למה הסיכוי לקשר זוגי יורד לאחר שהיכרתם באפליקציות?

ערוצי הטכנולוגיה השונים איפשרו לנו להיות באינטראקציה גם בתקופות של סגר, והחיפושים אחר אהבה אפילו התגברו בשנתיים האחרונות - אבל בהיעדר מפגש פנים אל פנים אנחנו למעשה קצת עיוורים

לירז מרגלית
לירז מרגלית
אירוע של טינדר בתאילנד, בפברואר. המוח שלנו לא מורגל בסביבה הדיגיטלית
אירוע של טינדר בתאילנד, בפברואר. המוח שלנו לא מורגל בסביבה הדיגיטליתצילום: SOE ZEYA TUN/רויטרס
לירז מרגלית
לירז מרגלית

השנתיים האחרונות, שבמהלכן הקורונה נכנסה אל חיינו, היו מאתגרות לרווקים שבינינו המחפשים זוגיות. כמו בכל תחום אחר, גם כאן הטכנולוגיה באה לעזרתנו. הטכנולוגיה שאיפשרה לנו להמשיך לעבוד, לחגוג אירועים משפחתיים או להתאמן ביוגה או פילאטיס, איפשרה גם לצאת לדייטים בזום. המושג דייט וירטואלי הפך להיות שגור בלקסיקון הרווקים־רווקות, ועבר שדרוגים יצירתיים. את הפגישה בבית הקפה מחליפה שיחת זום, וכדי לייצר תחושה של דייט אמיתי, אחד מבני הזוג מזמין פיצה לשתי הכתובות והשני בקבוק יין, שאתם אוכלים או שותים מבעד למסך. המגזינים התמלאו בעצות ממומחים למיניהם: עשה־ואל־תעשה בדייט בזום, מה ללבוש, היכן המקום המועדף בבית לקיום הדייט ולאן להביט במסך.

ממצא מעניין נוסף הוא שחיפושי האהבה התגברו משמעותית בתקופת הקורונה, כמות הרווקים שפתחו חשבון באפליקציות היכרויות עלה באופן משמעותי, ומנתונים של טינדר, באמבל ו-ok cupid עולה שהזמן הממוצע שהקדישו משתמשים לצפייה בפרופילים באפליקציות ההיכרויות היה 20 שעות בשבוע. אחד ההסברים לכך הוא שהקורונה הציפה אצל רבים תחושת בדידות ועוררה את הצורך באהבה.

ערוצי הטכנולוגיה השונים, בין אם מדובר בשיחת וואטסאפ, מסנג׳ר, זום או טלגרם, איפשרו להיות באינטראקציה - אבל שאלה אחת נותרה ללא מענה: האם המפגשים והאינטראקציות הווירטואליים יכולים לספק מידע הולם על בן הזוג הפוטנציאלי, כזה שיעמוד במבחן המציאות?

כדי לענות על השאלה חשוב להבין משהו על הרדאר האנושי שעוזר לגבש רושם על אדם אחר, אותו רדאר שמשקלל גורמים שונים ומאפשר לנו להחליט האם אנחנו מעוניינים להמשיך את הקשר עם האדם הזה או שאנו מעדיפים להמשיך לחפש: הרדאר שלנו משתבש מבעד למסך. יכולת הקליטה שלו מוגבלת.

מוחנו, יצירת הפאר של מיליוני שנות אבולוציה, אינו מורגל בסביבה הדיגיטלית ולא התאים את עצמו לקצב התפתחות הטכנולוגיה. כאשר אנו רואים אדם אחר במועדון או יוצאים איתו לדייט, ישנן מערכות מוחיות מתורגלות היטב, שהתפתחו כדי לקרוא את הסיגנלים של האדם השני, את שפת הגוף שלו, את הריח והמגע. בחינת תאימות של בן זוג פוטנציאלי מחייבת הפעלה של כל החושים. בהיעדר המגע, הטעם והריח, אנחנו למעשה עיוורים.

אוקיי קיופיד. קשרים רבים לא צולחים את הפגישה הפיזית הראשונהצילום: בלומברג

בפגישה פיזית במסעדה או בבית קולנוע, אנחנו אוספים באופן מודע ולא מודע רמזים על ידי הליכה זה לצד זה, החזקת ידיים, חיבוק, צחוק משותף. חוויות אלו שולחות מסרים עצביים למוח לגוף. כאשר יש ״כימיה״, ההורמונים והמוליכים העצביים מייצרים את התחושה שאנו חווים כפרפרים בבטן. 70% מהרושם מבוסס על רמזים בלתי מילוליים. מול מסך, נעדר הקלט הנדרש למוחנו לשם גיבוש רושם.

כאן גם עובר ההבדל בין "משיכה פיזית" שקשורה אך ורק לבחינת המראה החיצוני של האדם ("וואו, יש לו גוף מדהים") ובין משיכה מינית המערבת משיכה למאפיינים נוספים באדם ("וואו, יש לה צחוק ממיס" או "אני אוהבת את האסרטיביות שלו"). בפועל אנחנו נמשכים גם לאנשים שלא נראים טוב על הנייר, מכיוון שיש להם תכונות שכובשות אותנו. תכונות אלו לרוב לא עוברות מבעד למסך, ומצד שני יש המון אנשים שאנחנו חושבים שהם נראים טוב בתמונה אבל הם לא בהכרח ״יעשו לנו את זה״.

יפים בדיגיטל - לא מושכים במציאות

אחת ההטיות שיצרה הסביבה הדיגיטלית מכונה בעגה המקצועית Faceism. אמנם אין לה מונח הולם בעברית, אבל הכוונה היא למיקוד במראה הפיזי, הנטייה לקטלג אנשים לקטגוריות (סטריאוטיפים) על בסיס המראה שלהם. המוח שלנו הוא איבר סתגלן, וכאשר אין לו את המידע שהוא צריך, הוא ייצור רושם על פי המידע שיש - והמידע הזה עשוי להיות בעייתי מאוד בגלל ההבדל בין משיכה פיזית למשיכה מינית. הרבה אנשים שנראים טוב בדיגיטל, יתבררו כלא מושכים במבחן המציאות.

בנוסף, נרשמה עלייה משמעותית באחוז התמונות המלוטשות המועלות לאתרי היכרויות בשנים האחרונות, לפי כמה מקורות. אחוז גבוה של נשים מדווחות כי לא יעלו תמונה לאפליקציית הכרויות בלי שעברה פילטור או ליטוש, ובשנתיים האחרונות גם גברים לא טומנים ידם בצלחת ומעבירים את התמונות שלהם עריכה.

בניסוי שבחן את התגובות של גברים לתמונה מפולטרת, נמצא כי ככל שהתמונה ״מלוטשת״ יותר, כך התגובות אליה יהיו פחות טובות. הניסוי מצא שאנשים נדחים ממראה לא טבעי. אך גם תמונות שנראות טבעיות מייצרות מכשול, כי הפער בינן ובין המציאות תמיד יביא לאכזבה.

התרשים הבא מדגים את ההבדלים בין מחקר שנעשה בו נשתלו תמונות שונות באפליקציות היכרויות, כאשר תמונה a לא עברה עריכה, תמונה b עברה עריכה קלה ותמונה c בבירור אינה טבעית.

הנוירונים שיוצרים את ההבדל

לאחר שעברנו את משוכת המראה, ישנו שלב הפלירטוט שבשפה מקצועית מכונה ״כימיה בצ׳אט״ (texting chemistry) - מידת ההתאמה בין סגנונות התקשורת בטקסט. זוהי היכולת להבין מתי הוא מקניט אותך, היכולת להבין שהיא לא עונה לך עכשיו לא כי לא ראתה את ההודעה אלא כי היא נפגעה, היכולת להבין שהוא מצפה שגם את תגידי לו בוקר טוב ולא תחכי שהוא זה שיפנה והיכולת להבין שאם היא אומרת לך שעבר עליה יום קשה היא מצפה שתתקשר ולא תשאל אותה מה קרה בהודעת טקסט.

הנתונים מראים שגם אם שני השלבים האלו של היכרות וירטואלית, המראה והכימיה בטקסט, עברו על הצד הטוב ביותר, רבים הם הקשרים שלא מחזיקים לאחר הפגישה הפיזית הראשונה, אפילו אם הקשר הווירטואלי נמשך כמה שבועות.

אז מה בדיוק חסר לרדאר הדייטים שלנו בדיגיטל שלא מאפשר לנו לראות את התמונה המלאה? נמצאו שלושה גורמים המאפשרים לנו לנבא את סיכויי ההצלחה של יחסים רומנטיים: מידת הפתיחות או החשיפה העצמית (self disclosure), תמיכה חברתית (social support) ומגע פיזי (physical contact). פתיחות מוגדרת כמתן אמון באחר והיכולת לחלוק עמו פרטים אינטימיים, ותמיכה חברתית מדברת על קבלת חיזוקים ותמיכה רגשית מהפרטנר.

בעוד שני גורמים אלו יכולים להתקיים במידה מסוימת בממד הווירטואלי באמצעות שיחות טלפון ושיחות וידאו, מגע פיזי לא יכול להתקיים בסביבה הווירטואלית. יותר מכך, מידת החשיפה העצמית והיכולת לקבל תמיכה מבן הזוג הן לוקות בחסר בסביבה הדיגיטלית.

בניגוד להילה הרומנטית המיוחסת להיותנו אמפתיים או אנושיים, הבסיס לאמפתיה הוא תאי עצב בשם נוירוני מראה, שכל תפקידם "לחקות" את פעולת האחר. אם כואב לכם, אזורי הכאב אצלי אוטומטית מופעלים. כך אני "מרגישה" את מה שאתם מרגישים. מול מסך, נעדר הקלט הנדרש למוחנו לשם יצירת אמפתיה. בנוסף, כשבני זוג מצויים לראשונה ביחסי קרבה, משתחרר הורמון בשם אוקסיטוצין, שחוקרים מכנים אותו הורמון האהבה. הוא מופרש במגע עם אדם אהוב בזמן חיבוק, נשיקה או כאשר מסתכלים אחד לשני בעיניים. יש עם ההורמון בעיה אחת: הוא מופרש בעיקר באינטראקציה בין־אישית, ולכן לא משנה כמה סמיילי נפזר בהודעה, הם לא יובילו לשחרור רבע מהכמות המופרשת בחיבוק.

ואכן, כאשר בחנו באמצעות סריקות מוח את ההבדלים בין אינטראקציות פנים אל פנים לאינטראקציות וירטואליות, נמצא כי שיחה פנים אל פנים מייצרת עוררות חזקה יותר באזורי מוח הקשורים בעיבוד מידע רגשי בהשוואה לשיחות וידאו. בנוסף, נמצאה עוררות רבה יותר באזורי התגמול במוח, מה שמדגים שאינטראקציה בין־אישית מספקת ומתגמלת הרבה יותר. התרשים השני מדגים את סריקת המוח מאזורי מוח שונים.

בתקופה שבה רבים מאיתנו מרגישים מבודדים מתמיד, היכרויות מקוונות אכן מציעות כמה יתרונות. הקורונה איפשרה להקדיש זמן נוסף כדי ללמוד אחד על השני לפני הפגישה, מה שעשוי לחסוך את החרדה הנלווית לדייט ראשון. ואמנם עבור חלק קטן מהזוגות, דייט בעולם האמיתי ידליק את הניצוץ שהחל באינטרנט. רבים אחרים יבינו שהם מתאימים יותר כחברים.

כתבות מומלצות

בת ים

שתי דירות במחיר אחת: האם זהו עתיד תחום הפינוי-בינוי?

אפליקציית קלארנה. החברה נמצאת במגעים לגיוס סבב חדש לפי שווי שנמוך בכ-30% מהשווי שקיבלה לפני שנה בלבד

"היערכו לגרוע מכל": נבואות החורבן בהיי-טק מתחילות להגשים את עצמן

בניין דירות בחולון

לקחתם משכנתא בחודשים האחרונים? גם אתם כבר שילמתם על עליית הריבית

"כשבאנו לקבל משכנתא לרכישת הבית, התברר שהבעיה לא פשוטה כלל"

הריבית במשק מזנקת – מה כדאי לעשות עם ההלוואות שלקחתי?

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

המשווקים של פוליסות החיסכון הם סוכני הביטוח, שנהנים מעמלות שמנות

"הציעו לי להעביר את החיסכון מאלטשולר. האם כדאי לי?"

אירוע של חברת איירון סורס. חברות שואפות למתג את עצמן כצעירות ואטרקטיביות

"אנשים חושבים לעצמם - איזה משכורות, איזה טירוף. בפועל זה רחוק מאוד מהמצב"