את כל הניסיונות לקיים חברה מתוקנת ונהפכה למשטור דעות שכל עניינו ללמד אותנו לעשות שימוש בשפה מכובסת. בכך תקינות פוליטית מתעלמת לחלוטין מהבעיה האמיתית.

הגזענות לא הולכת לשום מקום

אנשים מקפידים מאוד להתבטא באופן שנחשב תקין פוליטית, אך מתחת לפני השטח הגזענות לא נעלמה - היא רק למדה תקינות פוליטית מהי. אלא שגזענות העטופה במילים שהן תקינות פוליטית מסוכנת בהרבה. כאשר אנשים חוששים לומר את אשר על לבם, התחושות השליליות יבואו לידי ביטוי בדרכים אחרות. תהליך זה מכונה הדחקה.

הדחקה אומנם מאפשרת לשלוט בדחפים, במחשבות ובתחושות על פני השטח, אך האנרגיה הנפשית הנדרשת לשמירת התכנים במצבם המודחק היא הרסנית. מחיר ההדחקה עשוי להגביר את התחושות השליליות, האפליה והגזענות. לכן אף על פי שתקינות פוליטית באה לתקן את המצב, היא למעשה רק מקצינה אפליה, גזענות וסקסיזם.

מדוע נולדנו להיות גזענים?

זה אולי יפתיע, אבל המקור לגילויי גזענות ואפליה אינו רוע אלא אנושיות לשמה, אינסטינקטים אנושיים מולדים שנועדו לדאוג שנשרוד בג'ונגל הזה שנקרא החיים. אומנם לנטיות הקדומות הללו יש פחות מקום בתקופתנו, אבל עוד לא פותחה טכנולוגיה שמסוגלת להפריד את הנטיות האבולוציוניות שלנו - ולהתקין לנו במקומן נטיות שמותאמות יותר לחיים בתקופתנו.

תדמיינו שאתם צופים באדם מקבל זריקה. אתם צופים במחט חודרת לעורו. גם עכשיו, בזמן שאתם קוראים שורות אלה, אתם מתכווצים רק מלדמיין את הכאב. בזמן שאנו מתבוננים בכאב של אדם אחר, אזורים ייעודיים במוח מייצרים סימולציה של חוויית האחר. הדקירה מפעילה את הנוירונים של הכאב, וכך אנו מצליחים לדמיין כיצד הוא חש. מנגנון זה אפקטיבי להפליא ועומד בבסיס יכולתנו לחוש אמפתיה. אבל אנחנו מתוכנתים לחוש אמפתיה בעיקר כלפי אנשים מהקבוצה שלנו.

מה קורה במוחנו כשאנו צופים באדם מקבוצה אתנית אחרת נדקר?

החוקר אלסיו אבנטי גייס נבדקים שחורים ולבנים וביקש מהם לצפות בסרט שבו רואים מחט הדוקרת יד אדם. כשנבדקים התבוננו במחט חודרת ליד של אדם מקבוצה אתנית אחרת (למשל לבנים שהתבוננו ביד אדם שחור), עוצמת הכאב פחתה בהדרגה.

הנבדקים, שחורים ולבנים כאחד, גילו אמפתיה רק כשראו ידיים בגון העור שלהם. כשהיד היתה שייכת לקבוצה אתנית אחרת, לא נרשמה עוררות מהכאב. המדהים הוא שככל שהקבוצה היתה רחוקה יותר בעמדותיה או במהותה מקבוצת הפנים, מידת האמפתיה פחתה בהתאמה. העובדה היבשה היא שאנחנו פחות רגישים לכאב של אנשים מקבוצה אתנית אחרת.

תגובות אלה הן אוטומטיות ומשרתות מטרה אבולוציונית ברורה. דעות קדומות התפתחו כפונקציה של חיים משותפים בקבוצות. החיים בקבוצה אומנם מקדמים את ההישרדות שלנו, אך החשש מפגיעה של אנשים חיצוניים הובילה להתפתחות מנגנון שמאפשר לזהות מי שייך לקבוצת הפנים ומי לא. עם הזמן, תהליך הסינון המהיר נהפך לאוטומטי ולא מודע.

אנשים לא רוצים לדעת מה הם באמת מרגישים

עידן הפוליטיקלי קורקט מכתיב לנו מה נכון לחשוב וכיצד אנחנו אמורים להרגיש. לכן כדי לתפוס את עצמנו בצורה חיובית, אנו נוטים לייפות את המציאות. אנשים אוהבים לתפוס את עצמם כליברלים ולא יודעים או לא רוצים לדעת כיצד הם באמת מרגישים. אבל למעשה אפילו אנשים שאכפת להם משוויון חברתי מראים באופן לא מודע נטיות שליליות חבויות כלפי קבוצות אחרות.

המפתיע הוא שלמרות המחקרים הרבים שנעשו בתחום, החברה ממשיכה לחשוב על דעות קדומות כעל מחשבות שניתנות לשליטה. החוק הנוכחי נגד אפליה מניח שדעות קדומות הן גלויות ומכוונות, אך האמת המצערת היא שלכולנו נטייה גנטית לאפליה, חלקנו שולטים בזה טוב מאחרים. אנחנו דור טהרני מאוד, אבל כדאי שנתבגר. משטור הדעות והמחשבות שלנו לא יוביל אותנו להיות חברה יותר טובה, אלא רק יגביר את מידת הסבל שלנו.

לירז מרגלית | אם לפרויד היה סמארטפון

לירז מרגלית היא בעלת דוקטורט בפסיכולוגיה, עם התמחות בתורת המשחקים וכלכלה התנהגותית. היא מרצה במרכז הבינתחומי ובעלת טור במגזין Psychology Today ובמגזין העסקי CMSWire. מחקריה על התנהגות גולשים זכו לפרס המחקר הטוב ביותר בנוירומרקטינג ובנוסף היא קיבלה פעמיים את התואר "כותבת השנה" (contributor of the year) ב-CMSWire.

ללירז ניסיון מחקרי ויישומי בניתוח תהליכי חשיבה והבנת צרכי משתמשים המשלבת את חקר המוח, תהליכים קוגניטיביים ואינטראקציית אדם מחשב (Human Computer Interaction). בשנים האחרונות היא חוקרת אספקטים שונים של התנהגות בעולם הדיגיטלי. מחברת הספר "עיצוב התודעה".

לאתר של לירז

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker