אם כבר מחלקים את הכסף העתידי שלי, הייתי שמחה להיות זכאית לו

העובדה שאני לא מקבלת את המענק מחייבת אותי להמשיך באחד הדברים שאני הכי מאמינה בהם: לפתור את הבעיות שלי בעצמי ולא לסמוך על אף אחד שיפתור לי אותן. וכשאני אומרת "אף אחד" אני מתכוונת בעיקר לגורמים גדולים וחזקים שמבחינתם אני חלק מסטטיסטיקה, כמו המדינה

ליאור שפירא
ליאור שפירא
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
קרמיט שוחה בכסף
קרמיט שוחה במענקים ממשלתיים

את הבלוג הזה התחלתי לכתוב בתחילת מארס, שנייה אחרי שקורונה נהפכה להיות דבר אמיתי בחיינו. על פניו – בלוג של עצמאית בקורונה יכול היה להיות בלוג אחר לגמרי. יותר מאבק הישרדות, יותר שיתוף בחרדות, יותר תוכחה כלפי המדינה – אבל זה לא סיפור שאני יודעת לספר.

כתבתי כמה פוסטים על הקורונה. הפוסט הראשון בבלוג היה על עבודה מהבית לפני שידעתי שכולם עוד יצטרפו אלי; כשעוד לא היה ברור לנו מה עושים עם הילדים, אספתי עצות לעבודה מהבית עם ילדים; כתבתי קצת על עסק קטן בעולם שירד מהפסים וכתבתי על החרדה הגדולה מפני פשיטת רגל ואיך מגיעים לשם. לא כתבתי על עסק שנסגר כי אני לא עסק שנסגר ובינתיים יש לי פרנסה; ולא כתבתי מלה על מענק העצמאים – כי אני לא זכאית לו.

קפקא פינת קישון

בצוק איתן, שהיה בסוף שנה א' שלי בתואר, עשיתי 33 ימי מילואים. את כל הסמסטר הראשון של שנה ב' העברתי בעבודה, במטלות של הסמסטר החדש ובלנסות לסגור את המטלות של השנה שעברה. במקביל, האוניברסיטה העברית גייסה מענקים לתלמידים ששירתו במילואים בקיץ, ואני הייתי זכאית למענק הגבוה ביותר.

הגשתי את הבקשה, אבל לא הבנתי שמשהו בטופס הוגש לא נכון – ולא קיבלתי את המענק. אחר כך גייסו עוד כסף למענקים נוספים כי לא כולם קיבלו, אבל הייתי בטוחה שהגשתי בפעם הראשונה ופשוט "דילגו" עלי כי נגמר הכסף, אז לא הגשתי בקשה – ולא קיבלתי את המענק. 

אם בסיפור צוק איתן אין לי למי לבוא בטענות כי אל"ף, האחריות להבין נכון או לבדוק היתה עלי; ובי"ת, הכסף היה וולונטרי ומתורמים – מענקי הקורונה הם קפקא פינת קישון. אין לי אלא להתבאס על אי הזכאות שלי, כי אם כבר מחלקים את הכסף של ליאור העתידית, ליאור של ההווה מתבאסת שהיא נפלה בין הכסאות.

הבעיה הראשונה עם מענקים ממשלתיים היא שזה לא בחינם. זה לא כסף שאנחנו מקבלים מהאוויר, זה כסף שאנחנו והילדים העתידיים שלנו נשלם עליו. משכך, הייתי שמחה שהמדינה תנהל את החלוקה שלו באחריות גדולה יותר.

לאורך מרבית 2019 הייתי שכירה והכנסותיי כעצמאית היו נמוכות בהתאם. על אף שההכנסות שלי כן ירדו מאז שנה שעברה, ההכנסות שלי כעצמאית עלו - ועל כן, אני לא זכאית למענק הזה. חבר אחר עדיין חצי עצמאי וחצי שכיר ובגלל האופן שבו התחלקו הכנסותיו בין שני החצאים - הוא יצא קירח מכאן ומכאן: גם בלי מענק וגם עם חל"ת מופחת.

לעומתנו, יש לי חברים שב-2019 מרבית ההכנסה שלהם היתה כעצמאים, וב-2020 הם חזרו להיות שכירים שעושים מעט פרויקטים קטנים מהצד כעצמאים. מאחר שכך, הם דווקא כן זכאים למענק. ולמה שלא יבקשו ויקבלו אותו? אין סיבה הגיונית שאדם יסרב לכסף חוקי, בטח כשאנחנו בתחילתו של מיתון.

הבעיה השנייה עם מענקים ממשלתיים היא שבמספרים כל כך גדולים, ומדובר בכ-252 אלף עצמאים, אי אפשר לייצר פתרונות שמותאמים לכולם. תמיד יהיו את אלו שיפלו בין החורים של המסננת ואת אלו שיהנו מן ההפקר.

דונלד דאק סופר דולרים

שמחת עניים

לשמחתי ולמזלי, טפו טפו טפו, יחס ההכנסות-הוצאות שלי מספיק כדי לקיים את עצמי, אבל מה יעשו אלו שאין להם? אני מאמינה שהרבה מהעצמאים שמקבלים את המענק זקוקים לו כדי לקיים את עצמם. אשרי שאני יכולה להסתדר בלעדיו, והלוואי שכל אדם שזקוק לפרנסה יזכה לעמוד על הרגליים בקרוב מאוד. בכל זאת, אם כבר המדינה הולכת לחלק כסף על חשבוני שיגיע גם לאנשים שלא באמת צריכים אותו, אני לא אזייף גדלות נפש שאין בי: הייתי שמחה גם להיות זכאית לו.

העובדה שאני לא מקבלת את המענק מחייבת אותי להמשיך באחד הדברים שאני הכי מאמינה בהם: לפתור את הבעיות שלי בעצמי ולא לסמוך על אף אחד שיפתור לי אותן. וכשאני אומרת "אף אחד" אני מתכוונת בעיקר לגורמים גדולים וחזקים שמבחינתם אני חלק מסטטיסטיקה, כמו המדינה. המדינה יכולה להציע פתרונות, היא יכולה להזרים כסף, היא יכולה להעמיד אופציות להסבה מקצועית ולתמרץ מעסיקים  – אבל אם אני רוצה לשפר את מצבי, אני לא יכולה לבנות עליה שתציל אותי. אני מוכרחה להציל את עצמי. 

אם אני מתעקשת למצוא דבר טוב אחד בנפילה שלי בצד הלא נכון של הקריטריונים, הוא שאני ממשיכה לא להיות תלויה בגורמים חיצוניים. טפיחה עצמית על השכם ומיקוד שליטה פנימי הם לא רק שמחת עניים, הם בעיקר דרך פעולה פרקטית.

הממשלה לא יכולה לפתור הכל. יש שיגידו שהיא גם לא אמורה, ואחרים יגידו שבניסיון להקל היא עושה נזק. לכן הדבר החכם והאחראי ביותר שניתן לעשות הוא לא לבנות על אף אחד, כולל המדינה, שתציל אותנו, אלא לדאוג לעצמנו לבד.

ליאור שפירא

ליאור שפירא | עצמאית מהבית

דור חמישי לעצמאיות (מצד אמא) ובת לשני עצמאים שונים בתכלית. עוסקת בדיגיטל ובהגברת נוכחות של עסקים באינטרנט. יצאתי לעצמאות בחגים של 2019 ומאז אני בלמידה מתמדת.

אם אתם עוסקים בעולם העבודה והעצמאות או חוקרים את התחום, מוזמנים לדבר איתי: rosary.br@gmail.com

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker