תם ונשלם הקונדס: רק עכשיו, באוגוסט 2020, אפשר להיפרד מ-2019

במבט ראשון בדו"ח השנתי, נהיה לי חושך בעיניים: עמודים צפופים ודחוסים שמעוצבים רע מאוד וכתובים בניב של רואה-חשבונית ■ אבל כשהכרחתי את עצמי לראות מבעד לחושך, נהיה קצת סדר בבלגן

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
רואה חשבון. אילוסטרציה

בשעה טובה קיבלתי בחזרה את הדו"ח השנתי הראשון שלי ל-2019. מייל סתמי מרואה החשבון הכיל מגילה רב-עמודית וצפופה שלא נועדה לקריאה על ידי בני תמותה רגילים. המייל הזה הכיל את הדו"ח השנתי, שהצריך הדפסה, סריקה, חתימה, שליחה חזרה לרואה החשבון - וזהו.

איזה אנטי קליימקס לכל מה שהייתי צריכה לעבור במסע: הפרק הראשון התחיל ברשימת המסמכים שרואה החשבון ביקש; הפרק השני היה עולמן הסודי והמופלא של ההוצאות המוכרות; ובפרק השלישי כתבתי על הניסיון להתעלם מכסף שמיועד למס שנח לי בחשבון, כולל התהייה כמה מס ייגבה ממני עבור הכנסותי ב-2019. בסוף, הודות ללא מעט הוצאות ולנקודת זיכוי בגין סיום התואר, לא רק שאני לא צריכה לשלם - אני אפילו זכאית להחזר קטן.

מה זה דו"ח שנתי?

עכשיו כשהוא כאן, אפשר לעצור ולהסביר מה זה דו"ח מס שנתי. בניגוד לשכירים - שמשלמים מס כל חודש דרך התלוש שמוציא המעסיק (ולכן לרוב שכירים לא יידרשו למלא דו"ח שנתי) - עצמאים משלמים על עצמם מס הכנסה, ביטוח לאומי ומסים נוספים אם יש. רק בעקבות הדו"ח השנתי, רשות המסים והביטוח הלאומי יידעו כמה באמת הרווחתי - וכך יוכלו לגבות את המס שאני צריכה לשלם בפועל.

בדו"ח השנתי יש פירוט של ההכנסות וההוצאות שלי ושל העסק שלי לאורך שנת המס (השנה הקלנדרית שעברה, מ-1 בינואר עד 31 בדצמבר). אם לא הייתי מגישה את הדו"ח השנתי (לרבות דחיית הגשתו עד אין קץ פשוט כי זה מפחיד), הייתי צריכה לשלם קנסות. בעוונותי, אני מעדיפה לא לשלם קנסות, אלא מעדיפה לשלם לאדם שיחסוך לי את החרדות והקנסות האלה: שירותי משרד, הנהלת חשבונות או רואה חשבון.

מרבית האנשים פותחים עסק כי הם רוצים להתפרנס ממשהו שהם טובים בו והם נהנים ממנו. זאת הטעות הראשונה שלהם. מינהלות, לעומת זאת, כלומר מילוי טפסים לכל מיני צרכים מדינתיים ועלויות ציות, התעסקויות עם תזרים, תמחור שמבוסס על יותר מתחושת בטן ושאר מרעין בישין - הם לא דברים שבעלים טריים של עסק תמיד יודעים להתמודד עמם. הדו"ח השנתי מלחיץ כי הוא דורש את הפעולות הביורוקרטיות ביותר: הוצאת מסמכים ממסמכים שונים, והסתכלות למספרים בעיניים. מאחר שאין דבר מפחיד מהלא נודע, ושהכנת הדו"ח השנתי כוללת הרבה התמודדות עם אותו לא נודע - דו"ח שנתי מפחיד, או מעייף, לא מעט בעלי עסקים. אבל זה לא חייב להיות ככה.

רואי חשבון הם המשוררים הטובים בעולם

הדו"ח השנתי כולל את ההכנסות שלי כשכירה או כעצמאית, המס ששילמתי עד כה וגם הוצאות שעוזרות לי לשלם פחות מס, כמו הפקדות לפנסיה ולקרן השתלמות (כעצמאית וכשכירה). נוסף אליו, קיבלתי דו"ח רווח והפסד, שמציג את ההכנסות שלי ואת ההוצאות המוכרות. בסוף, הדו"ח הזה מציג את ההכנסות שלי שחייבות במס. יחידים מגישים את הדו"ח בנפרד, זוגות נשואים (ורוב הידועים בציבור) מגישים דו"ח שנתי כיחידה כלכלית אחת - והכנסותיהם המשותפות ממוסות בהתאם.

במבט ראשון בדו"ח השנתי, נהיה לי חושך בעיניים. עמודים צפופים ודחוסים שמעוצבים רע מאוד וכתובים בניב של רואה-חשבונית. כשהכרחתי את עצמי לראות מבעד לחושך, נהיה קצת סדר בבלגן.

אם שירה היא אמנות שבה "נעשה שימוש בתכונותיה האסתטיות של השפה בנוסף למשמעות המילולית או במקומה", רואי חשבון ופקידי ממשלה, עם הדברים שהם עושים לאסתטיקה של השפה, הם המשוררים הטובים בעולם. הדו"ח כולל כמה ביטויי מפתח פואטיים שצריכים הסבר, הנה שניים מהם.

בן הזוג הרשום ובן/בת הזוג: בן הזוג הרשום הוא האדם שעל שמו נפתח התיק במס הכנסה, בדרך כלל אלה אתם, אלא אם אתן נשים נשואות ואז צריך לוודא שהתיק אכן נפתח על שמכן ולא על שם בן הזוג. בן/בת הזוג הם בני הזוג שלכם - ידועים בציבור או נשואים.

הכנסות מיגיעה אישית: הכנסות מעבודה, לרבות קצבאות כמו פנסיה - להבדיל מהכנסות שאינן מיגיעה אישית שממוסות אחרת, כמו דיווידנדים או תמלוגים על פטנט.

יש עוד דוגמאות לליריקה של משוררי הדו"ח השנתי ולתשומת הלב שלהם לפרטים הקטנים שנעלמים מעיני האדם הסביר. כך למשל, בסעיף 52 אני אמורה לפרט על ניכוי מההכנסה בגין השקעה בחיפושי נפט (ואני אפילו אמורה לצרף טופס 858י!); בסעיף 53 אני יכולה גם לספר על ניכוי מההכנסה בגין השקעה בסרטים.

אם זכיתם בלוטו או שאתם אלופים בפוקר, אל תשכחו לדווח על "הכנסה מהימורים, הגרלות ופרסים החייבים במס בשיעור של 35%" (סעיף 26). לכל שירת הביורוקרטיה הייתי קוראת "מחזור למקדמות, ניכויים במקור, מס שבח", וכך אכן קראו לו - בסעיף ט"ו.

זה באמת נגמר

טפסים ומינהלות הם כמו הידרה: את כורתת ראש אחד רק כדי שיצוצו עוד כמה ראשים במקומו. זאת הפעם הראשונה שמשהו באמת נגמר. שיש דו"ח, וזהו. מבחינת יחסי עם המדינה, 2019 הסתיימה זה עתה. אני לא צריכה לשמוע ממנה או להתעסק עמה יותר. לא למלא עוד טפסים, לא לשלם כלום, לא לוודא הוראות קבע. טוב שככה, ויש דברים שצריכים להסתיים. נתראה בדו"ח של 2020.

מתוך "הארי פוטר". לו רק הגשת דו"ח שנתי היתה מהנה כמו לפרוץ לדובשנרייה

ליאור שפירא | עצמאית מהבית

דור חמישי לעצמאיות (מצד אמא) ובת לשני עצמאים שונים בתכלית. עוסקת בדיגיטל ובהגברת נוכחות של עסקים באינטרנט. יצאתי לעצמאות בחגים של 2019 ומאז אני בלמידה מתמדת. לאתר של ליאור

אם אתם עוסקים בעולם העבודה והעצמאות או חוקרים את התחום, מוזמנים לדבר איתי: rosary.br@gmail.com

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker