כיצד הפכה הבריחה מכלא גלבוע ממחדל חמור לעוד פרק בנמלטים?

פוסטים ברשתות החברתיות התייחסו לזכרייה זביידי כגיבור. על רקע שגרת הקורונה המשמימה, האירוע הכניס לחיים ריגוש, ותקווה שאולי סרטי האקשן נהפכו למציאות

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
prison break

ניתוח ציוצים ותגובות לאירוע הבריחה מכלא גלבוע ברשתות החברתיות הראה שהתגובות הן מעורבות. חלק מהמגיבים זועמים על המחדל, על הקלות שבה התבצעה הבריחה, על אוזלת היד ועל ההשפלה שזה גרם למדינת ישראל בעיני גורמים שונים בעולם, אבל נרשמו גם לא מעט תגובות אחרות. תגובות המהללות את התעוזה, התכנון לפרטי פרטים ושיתוף הפעולה שהביאו להצלחת המבצע.

ולא, לא על ידי גורמים מהצד הפלסטיני אלא של גורמים ישראלים. רשת הפייסבוק מלאה בתמונות מ"חומות של תקווה" ו"נמלטים" וממים של זביידי מאחל "שנה של פריצת גבולות ומציאת דרכים חדשות" כפארפראזה על איחולי השנה הטובה הדביקים שנשלחים כל שנה. חלק מהפוסטים אף התייחסו לתרגיל ההטעיה של זביידי והשוו לו איכויות של גיבור.

כיצד ייתכן שאירוע בריחה של פלסטינים מתקבל באופן הירואי, במקום לייצר תחושת זעם וחוסר אונים על תרגיל ההטעייה שעשו לנו מתחת לאף? כדי להבין כיצד אנחנו מפרשים את אירוע הבריחה, נעשה לרגע הפסקה מתודית וניקח אתכם היסטורית אחורה בזמן לפסיכואנאלטיקאי, תלמיד של פרויד בשם קרל יונג שטבע את המושג ארכיטיפים.

חלמתם פעם שאתם נופלים ונופלים בלי להגיע לקרקע? או לחילופין מנסים לרוץ, אבל רגליכם תקועות במקום? אם כן, אתם לא לבד. מוטיבים אלה, שנפוצים בחלומות, מהווים חלק מהלא מודע הקולקטיבי, שמבוסס על חוויות שהצטברו במשך דורי דורות של קיום הגזע האנושי, ונשארו כשרידים בזיכרון. שרידים אלה מועברים בתורשה על ידי גנים.

בניגוד ללא מודע האפל ורווי היצרים של פרויד שמתייחס לתכנים שהודחקו כדי שלא יציפו אותנו בחרדה, על פי יונג יש לא מודע קולקטיבי שמכיל תמות חוצות תרבויות וזמן שחרוטות עמוק בזיכרון הקולקטיבי של כל בני האדם. תמות אלה מכונות ארכיטיפים - תכנים ופנטזיות שמשותפות לכולנו. יש סיטואציות שהדרך היחידה להסבירן היא בהקשר הקולקטיבי הרחב. הארכיטיפים נשמרים כמשקעים בזיכרון האנושי ומועברים מדור לדור. הם חוצי תרבויות, ובאים לידי ביטוי באופן מובהק בסיפורי מיתוסים ואגדות עמים, בהזיות ובחלומות. הגיבור שמציל את הנסיכה, אנשים בעלי כוחות מיוחדים או בריחה ממקום שמור.

סיפור הבריחה מהכלא הוא בראש ובראשונה סיפור טוב. המוח שלנו אוהב סיפורים טובים. סיפורים מסייעים למוחנו לייצר משמעות מאירועים בסביבתנו. מוחנו עושה שימוש בתבניות היסוד (הארכיטיפים) כדי לצקת משמעות בחיינו. אם האירוע מסתדר לסיפור טוב שמתלבש יפה על זיכרון קולקטיבי או ארכיטיפ, זו יהיה הפריים שיעזור לפרש את הסיפור.

לארכיטיפים יש סט אסוציאציות שלמות שמגיעות עימם. לפי גוגל טרנדס, ביומיים שחלפו מאז שפורסם סיפור הבריחה מהכלא מספר החיפושים ברשת האינטרנט אחרי הסדרה נמלטים והסרט חומות של תקווה עלה ב-100%. היסטוריית החיפושים שלנו מספקת הצצה ללא מודע, פחדים, חששות ואף לפנטזיות.

הפנטזיה לוקחת אותנו לסיפורי בריחה מפורסמים. הימלטותם של זכרייה זביידי וחמשת אנשי הג'יהאד האסלאמי מכלא גלבוע בערב החג היא, ככל הנראה, אחת מהבריחות המשמעותיות ביותר מבית כלא ישראלי שאירעו בתולדות המדינה. יש בסיפור הבריחה אלמנט הירואי ומלהיב שמסעיר את הדימיון. בריחה ממקום שמור הוא אחד הארכיטיפים הכי פופולריים שיש. הם מהווים מקור לסרטים, ספרי מתח, משחקי מחשב וסדרות טלוויזיה.

במובן זה, זהותם של האסירים ועצם זה שמדובר במחבלים עם דם על הידיים, הופכת פחות רלוונטית. סט האסוציאציות שלנו משתלט על סיפור הבריחה והופך אותו למסעיר. התחושות שמתעוררות הן של הנאה מהסיפור במקום של כעס, תסכול וחוסר אונים. סיפורים טובים יכולים להפוך את המציאות מכאוטית למסעירה.

הסיפור פה הוא סיפור של בריחה מכלא שנאמר עליו שהוא הכלא השמור במדינה. ולא סתם בריחה של אסירים, אלא של אסירים ביטחוניים שבראשם זביידי. הסיפור של חפירת מנהרה, בריחה שעתיים לפני הספירה, שמירת הדבר בסוד, תיאום מושלם ותיזמון – ערב החג – כל אלה מהווים חומרים ליצירת סיפור טוב.

לפי המשטרה, מתחקיר ראשוני של האירוע עולה שאחת הסוהרות נרדמה במהלך השמירה, וכי לא נכח שומר במגדל השמירה הממוקם מעל פיר הבריחה. בנוסף, עם סיום סריקתה של המנהרה שממנה ברחו האסירים, הבינו כי אורכה הוא בין 20 ל-25 מטרים. עוד נמסר כי המחבל זביידי ביקש מקצין המודיעין של הכלא לעבור ללילה אחד לתא מספר 5 באגף 2, שממנו ברחו. אם לא היינו יודעים יותר טוב היינו סבורים שהתסריט נלקח מתוך סרט הולווידי של שנות ה-80.

ככל שנחשפו יותר פרטים, כך הסיפור נהפך מסעיר יותר. על רקע שגרת הקורונה המשמימה, האירוע הכניס לחיים ריגוש, ותקווה שאולי סרטי האקשן נהפכו למציאות - והדבר היחיד שחסר ברקע זה מרדף משטרתי מהיבשה ומהאוויר אחרי האסירים, שמועבר בשידור חי.

לירז מרגלית

לירז מרגלית | אם לפרויד היה סמארטפון

לירז מרגלית היא בעלת דוקטורט בפסיכולוגיה, עם התמחות בתורת המשחקים וכלכלה התנהגותית. היא מרצה במרכז הבינתחומי ובעלת טור במגזין Psychology Today ובמגזין העסקי CMSWire. מחקריה על התנהגות גולשים זכו לפרס המחקר הטוב ביותר בנוירומרקטינג ובנוסף היא קיבלה פעמיים את התואר "כותבת השנה" (contributor of the year) ב-CMSWire.

ללירז ניסיון מחקרי ויישומי בניתוח תהליכי חשיבה והבנת צרכי משתמשים המשלבת את חקר המוח, תהליכים קוגניטיביים ואינטראקציית אדם מחשב (Human Computer Interaction). בשנים האחרונות היא חוקרת אספקטים שונים של התנהגות בעולם הדיגיטלי. מחברת הספר "עיצוב התודעה".

לאתר של לירז

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker