זה החלק שנעדר מתחקיר המקור, שהיה משנה את כל התמונה

משהו בהתבטאויותיו של גיא שיקר, שנישואיו התפרקו לכאורה בעקבות היחסים של אשתו הדיילת עם ראש המוסד לשעבר, יוסי כהן, לא הצליח לעורר אמפתיה בצופים ■ מרכיב הרגש - מה שעושה אותנו לאנושיים ופגיעים - נעדר מהראיונות עמו

לירז מרגלית
לירז מרגלית
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
גיא שיקר בתחקיר "המקור". לא ניתן לפתור את מעשיו בכך שהוא מונע מתחושת נקם וכעס
גיא שיקר בתחקיר "המקור". לא ניתן לפתור את מעשיו בכך שהוא מונע מתחושת נקם וכעסצילום: צילום מסך ערוץ 13 /
לירז מרגלית
לירז מרגלית

חלקו הראשון של תחקיר המקור ששודר בשבוע שעבר ברשת 13 עסק בפרשת הרומן החשאי לכאורה שניהל ראש המוסד לשעבר, יוסי כהן, עם דיילת אל על, שבמהלכו טען בעלה - גיא שיקר - כי בעקבות פרשייה זו נישואיו התפרקו והוא איבד את עבדותו בפסגות.

התחקיר עורר לא מעט אמוציות ותגובות, בהן על כך ששיקר לא בחל באמצעים ופגע בחיי גרושתו וילדיו מתוך תחושת נקם. ביקורת נוספת שהוטחה היתה שלא מדובר ביותר מרכילות זולה, וכן שלא מקובל לשבור את הקוד הג'נטלמני של הברנז'ה, המונע מלעסוק בחומרים אישיים הנוגעים לצנעת הפרט. הרי לא מדובר פה על פגיעה בביטחון המדינה.

כל מה שצריך לדעת - הצטרפו לערוץ הטלגרם של TheMarker (להורדה - באנדרואיד, באייפון)

אבל ביקורת משמעותית אחת נעדרה מהשיח. אם נחבר יחדיו את כל ההתבטאויות של שיקר נבין דבר פשוט ומטריד - הוא יצא מהתחקיר לא כשיר. משהו בהתבטאויותיו לא הצליח לעורר אמפתיה, שזה חלק משמעותי ביכולת שלנו להזדהות עם גיבור הפרשייה. כדי לספר סיפור טוב, לא מספיק לשזור את כל חלקי הסיפור באופן משכנע כפי שאכן נעשה. העריכה המצוינת של "המקור" הצליחה לגרום לסיפור הטלאים הזה לחבור יחדיו כמו סרט מתח טוב. אך יש צד נוסף בסיפור מתח טוב, שהוא הצד שגורם לנו לאהוב - או לפחות להזדהות - עם גיבור הסיפור, גם אם אנחנו לא מסכימים עם מעשיו.

ראש המוסד לשעבר, יוסי כהןצילום: מוטי מילרוד

עורך טוב מצליח לייצר הזדהות גם עם רוצחים. אם ניקח לדוגמה את הראיון עם אריה שיף, שהודה במסגרת הסדר טיעון כי ירה למוות במוחמד אלאטרש שרצה לגנוב את רכבו, אין אדם כמעט שלא יזדהה עם שיף ויחוש אמפתיה כלפיו - למרות הירי. משום מה זה לא עבר בראיון עם שיקר - הוא לא הצליח לייצר הזדהות, לעורר אמפתיה אצל הצופים ולאפשר להם לשים את עצמם בנעליו.

לא ניתן לפתור את מעשיו בכך שהוא מונע מתחושת נקם וכעס. הקשבה מדוקדקת לגוון קולו אינה חושפת עלבון או פגיעות. הוא מדבר באופן קר ומחושב לאורך כל התוכנית. הוא נראה מודע לעצמו מאוד, מודע למה שהוא עושה, לא ניתן לפתור זאת בכך שהוא נמצא בסערת רגשות. אפילו לחלוחית או דמעה לא היתה בעיניו לאורך כל התוכנית. זה ידוע שאפשר לזייף חיוך או הבעת פנים, אבל קולו של אדם זה המשתנה כמעט היחיד שנותן לנו שיקוף מדויק ואותנטי לתוך נפשו. קולו של שיקר לא חשף שום רגש.

לצאת מהמקום האישי

אחד הדברים שלומדים בפסיכולוגיה התפתחותית זה כיצד לזהות אם אנשים בוגרים התגברו בהצלחה על הקונפליקטים עם הוריהם, לעומת בוגרים שעדיין שבויים בתוך הסיטואציה. ההשערה היתה שניתן לנתח את יכולת ההסתגלות של אדם מתוך הטקסטים שהוא כותב. לאחר עשרות ראיונות עם אנשים, תמללו את הטקסטים שלהם וראו שלא נמצא שום הבדל בתוכן הדברים בין אנשים שהצליחו להתגבר על טראומות הילדות - לעומת כאלה שלא הצליחו.

מסתבר שהדרך להבחין בין שתי הקבוצות אינה עוברת בתכנים של השיחה, אלא במרחק הפסיכולוגי מהאירוע. המשתנה שהצליח לנבא יותר מכל אם האדם הצליח להתגבר ולשים את קורות העבר מאחוריו הוא האופן שבו הוא דיבר על האירוע, היכולת לראות את הדברים מנקודת המבט של הצד השני, גם אם לא להסכים איתו, להבין את הפרספקטיבה שלו. שיקר, לאורך כל הראיונות איתו, מתבונן על הדברים אך ורק מהפרספקטיבה שלו. הוא לא מסוגל לצאת מתוך המקום האישי שלו ולאמץ נקודות מבט של האנשים המעורבים.

גם שפת גופו של שיקר מעידה על צורך לתפוס את כל המרחב - תנועות ידיו הנחרצות, מנח גופו הבטוח, הדיבור הלא־מרוכך שלו. שפת הגוף מסייעת לצופים להיחשף למסרים שהמרואיין ביקש להסתיר. המונח המקצועי הוא "דליפה" - מסרים שאדם רצה להסתיר דלפו החוצה דרך ערוצים שרמת המודעות שלו אליהם נמוכה. במקרה של שיקר, יש פה דליפה מסוג אחר. אם הייתי צריכה לאמן אותו לפני השיחה, הייתי ממליצה לו להיראות יותר אנושי, למעוד, לתת לקולו לרעוד, לגמגם, לעשות הפסקות המעידות על הצפה רגשית. שום דבר מאלה לא ניכר בשיחה.

הדליפה, באופן אירוני, היתה הפוכה. שפת גופו חשפה עד כמה הוא לא מבין את הסיטואציה מבחינה רגשית, עד כמה הוא מנותק ומרוחק ומדבר על אירוע משמעותי בחייו - ששינה אותם מן הקצה אל הקצה - כאילו מדובר בסיפור על אדם שאינו מכיר. לא היה שום חלק לאורך כל הראיונות שבו שיקר נשבר או התפרק. תוכלו לומר שזה ירד בעריכה, אבל תסמכו על העריכה שתדאג דווקא להדגיש נפילות אמוציונאליות - וגם לשים אותן בפרומואים לו היו כאלה. ככל הנראה, הן לא היו.

הראיונות עם שיקר היו תמוהים לכל אורכם. כל מעשיו נעשו מתוך פזיזות, ללא שום חשיבה של צעד אחד קדימה - התנהגות המאפיינת ראייה ילדותית ואגוצנטרית. ההליכה לבית שבו התגורר כהן ברמת השרון באמצע הלילה, השיחה לחברתה הטובה של אשתו במחשבה שהיא תשתף איתו פעולה, הווידוי בפני מיכל עבאדי־בויאנג' - ששימשה יו"ר דירקטוריון פסגות - נעשה מתוך דחף רגעי כאילו אין שום מצפן שמנחה אותו בעת קבלת ההחלטות.

אם זזתם באי־נוחות בכיסא בזמן הראיון ולא ממש הבנתם מדוע, אז זו הסיבה. מרכיב הרגש - מה שעושה אותנו לאנושיים ופגיעים - נעדר מהראיונות עמו. זה בדיוק המרכיב הסודי שהיה יכול לשנות את כל התמונה.

לירז מרגלית

לירז מרגלית | אם לפרויד היה סמארטפון

לירז מרגלית היא בעלת דוקטורט בפסיכולוגיה, עם התמחות בתורת המשחקים וכלכלה התנהגותית. היא מרצה במרכז הבינתחומי ובעלת טור במגזין Psychology Today ובמגזין העסקי CMSWire. מחקריה על התנהגות גולשים זכו לפרס המחקר הטוב ביותר בנוירומרקטינג ובנוסף היא קיבלה פעמיים את התואר "כותבת השנה" (contributor of the year) ב-CMSWire.

ללירז ניסיון מחקרי ויישומי בניתוח תהליכי חשיבה והבנת צרכי משתמשים המשלבת את חקר המוח, תהליכים קוגניטיביים ואינטראקציית אדם מחשב (Human Computer Interaction). בשנים האחרונות היא חוקרת אספקטים שונים של התנהגות בעולם הדיגיטלי. מחברת הספר "עיצוב התודעה".

לאתר של לירז

כתבות מומלצות

גילעד אלטשולר

אלטשולר שחם חזר להוביל - ומי בתחתית? תשואות קרנות ההשתלמות לחודש יולי

סוחר בוול סטריט. יכול להיות שזעזוע האינפלציה הנוכחי הוא רק ראשון מני רבים

מציאות חדשה או תקלה היסטורית? אסטרטגיית השקעות בת 20 שנה בסכנה

יש ענפים שבהם עליית השכר מחווירה בהשוואה לביקוש

לזה אתם קוראים העלאת שכר? המעסיקים שימשיכו לרעוב לעובדים

יהונתן כהן

פי 150 צ'קים חוזרים: הנורות האדומות שלא נדלקו בגיבוי, ואיך איבד יהונתן כהן את רוב ההשקעה

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

כתבות שאולי פספסתם

נעה ברויאר. "שתיתי יין עם חברות, וחברה אחת הציעה לי להתמחות בלחם. כעבור חודשיים מצאתי עבודה במאפייה"

"אני חיה קצת כמו אזרח ותיק. ויתרתי על חופשות וכסף, אבל אני שמחה יותר"

פרייבט אקוויטי

התעשייה שמוצצת את לשד הכלכלה האמריקאית גדלה ללא מעצורים