סטטוס מקצועי: אני לא יודעת. ואני לא העצמאית היחידה בסטטוס הזה

אני צריכה לקוחות מצד אחד ומנסה להרגיש נוח במידות שלי מהצד השני. אני מתוסכלת כי הייתי שמחה לסגור יותר עסקות, ואני לא מצליחה להיות עדינה עם עצמי כי כל מה שאני עושה מרגיש לי פשוט לא מספיק

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
עבודה מהבית, אילוסטרציה

יותר מחודש עבר מאז הפעם האחרונה שכתבתי. העניין הלא ידוע לגבי כתיבה הוא שהחלק הכי קשה הוא למצוא רעיון, והחלק השני הכי קשה הוא לעבד אותו. משפטים ברורים? שפה קולחת? תחביר? פיסוק? יתרונות, לא הדבר המרכזי שהופך כותב לטוב.

בניגוד לבלוגים אחרים בבלוגיה של TheMarker, שבהם אנשי מקצוע כותבים על תחום העיסוק שלהם, הבלוג שלי הוא יותר חווייתי: החיים המקצועיים, יד ראשונה מעצמאית מתחילה. הדו"ח השנתי הראשון, הקסם שבהוצאות מוכרות, התפזרות מקצועית ואיסוף מקצועי - כולם דברים שאני יודעת שאני חווה, וקל לכתוב עליהם. גם המדריכים מבוססי חוויה. כשהחוויה המקצועית לא ברורה, לוקח זמן להבין שגם "אני לא יודעת" הוא נושא ושאם אני חווה אותו - עוד עצמאים חוו, יחוו או חווים אותו.

לפני כמה שבועות מישהו אמר לי שלעסק דרושות בערך 10 שנים לעמוד על הרגליים ולדעת מי הוא. לפני שנה מישהו אחר אמר לי שזה לוקח רק שנה. אני מבינה מזה שהתשובה היא "הרבה זמן" וכל אחד מדביק על ה"הרבה זמן" הזה את המספר הטיפולוגי שלו.

כמעט חצי שנה אחרי תחילת הניסוי לעשיית הסדר בעסק, אני רוצה להגיד שהולך לי לא רע: אני לא מתפתה לחלטורות בדברים שאני פ'סדר בהם רק כי אני קטנה וצריכה את הכסף. אם אני סוטה הצידה, זה רק כי יוצא לי משהו משמעותי מזה: הזדמנות לעבוד צמוד לאדם שאני רוצה ללמוד ממנו, או יצירת תוכן שמשמעותי לי בנשמה. אבל אני עדיין לא בטוחה שאני יודעת.

עבודה מהבית, אילוסטרציהצילום: בלומברג

אני עדיין מגייסת לקוחות. הרצתי חודשיים קמפיין שהביא לי לידים שאני חושבת שלא מתאימים לי, או שאני אשת מכירות לא מספיק טובה ולכן לא סגרתי אותם. לא יצאו לי מהקמפיין הזה לקוחות. אומרים לי שזאת תקופה קשה, ושהתחום שלי הוא לא הפעולות הדחופות שעסק צריך, וזה נכון - אבל זה לא משנה. אומרים לי שאני קשה עם עצמי, והעסק במתכונתו הנוכחית קיים פחות מחצי שנה, אז ברור שלוקח זמן לגייס לקוחות. אבל העובדה היא שיש לידים והייתי שמחה לסגור יותר עסקות. אני מרגישה שיש משהו שאני מפספסת, ואני לא יודעת מה הוא. גם בפגישות עם היועצת, משהו מרגיש לא מדויק.

יש לקוחות, ב"ה. ויש פרנסה ויש עבודה. אבל זה לא מספיק לי ואני יכולה יותר.

מהצד השני של הרצון לגדול ישנו הפחד. אני אשת מקצוע טובה עם קבלות, אבל אם להיות כנה עם עצמי ואתכם, יש פחד לגדול. עצמאות אומרת עבודה תמידית של קציר במקביל לזריעה, אבל אני מפחדת מיותר מדי יבול לקצור. רציונלית זה מטומטם. אקסל השעות וגם התחושה שלי מסכימים שניהם שלא חסר לי זמן ושאני יכולה לקבל לקוחות חדשים בלי בעיה. אבל עם יד על הלב, אני פוחדת. אני מרגישה קטנה ובוסרית ולא מרגישה שסיימתי לגדול לתוך המידות הנוכחיות של העסק שלי. פוחדת לקחת ביס שאני לא אוכל לבלוע. עוד כמה חודשים אני פוחדת שאני אכעס על הפחדנות שלי, כי הפרויקטים יסתיימו ואני אשאר בלי לקוחות, ואני לא מצליחה לגשר בין שני הפחדים.

אז החוויה המקצועית שלי כרגע היא שאני לא יודעת. אני צריכה לקוחות מצד אחד ומנסה להרגיש נוח במידות שלי מהצד השני. אני מתוסכלת כי הייתי שמחה לסגור יותר עסקות, ואני לא מצליחה להיות עדינה עם עצמי כי כל מה שאני עושה מרגיש לי פשוט לא מספיק.

נ.ב

בשנה שעברה כתבתי פוסט בשני חלקים על הדו"ח השנתי. על הוצאת המסמכים ועל מיון ההוצאות המוכרות. כשאת עוסק פטור את צריכה להתעסק עם ההוצאות המוכרות בעצמך. עכשיו כשאני מורשית ויש לי הנהלת חשבונות, הייתי צריכה רק להוציא טופס 867 מהבנק (חמש דקות עם עודף, ותודה לגוגל) ואישורי הפקדות (וואטסאפ לסוכנת הפנסיה שלי סגר לי פינה). במיון בהוצאות ההמוכרות הנהלת החשבונות מטפלת באופן קבוע. אז לא הכל דרעק בעלויות הציות.

ליאור שפירא

ליאור שפירא | עצמאית מהבית

דור חמישי לעצמאיות (מצד אמא) ובת לשני עצמאים שונים בתכלית. עוסקת בדיגיטל ובהגברת נוכחות של עסקים באינטרנט. יצאתי לעצמאות בחגים של 2019 ומאז אני בלמידה מתמדת. לאתר של ליאור

אם אתם עוסקים בעולם העבודה והעצמאות או חוקרים את התחום, מוזמנים לדבר איתי: rosary.br@gmail.com

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker