
כך (לא) תהפכו לסלבריטאים בתחומכם
לאנשים שיצא להם שם של אנשים ששווה להקשיב להם והצליחו ליצור את התוכן הזה, יש ארבעה דברים מהותיים: גרעין של אנשים שילכו עמם; מערך שיווק ויח"צ; יותר מאפיק פעולה אחד; והכי חשוב - הם לא ימכרו לכם את השירות או המוצר שלהם
לאנשים שיצא להם שם של אנשים ששווה להקשיב להם והצליחו ליצור את התוכן הזה, יש ארבעה דברים מהותיים: גרעין של אנשים שילכו עמם; מערך שיווק ויח"צ; יותר מאפיק פעולה אחד; והכי חשוב - הם לא ימכרו לכם את השירות או המוצר שלהם
נהפכתי לעוסקת מורשית לפני כמה חודשים, וכעת, מצוידת בניסיון, הגיע הזמן להסביר את הפרקטיקה למי שלא מוצא את הידיים והרגליים
כשאדם נהפך לעצמאי - הוא מתחיל כעוסק פטור, ונהפך לעוסק מורשה כשהוא עובר תקרה שהיא קצת יותר מ-100 אלף שקל במהלך השנה. עד מתי נשארים עוסקים מורשים? עד שמבחינת מיסוי משתלם לי יותר להפוך לחברה בע"מ. אנשאללה גם לשם נגיע
לשאול שאלות זה קריטי, אבל לפעמים לוקח זמן להבין שיש בכך טעם. אפשר לעבור שבועות של תסכול רק כדי להבין שלא מדובר בבעיה רגעית - ואז אין ברירה אלא לפרק את התסכול ולהתמודד עמו
בבחירת יועץ עסקי עלולים ליפול על אדם שלא רואה אותנו, שיש לו תבנית ועכשיו המטרה היא לדחוס אותנו לתוכה ■ גם אדם שישאל שאלות קשות אבל לא ידע לכוון אותנו לתשובות רלוונטיות - עלול להיפסל
בשבוע שעבר קיבלתי את הצהרת ההון שלי בחזרה מרואה החשבון לעיון וחתימה. אכן, כמו שחשדתי, גם השנה לא אכנס לרשימת 500 עשירי ישראל של TheMarker. יש לאן לשאוף
מבחינה אסטרטגית, אני מתפזרת לכיוונים לא קשורים. זה אומר שאני עושה לא מעט דברים - אבל הדברים האלו לא מביאים לי לידים. אז אני מזמינה אתכם להצטרף אליי בניסוי
יש שתי גישות בקרב אנשים שחולמים להיות עצמאיים - אלה שקופצים למים, ואלה שעובדים כשכירים במשך שנים - רק כדי ללמוד ■ אלה הסכנות וההזדמנויות של כל אחת מהשיטות
היציאה לדרך עצמאית לא מתאימה לכל אחד והיא דורשת מחשבה מעמיקה. ניהול עסק, מסים והוצאות מוכרות הם רק מהדברים שצריך לקחת בחשבון
לפרילנסרים ולעצמאים יש יכולת לקחת אחריות על המצב שלהם, אבל קל מאוד להגיד וקשה לבצע
הכבילה להכרח להשוות בין תנאי ההעסקה של פרילנסרים לאלו של העובדים השכירים לא תפעל בהכרח לטובתם של העובדים, והיא עשויה לבוא במחיר של לא להעסיק פרילנסרים
במבט ראשון בדו"ח השנתי, נהיה לי חושך בעיניים: עמודים צפופים ודחוסים שמעוצבים רע מאוד וכתובים בניב של רואה-חשבונית ■ אבל כשהכרחתי את עצמי לראות מבעד לחושך, נהיה קצת סדר בבלגן
מצד אחד, היכולת לשלם באינטרנט מעידה שהמצב טוב יותר מבגופים ממשלתיים אחרים, וברוך שחסך מאתנו את הצורך למלא פנקסים ולשלם בדואר. מצד שני, זה שהתהליך יותר פשוט – עדיין לא אומר שהוא באמת פשוט
העובדה שאני לא מקבלת את המענק מחייבת אותי להמשיך באחד הדברים שאני הכי מאמינה בהם: לפתור את הבעיות שלי בעצמי ולא לסמוך על אף אחד שיפתור לי אותן. וכשאני אומרת "אף אחד" אני מתכוונת בעיקר לגורמים גדולים וחזקים שמבחינתם אני חלק מסטטיסטיקה, כמו המדינה
היום כדי לגדל משפחה בירושלים צריך להיוולד טוב, להתחתן טוב או לעבוד מחוץ לירושלים. במלים אחרות: הכסף של רוב המשפחות בירושלים הציונית פשוט לא מיוצר בה
במהלך לימודי התואר הראשון וגם קצת אחר כך, עבדתי כמזכירה בעמותה שישבה בתוך הקמפוס. כשהתחלתי את העבודה לא ידעתי כמה אני אלמד ממנה. ברגע שיצאתי לעצמאות והייתי צריכה לתפעל את החיים שלי – בירכתי את שנותיי כמזכירה
אני נתקלת בעצמאים שמופתעים בכל פעם מחדש שהם צריכים לשלם מסים ולי אין שום כוונה להיות מופתעת מדבר שחוזר על עצמו באופן קבוע. לכן נהגתי לפי כלל האצבע שקיבלתי: 40% מההכנסות שלי לא נזילות לי בשום צורה. הן שייכות למדינת ישראל
את השאלה "למה את, אדם יחיד, שאפילו לא מספק מוצר אלא שירות, קוראת לעצמך עסק", אפשר להקביל לשאלה "מתי זוג הוא משפחה". על פניו, התשובה קלה. יש הליך פורמלי שהופך זוג למשפחה: חתונה. אבל זאת לא התשובה המחייבת
קפה הוא הוצאה מוכרת, אבל איפה למען השם שמים אותו? דלק זה נסיעות או אחזקת רכב? המדפסת – זה רכוש קבוע? זה משרדיות? מה זה דואר ואיפה אני מתייקת רכישת דומיין? קשה להגיד שליאור שפירא תעשה לכם סדר, אבל לפחות תזכו להרגיש אבודים כמוה
גם אנשים כמוני, שביורוקרטיה לא מפחידה אותם, יודעים להגיד שהדו"ח השנתי הוא אחד הטפסים המושמצים ביותר בהתנהלות מול המדינה. יש שיגידו שהדדליין רחוק, אבל גם אם אמשיך לשחק קנדי קראש או להתעלם מהמייל, החומרים לדו"ח השנתי לא יכינו את עצמם