מה קורה לעסק שלי כשאני ב"חופשת" אבל

עידכנתי את הלקוחות מוקדם כי בשעתיים-שלוש הראשונות את עוד מתפקדת באופן בסיסי. אבל ההודעה המוקדמת לא היתה רק מטעם מקצועי. יש משהו בהלם הזה, שאת צריכה לחזור על העובדה הזאת מספיק פעמים באוזני מספיק אנשים, כדי להתחיל לעכל שזאת לא הזיה

ליאור שפירא
ליאור שפירא
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
לפטופ כבוי על שולחן עבודה
לאבל הזה יש לא מעט השפעות על החיים שלי ועל העסק. ההשפעה הראשונה היתה השאלה מה קורה לעסק כשאני לא נמצאת

כשאתם קוראים את הטקסט אני בתוך 30 ימי האבל על אח שלי. בבוקר עוד דיברתי עם עידן ארץ על החיים שלי לפני הנישואין, שמעתי את השיר Blessings של Chance the Rapper ורגע אחרי השיר אחותי התקשרה והודיעה לי.

לאורך רוב מארס שהינו האיש שלי ואני בבידוד מטעמי ביטחון, הקפדנו לא לבוא במגע עם אף אחד, ועם ההודעה חזרנו לבית הורי בבהילות. פתאום הקורונה שמטלטלת את העולם נראתה לנו כמו בעיה קטנה מאוד.

הטלפון הראשון היה לחברה שגרה קרוב, לבקש ממנה את הרכב שלה. אחרי שהיא הסכימה, היא הציעה לקחת אותנו מירושלים, שם אנחנו גרים, להורים שלי ברמת גן. לא הייתי במצב לנהוג, ובהחלט העדפתי שהיא תעשה את זה. בין השיחות לשתי חברות קרובות, התקשרתי גם ללקוחות, לעדכן אותם שאהיה מושבתת בימים הקרובים.

עידכנתי את הלקוחות מוקדם כי בשעתיים-שלוש הראשונות את עוד מתפקדת באופן בסיסי. לשמחתי עוד הצלחתי לחשוב מהלך אחד קדימה, גם אם לא על הכל: לארוז בגדים לכמה ימים (שנהפכו לשבועיים וחצי), לארוז חולצה מצ'וקמקת שאפשר לקרוע בלוויה, להתקשר ולהודיע ללקוחות שלי שיכולים לחפש אותי, ולבקש מהם כמה ימי הפוגה לפני שאני שוקעת ואני לא יכולה לדבר עם אף אחד.

אבל ההודעה המוקדמת לא היתה רק מטעם מקצועי. יש משהו בהלם הזה, שאת צריכה לחזור על העובדה ההזויה הזאת מספיק פעמים באוזני מספיק אנשים, כדי להתחיל לעכל שזאת לא הזיה. שזה קרה. גם עכשיו, שבועיים וקצת אחרי, אני בטוחה שעדיין לא עיכלתי לגמרי.

מה קורה לעסק שלי כשאני לא נמצאת

אני עובדת בעיקר בריטיינרים. כלומר לקוחות שאני והם רצים ביחד תקופה. אני חלק מצוות, אפילו שרוב חברי רוב הצוותים מורכבים מפרילנסרים. אני לא שכירת-לפטופ שאפשר להחליף בקלות. אני מכירה את הארגון, השפה, המסרים, האנשים, האסטרטגיה. ולפני שאנחנו לקוח וספק, אנחנו קודם כל בני אדם.

כולם היו אמפתיים להפליא ואנושיים מאוד. מורה-חברה שאני עובדת אצלה/איתה התקשרה לבדוק מה שלומי בכל יום לפחות פעם אחת, לא משנה כמה עמוסה היא היתה; עם ארגון אחד שאני עובדת אתו היתה שיחת זום ניחומים עם כל הצוות, שקית ענקית של אוכל לשבעה וגם שי לחג עבורי (ועבור כל אחד מחברי הצוות) למרות שהיו פיטורין ושכולנו ספגנו קיצוצים בשכר.

קיבלתי שקט מופתי מכולם. אנשי צוות אחרים בארגונים נכנסו לגבות אותי ואני הייתי רגועה שלא יחליפו אותי, כי זכיתי, והלקוחות שלי הם קודם כל בני אדם.

לאבל הזה יש לא מעט השפעות על החיים שלי ועל העסק, ואני מניחה שהם ילוו אותי לא מעט מכאן ואילך. ההשפעה הראשונה, המידית, היתה השאלה מה קורה לעסק כשאני לא נמצאת.

השאלה הזאת מעסיקה אותי כי העסק הוא אני. אני מספקת שירות, לא מוצר פיזי, ואין לי עובדים או פרילנסרים שאני מורידה להם עבודה בקביעות ומנהלת איתם יחסי עבודה רציפים. השאלה מה קורה לעסק בהיעדרנו מטרידה את כולם מסיבות כאלו ואחרות.

במקרה שלי – אישה נשואה בלי ילדים – אני לא יכולה שלא לחשוב מה יקרה לעסק כשנרצה להרחיב את המשפחה. לפני שיש ילדים, אין לי דרך לדעת באמת מה יהיה אתי בחופשת הלידה, והאלטרנטיבות שהעולם מציע לי הן שלוש: להכניס שותפ/ה, להכניס עובד/ת או לקחת בחשבון שאצטרך לעבוד בחופשת הלידה.

ימי האבל איפשרו לי להרגיש גרסה מקוצרת של נבצרות מעבודה, שאין בהם תנועה בעסק, להבין מה ההשלכות ולהתחיל לחשוב האם, עד כמה ואיך אני יכולה לגרום לעסק שלי להחזיק כשאני נעדרת זמנית, או לא מחזיקה את המושכות.

תשלום על הימים בהם לא עבדתי: 

שכירים זכאים לימי אבל על חשבון המעסיק, והמעסיק לא מקבל פיצוי על הימים האלו (אבל תשלום השכר הוא הוצאה מוכרת). לעניין זה – גם אני הייתי ב"חופשת אבל" על חשבון המעסיק. יש עצמאים שישימו כסף בצד כסף לימות חופש או לחופשות מחלה. אני לא עשיתי את זה, ובמקום זה אני מושכת משכורת מהעסק בידיעה שאם אני לא עובדת, או עובדת פחות – אני אשלם על זה בדמות שכר נמוך יותר.

אני מקבלת פיצוי על ההיעדרות כי בחודשים הקודמים, במקום להפריש ל"קרן חופשה", העברתי לעצמי את הכסף שהייתי מפקידה בקרן החופשה הזאת – כחלק מהשכר שאני מושכת מהחשבון העסקי לחשבון האישי.

מה קרה עם הלקוחות שלי:

אחד הדברים שמספרים לעצמאים הרבה הוא שהם צריכים להיות זמינים כל-הזמן-כל-הזמן, ולתפקד בצורה מדהימה כי אם לא – יחליפו אותם בשניות. אף אחד לא מדבר על הצד של הלקוח, ועל כמה קשה למצוא ספקים טובים. שספקים טובים הם לא רק ביצועים, הם גם זמינות, כימיה אישית והבנה של הארגון.

אף לקוח לא החליף אותי בגלל שלא עבדתי עשרה ימים. זה כנראה קשור לזה שכמו שכתבתי, אני עובדת בעיקר עם ריטיינרים ואנחנו רצים ביחד תקופה, וברוב הארגונים יש צוות. 

בארגון אחד, מנהלת התפעול גיבתה אותי במרבית הדברים, והיתר המתין לשובי; בארגון אחר העבודה שלי התחלקה בין המנהלת לאשת צוות אחרת; ארגון שלישי הסכים לספוג דחייה אפשרית בלוחות הזמנים ובארגון רביעי הקמפיין המשיך לתפקד אבל בלי הפיקוח שלי.

איכשהו, דברים הסתדרו. אני שמחה שכך, אבל אני לא אוהבת את ה"איכשהו" הזה. הייתי רגועה יותר לו היה לי פתרון משלי לתת להם במקום לצפות מהלקוחות שלי שיהיו יצירתיים. זה יכול להיות טוב לכמה ימי עבודה, אבל זה יהיה פחות טוב אם אאלץ להיעדר לשלושה חודשים.

האם הפסדתי לקוחות חדשים או פרויקטים מזדמנים? סביר מאוד להניח שכן. וזה היה מצער, אלמלא היה לי צער גדול יותר להתמקד בו עכשיו בחיים.

ליאור שפירא

ליאור שפירא | עצמאית מהבית

דור חמישי לעצמאיות (מצד אמא) ובת לשני עצמאים שונים בתכלית. עוסקת בדיגיטל ובהגברת נוכחות של עסקים באינטרנט. יצאתי לעצמאות בחגים של 2019 ומאז אני בלמידה מתמדת. לאתר של ליאור

אם אתם עוסקים בעולם העבודה והעצמאות או חוקרים את התחום, מוזמנים לדבר איתי: rosary.br@gmail.com

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker