נתניהו קיבל אחריות על החיים שלכם, אבל לבנט אין בעיה שתמותו. צודק

מדינה לא יכולה ולא צריכה לספק לאזרחיה הגנה הרמטית מפני מוות. הבעיה היחידה עם התוכנית של ראש הממשלה בנט היא שהתוכנית מתבססת על ההנחה שאנשים הם רציונליים. לו אנשים היו רציונליים, ניתן היה לחיות בצל הקורונה

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ראש הממשלה, נפתלי בנט. הפתרון היחיד הוא לייצר תגמול ועונש ברוריםצילום: Olivier Douliery/אי־פי
לירז מרגלית

הטיפול בהתפרצות הרביעית של הקורונה נראה אחרת מכל מה שראינו פה בעבר. ראש הממשלה נפתלי בנט החליט לנקוט באסטרטגיה שונה מקודמו בתפקיד. בנימין נתניהו יצא מנקודת הנחה שהוא אחראי על הבריאות של הציבור, כלל הציבור. גם על הבריאות של אותו ציבור שלא הראה שום נכונות לדאוג לבריאות של עצמו. מדיניות הסגרים, ההגבלות, התו הירוק והסגול, סגירת המשק, והקנסות והמחסומים של המשטרה בכבישים - כל אלה נעשו מתוך נקודת מוצא שהציבור לא יודע לקבל החלטות. לכן מוטב שנבחרי הציבור יקבלו את ההחלטות עבורו.

הפילוסופיה שהנחתה את נתניהו היא שהציבור לא יודע מה טוב לו, ואם נשאיר לציבור את האפשרות לקבל החלטות על גורלו תהיה פה קטסטרופה. לשיטתו, נתניהו הוא גואל העם היהודי, ולכן הוא נדרש לקחת אחריות על הקטסטרופה שעתידה לבוא.

בנט לעומתו נוקט בפילוסופיה אחרת, בין אם מכורח (כי הממשלה לא מאפשרת לו ליישם הגבלות מחמירות) ובין אם מתפישה שונה לפיה תפקידו כראש ממשלה אינו לקבל החלטות עבור הציבור, אלא לאפשר לציבור לקבל החלטות בעצמו. הוא, בנט, יספק לציבור את האמצעים לדאוג לעצמו, אבל בסופו של יום ההחלטה היא שלו. הוא יספק למי שמעוניין את האפשרות להתחסן בפעם השלישית, הוא יספק הנחיות והמלצות כמו הימנעות מנסיעה לחו"ל, אבל הוא לא יסגור את נתב"ג, לא יפגע בשנת הלימודים ולא יטיל סגר.

על פי התוכנית של בנט, המדינה תעניק לכל אזרחיה גישה מהירה לחליפת מיגון יעילה נגד המחלה - החיסון השלישי (הבוסטר). מי שיעמוד בסירובו להצטייד בה, יישא באחריות לגורלו. אין סיבה להעניש את הכלל כי אנשים סבורים שהחיסון לא בטוח, אין סיבה לסגור את המשק, ואין סיבה להמשיך להתעלל בתלמידי ישראל. היטיבה לתאר את הגישה החדשה שרת הפנים איילת שקד באומרה - צריך לדעת להכיל חולים קשים וגם להכיל מתים כי זו מגפה, ובמגפה אנשים מתים".

זאת היתה דרך פוליטית ומכובסת להגיד שנעשה הכל כדי לצאת מהמצב, אבל מי שבוחר למות (לא להתחסן) לוקח את גורלו בידיו - זאת עדיין לא סיבה לסגור את המדינה. ונכון, יש אנשים שלא יכולים להתחסן, אבל יש גם אנשים שימותו בתאונת דרכים. מדינה לא יכולה ולא צריכה לספק לאזרחיה הגנה הרמטית מפני מוות. לא סוגרים מדינה עם רוב מחוסן בגלל קבלת החלטות לקויה של מיעוט לא מחוסן.

הבעיה עם הגישה של בנט היא שאינה מחמירה מספיק. בנט לא הולך את כל הדרך. הוא היה צריך להכיל הגבלות הרבה יותר מחמירות על כל מי שלא מתחסן מסיבה אחת פשוטה. מי שלא מתחסן לא רק לוקח את גורלו בידיו, הוא גם פוגע בכלל הציבור. אם ניקח בעיה יומיומית מוכרת כמו פקקי התנועה. מנקודת מבטו של אדם בעל רכב פרטי, הכי נוח לנהוג ברכב לעבודה כל בוקר. התחבורה הציבורית אינה נוחה, לא בא לו להצטופף עם עשרות אנשים ברכבת או באוטובוס והוא יכול לחנות מול מקום העבודה.

מנקודת מבט של הפרט זאת התנהגות רציונלית בהחלט. אבל אם כולם ינהגו על פי נוחותם הפרטית בלי להתחשב בטובת הכלל, הכבישים יהיו עמוסים ופקוקים - וכולם ייאלצו לסבול מפקקי תנועה ויגיעו באיחור לעבודה. אותו דין בנושא החיסונים, בישראל 2021 המוטו הוא שכל אדם צריך לעשות מה שטוב לו, ולדאוג לאינטרסים של עצמו בלבד. כמובן שלכל אחד עדיף לא להתחסן, אבל אם כולנו ננהג כך המגפה תהיה פה לנצח.

התוכנית של בנט מכילה הימור לא פשוט. בני אדם ברובם אינם יצורים תבוניים. לסמוך עליהם שיקבלו את ההחלטות בעצמם יכול להוביל לאסון. עובדה. המוני אנשים לא מחוסנים וחלק גדול מהם לא מתכוונים להתחסן. גם בקרב אלה שכן מתחסנים יש לא מעט אנשים ששמים פס על ההנחיות, נוסעים לחו״ל, מתחבקים ולא מקפידים על עטיית מסכה.

בנימין נתניהוצילום: אוהד צויגנברג

בישראל אין ערבות הדדית

במחקר חדש שפורסם בכתב העת Proceedings of the National Academy of Science  נמצא קשר בין יכולות קוגניטיביות לנטייה להקפיד על ההנחיות והימנעות ממפגשים חברתיים. מה הקשר, אתם שואלים, בין יכולות קוגניטיביות להקפדה על ההוראות? למעשה אין קשר. הרעיון הוא שאנשים בעלי יכולות קוגניטיביות גבוהות פחות נוטים להסתמך על החשקים והרצונות המידיים שלהם בעת קבלת החלטה. הם פחות נוטים לעשות "מה שבא להם באותו הרגע", אלא נוטים לחשוב לטווח ארוך ולעשות את הדבר הנכון גם אם הוא לא הדבר שהכי נוח לעשות באותו הרגע. לעומתם, אנשים בעלי יכולות קוגניטיביות נמוכות מוטים ל"רעש מנטלי" יותר מאחרים – כלומר, התחושות אצלם תופשות מקום מאוד מרכזי בשיפוט.

לכן הבעיה היחידה שלי עם התוכנית של בנט היא שתוכנית זאת מתבססת על ההנחה שאנשים הם רציונליים. הוא סבור שאם תהיה לציבור גישה למידע וגישה לאמצעים הוא יעשה את הדבר הרציונלי. לו אנשים היו רציונליים, ניתן היה לחיות בצל הקורונה.

לא ניתן לסמוך על הציבור שיקבל החלטות רציונליות, לא ברמה האישית ולא ברמת הכלל. בישראל כבר לא ניתן לדבר על התחשבות באחר או על ערבות הדדית – אלה נחשבות למילים גסות. כבר תקופה ארוכה מי שמתחשב נתפס כפראייר או כתמים ונאיבי, ובאופן כללי, הנורמות הן שכולם עוברים על החוק ולכן זה בסדר. במצב העניינים הנוכחי הדרך היחידה לשמר חברה תקינה היא משילות. ציות להוראות והנחיות כתוצאה ממוטיבציה חיצונית – מהחשש להיענש.

הפתרון היחיד הוא לייצר תגמול ועונש ברורים. במילים אחרות, הגבלות מאסיביות על כל מי שבחר שלא להתחסן וחופש מלא ככל הניתן לכל מי שבחר להתחסן.

לירז מרגלית | אם לפרויד היה סמארטפון

לירז מרגלית היא בעלת דוקטורט בפסיכולוגיה, עם התמחות בתורת המשחקים וכלכלה התנהגותית. היא מרצה במרכז הבינתחומי ובעלת טור במגזין Psychology Today ובמגזין העסקי CMSWire. מחקריה על התנהגות גולשים זכו לפרס המחקר הטוב ביותר בנוירומרקטינג ובנוסף היא קיבלה פעמיים את התואר "כותבת השנה" (contributor of the year) ב-CMSWire.

ללירז ניסיון מחקרי ויישומי בניתוח תהליכי חשיבה והבנת צרכי משתמשים המשלבת את חקר המוח, תהליכים קוגניטיביים ואינטראקציית אדם מחשב (Human Computer Interaction). בשנים האחרונות היא חוקרת אספקטים שונים של התנהגות בעולם הדיגיטלי. מחברת הספר "עיצוב התודעה".

לאתר של לירז

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker