הסטטיסטיקה ניצחה: אני עוזבת את ירושלים וחוזרת לגוש דן אחרי שעזבתי אותו על מנת שלא לשוב

היום כדי לגדל משפחה בירושלים צריך להיוולד טוב, להתחתן טוב או לעבוד מחוץ לירושלים. במלים אחרות: הכסף של רוב המשפחות בירושלים הציונית פשוט לא מיוצר בה

ליאור שפירא
ליאור שפירא
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
רחוב יפו, ירושלים
רחוב יפו, ירושליםצילום: אמיל סלמן

יש אנשים שיוצאים לעצמאות כדי לעסוק בחלום שלהם; יש אנשים שיוצאים לעצמאות כדי להיות הבוסים של עצמם; יש אנשים שיוצאים לעצמאות בשביל איזון בית-עבודה. אני יצאתי לעצמאות כי גרתי בירושלים והייתי צריכה עבודה.

את הדברים הבאים אני הולכת לכתוב בכאב גדול כי ירושלים היא העיר האהובה עלי בעולם, אבל לא סוד שמבחינה תעסוקתית בירת ישראל היא פריפריה. לירושלים יש בעיות ייחודיות שאין לערי פריפריה אחרות בארץ ויש לה בעיות שדומות ליתר הפריפריה. לדבר על הבעיות הספציפיות של העיר הספציפית שלי זה חלק מדיון גדול יותר על בעיות תעסוקה של כלל הפריפריה בארץ.

שוק מחנה יהודה בירושלים. למצולמים אין קשר לכתבהצילום: אוהד צויגנברג

עיר אחת שהיא שלוש

חלק מקדושתה של העיר כנראה מגיע מכך שירושלים פותרת את הקושיה התאולוגית בדבר "שלושה שהם אחד": מוניציפלית מדובר בעיר אחת עם תקציב אחד וייצוג אחד בסטטיסטיקות, אבל בפועל מדובר בשלוש ערים (ערבית, חרדית וציונית) שמתנהלות כמעט במקביל ובקושי מתממשקות זו עם זו. השילוש הזה, בתוספת היעדר טבעות עם ערים פרבריות שמקיפות אותה, כמו טבעות של ערים גדולות אחרות, אלא רק כפרים ויישובים וקצת מבשרת ציון – מונעות ממנה להיות בירה של מטרופולין. ולמטרופולין יש יתרונות כלכליים אדירים.

הבעיה התעסוקתית הגדולה של ירושלים הציונית (לערבית ולחרדית בעיות משלהן) היא לא ריבוי אבטלה, אלא מיעוט היצע של משרות בתחומים שונים. אחת הבעיות בפריפריה תעסוקתית היא כלכלה לא מגוונת. בירושלים אין מגוון מספיק רחב של עסקים שיאפשר לאנשים ממגוון הכשרות ומגוון תחומי עיסוק לגור בה ולעבוד בה. תחומי התעסוקה העיקריים בירושלים הם שירות המדינה, ועליהם נוספים מלכ"רים ותיירות וגם טיפ-טיפה היי-טק (כל מי שיודע להגיד "הר חוצבים" ו"גבעת רם": אם אתם מצליחים למנות את כל המרכזים בעיר – כנראה שיש לעיר בעיה). 

קמפוס גבעת רם של האוניברסיטה העבריתצילום: דניאל בר און

לתעסוקה בירושלים יש שתי תקוות: בניית רובע העסקים בכניסה לירושלים והעברת משרדי הממשלה אליה. בניית רובע העסקים החדש בכניסה לעיר לא צפויה להסתיים בשנים הקרובות ולכן לא מסייעת לי בעתיד הנראה לעין, ולא בטוח שהעברת עוד מגזר ציבורי לירושלים (מהלך שמתעכב ומתעכב) תועיל.

ההעברה אמנם אמורה לייצר עוד משרות בעיר, אבל האם זה המהלך הזה נכון לכלכלת העיר? האם הירושלמים יבקשו לעבוד במשרות שייפתחו בעיר (ואז המעבר ייצור עוד משרות רלוונטיות לכוח אדם רלוונטי), או שהמעבר ייצר עוד משרות מאותו סוג לאותו סוג כוח אדם, ובכך ימשיך את חוסר המגוון התעסוקתי בעיר ויעמיק את הבעיה? תוסיפו את השכר הנמוך יחסית לעובדים צעירים במגזר הציבורי, וקיבלתם מהלך שהיכולת שלו לפתור את בעיית התעסוקה בירושלים מוטל בספק.

חנות ספרים ברחביה, ירושלים. למצולמים אין קשר לכתבהצילום: אמיל סלמן

מה אכפת לעצמאית משכירי העיר?

נכון ל-2017, השכר הממוצע בירושלים היה 8,742 שקל לשכירים ו-9,267 שקל לעצמאים. לנוכח היותה עיר אחת שהיא שלוש, צריך לקחת את הממוצע הזה בעירבון מוגבל, ובכל זאת אי אפשר להתעלם מכך שהשכר הממוצע בה נמוך מהשכר הממוצע בכלל המדינה (10,593 שקל לשכירים, 10,881 שקל לעצמאים), ובוודאי מתל אביב (12,932 שקל לשכירים, 12,439 שקל לעצמאים) ומחיפה (11,327 שקל לשכירים, 11,179 שקל לעצמאים).

עצמאים הם לא אי בודד. הנתונים על שוק התעסוקה בעיר ועל המשרות המוצעות לשכירים רלוונטיים גם לעצמאים: אנשים רוצים רווחה כלכלית, בני הזוג של עצמאים צריכים עבודה, עצמאי צריך עובדים (שמעדיפים לעבוד קרוב לבית) וכל עצמאי, B2B או B2C, צריך לקוחות. עסק הוא חלק ממרקם כלכלי גדול יותר שבדרך כלל אי אפשר לנתק מגאוגרפיה. ככל שהסביבה משגשגת יותר כלכלית, כך ייטב לעסק.

כל הדברים שציינתי (ועוד) הופכים את בירת-ישראל-המאוחדת-לנצח-נצחים לעיר שקשה מאוד להתפרנס בה. אין לי נתונים רשמיים, ומעניין יהיה לבדוק אותי, אבל ממה שאני רואה סביבי, היום כדי לגדל משפחה בירושלים צריך להיוולד טוב, להתחתן טוב או לעבוד מחוץ לירושלים. במלים אחרות: הכסף של רוב המשפחות בירושלים הציונית פשוט לא מיוצר בה.

שכונת נחלאות ירושלים. למצולם אין קשר לכתבהצילום: אמיל סלמן

רגע מאחרית דבר

חלק מהמוטיבציה לצאת לעצמאות היתה הרצון שלי לייצר עוד משרות בירושלים. אמרתי שכשאגדל ואעסיק עובדים, אני אעסיק אנשים שגרים בעיר ורוצים להישאר בה. בינתיים זה לא קרה, ובמקביל קרו קורונה והחיים ונראה שזה לא יקרה בעתיד הקרוב.

הקורונה עוד לא סיימה לשנות את עולם התעסוקה המוכר לנו. משרות הולכות להימחק אחרי שמעסיקים גילו שהם העסיקו עובדים שאפשר להסתדר בלעדיהם, ענפים שלמים נפגעו, המוני עסקים חטפו מכה והרבה מהם לא יקומו, ויותר מקומות עבודה הולכים לאפשר יותר עבודה מהבית.

פחות נסיעות ויותר עבודה מהבית יכולות לסייע לאנשים שגרים בפריפריה לעבוד במרכז. ובכל זאת, הנתונים על התעסוקה בירושלים מכניסים אותי לסטטיסטיקה שמעולם לא חשבתי שאהיה חלק ממנה: אני חוזרת לגור בגוש דן אחרי שעזבתי אותו בגיל 22 על מנת שלא לשוב.

אמנם עברתי לירושלים פשוט כי רציתי לגור בה, ובה בניתי את החיים שלי, אבל בסוף אני צריכה להתפרנס. אי אפשר להתעלם מהיתרונות של המרכז עבור עסק, גם אם הוא מתנהל מהבית. בין היתרונות יש נטוורקינג מבוסס גאוגרפיה, מיעוט נסיעות לצורך עבודה, סביבה שיש בה ביותר כסף פנוי ומגוון של לקוחות. לכן מבחינה מקצועית, גם אם אני עובדת מהבית, עדיף לי שהבית שלי יהיה במרכז העצבים, כחלק מאקוסיסטם עשיר, ולא בפריפריה.

ליאור שפירא

ליאור שפירא | עצמאית מהבית

דור חמישי לעצמאיות (מצד אמא) ובת לשני עצמאים שונים בתכלית. עוסקת בדיגיטל ובהגברת נוכחות של עסקים באינטרנט. יצאתי לעצמאות בחגים של 2019 ומאז אני בלמידה מתמדת. לאתר של ליאור

אם אתם עוסקים בעולם העבודה והעצמאות או חוקרים את התחום, מוזמנים לדבר איתי: rosary.br@gmail.com

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker