לענקיות הטכנולוגיה נוח שהתקשורת מסקרת את הנזק שהן גורמות לתחרות בשוק, מאשר את העובדה שהן צברו כוח שלא היה לאף קבוצה של חברות בהיסטוריה האנושית. בקרוב, לכל אחד מאיתנו יהיה סטטוס דיגיטלי שיתבסס על העקבות שאנו משאירים בכל אתר או אפליקציה
חרדות ואבטלה הן מתכון בטוח לתסיסה חברתית, אך במציאות הנוכחית יש גורם נוסף שאחראי על המחאות. משבר הקורונה אינו רק מבחן לכלכלה ולחוזק המערכת החיסונית. הוא בעיקר מבחן לחוסן נפשי, והמדינה לא נערכה לתת מענה לסוגיה זו
מאז כניסתן של הרשתות החברתיות לחיינו, הפרידה נהפכה קשה הרבה יותר. הדרך הטובה והיעילה ביותר להיגמל מסם היא להפסיק לחלוטין להסתובב במקומות שבהם הוא נמצא. זה אומר שאם האקס נוכח בחייך, לא רק שקשה להפסיק לחשוב עליו, הרשתות מקצינות מחשבות כפייתיות והתנהגות אובססיבית
היכולת להכיל את התפשטות הקורונה תלויה באופן מכריע בנכונות האישית של כל אדם להקפיד על ההנחיות. אם כולם ניזונים מאותן פיסות מידע, כיצד ייתכן שחלק מהאנשים מסוגלים להתעלם באופן כל כך בוטה מהמציאות
קניות בסופר מרגע שנכנסנו ועד התשלום בקופה הן תהליך מהונדס שכל מטרתו להוביל אותנו לקנות כמה שיותר. עם המעבר המאסיבי לרכישות באתרי המסחר האלקטרוני, כאשר מספר האנשים שמעדיפים לבצע את הרכישות באינטרנט במקום בקניונים גדל והולך, משתנה גם חווית הקנייה
שוק ההלוואות בימינו עושה שימוש באמצעים פרימיטיביים ולא מתוחכמים. הדבר גורם לכך שמצד אחד עסקים בעלי פוטנציאל לא מקבלים הלוואה, ומצד שני אדם שנחשב לאמיד אך ירד מנכסיו עתיד לקבל הלוואה בקלות. הפתרון לסוגיה מגיע ממקום לא צפוי
אסטרטגיית השפעה באמצעות פייק ניוז ברשתות קלה לניהול. במחקר מקיף שכלל ניתוח של 126 אלף ציוצים מאומתים וכוזבים שפורסמו בטוויטר בין 2006 ל-2017 על ידי שלושה מיליון איש, התגלה כי ציוצים שקריים מתפשטים הרבה יותר מהר ברשתות החברתיות
כשאתם שקועים בטלפון הנייד אתם לא באמת נוכחים. הדרך לסחוף את המשתמש ולגרום לו לאיבוד תחושת זמן היא להוציא רמזי סיום - המאותתים לנו מתי הגיע הזמן לעבור לפעילות הבאה. הוצאת הרמזים היא הסיבה לכך שאנחנו מבלים שעות רבות מול הטלפונים הסלולריים בלי לשים לב
יש מי שיכנה זאת אמנות הבולשיט, אבל הצלחה עסקית תלויה ביכולת לייצר קשרים, באותה מידה שהיא תלויה בתפוקות העובד
עבודה מהבית אולי מגדילה את התפוקה של העובדים, אבל ההשלכות הנפשיות יגרמו לכך שארגונים ישלמו מחיר גבוה. במקום העבודה מתרחשים תהליכים המהווים את הבסיס ליצירתיות, חדשנות והפרייה הדדית
החושים שלנו הם נתיב נוסף לתהליך הרגשי. אין זה מקרי שבכל סופר יש מאפייה המפיצה ריחות אפייה המעוררים תיאבון, ובכך מעודדים קנייה אימפולסיבית של מוצרי מזון נוספים שלא היו בתכנון
הדרך שבה אופציות מוצגות בפנינו, משפיעה על קבלת ההחלטות שלנו. האם לאדם יש את הזכות לחיות את חייו באופן שהוא רואה לנכון, אף על פי שהוא מודע לכך שהתנהגות זו עשויה להזיק לו?
מחקרים שנערכו באחרונה מראים עד כמה צבע משפיע על הבחירה שלנו. תנסו לדמיין חנות סוכריות המציעה נחשי גומי, סוכריות סקיטלס וסוכריות M&M בצבע אפור. כמה פופולריות הסוכריות יהיו בקרב ילדים ומבוגרים?
ההבנות הפסיכולוגיות שהצטברו בשנים האחרונות, מאפשרות לתכנן חללים המביאים אנשים לכדי הגשמה עצמית ומעשירות את אופי החוויות שלנו. האי במטבח הוא רק דוגמה אחת לכך
דרווין לימד אותנו שלא החזק ביותר שורד, אלא זה המגיב בדרך המהירה ביותר לשינוי. משבר הקורונה הדגים זאת: תרבויות שהצליחו להתאים את עצמן לשינויים שהמגפה יצרה, הן אלו שמתמודדות עם המשבר יותר טוב, וצפויות לצלוח אותו
ההנחה שלפיה הבורסה היא ברומטר שמודד את מצב הרוח של המשקיעים ברגע נתון אינה נכונה. התנודתיות בבורסה משקפת את ציפיות המשקיעים בנוגע לעתיד השוק ולגבי האופן שבו ינהגו המשקיעים האחרים. זה לא חיזוי העתיד, אלא פסיכולוגיית עדר
עשרות מחקרים עסקו בשאלה מה גורם לרעיון מסוים לתפוס יותר מאשר רעיונות אחרים. אבל בניגוד למה שנהוג לחשוב, קשה לאפיין אילו רעיונות יתפסו, משום שרעיונות משתמשים בנו כדי להפיץ את עצמם, לא להפך. אנחנו רק הנשאים שלהם
במלחמת המפרץ אנשים אגרו בקבוקי מים וקופסאות שימורים מהחשש שייאלצו לבלות זמן רב במקלטים, והיה לזה רציונל מאוד ברור. ההיסטריה לנייר טואלט יכולה היתה להיות הגיונית אילו אנשים היו עוטפים עצמם בנייר טואלט להתמגן מהקורונה, אך זה לא המצב
הבעיה העיקרית ברכישה באינטרנט היא חוסר המודעות של הצרכנים לכמות הכסף שהוציאו. המוח האנושי לא התפתח בקצב של הטכנולוגיה, הוא אינו רגיל לפעול בסביבה הווירטואלית, ולכמת את המשמעויות של הוצאה וירטואלית של כסף
אתם עומדים בראש צוות חשיבה שנדרש להכתיב לבוט מהם כללי הפעולה. זכרו שבוט לא יכול לקבל החלטה המבוססת על רגש והוא לא יודע מהו ערך החיים, ערך הכסף, כמה שווה עבורנו חזרה לשגרה ומהו ערכו של ביקור של סבא בבית אבות. אז מה עושים?