במהלך לימודי התואר הראשון וגם קצת אחר כך, עבדתי כמזכירה בעמותה שישבה בתוך הקמפוס. כשהתחלתי את העבודה לא ידעתי כמה אני אלמד ממנה. ברגע שיצאתי לעצמאות והייתי צריכה לתפעל את החיים שלי – בירכתי את שנותיי כמזכירה
אני נתקלת בעצמאים שמופתעים בכל פעם מחדש שהם צריכים לשלם מסים ולי אין שום כוונה להיות מופתעת מדבר שחוזר על עצמו באופן קבוע. לכן נהגתי לפי כלל האצבע שקיבלתי: 40% מההכנסות שלי לא נזילות לי בשום צורה. הן שייכות למדינת ישראל
את השאלה "למה את, אדם יחיד, שאפילו לא מספק מוצר אלא שירות, קוראת לעצמך עסק", אפשר להקביל לשאלה "מתי זוג הוא משפחה". על פניו, התשובה קלה. יש הליך פורמלי שהופך זוג למשפחה: חתונה. אבל זאת לא התשובה המחייבת
קפה הוא הוצאה מוכרת, אבל איפה למען השם שמים אותו? דלק זה נסיעות או אחזקת רכב? המדפסת – זה רכוש קבוע? זה משרדיות? מה זה דואר ואיפה אני מתייקת רכישת דומיין? קשה להגיד שליאור שפירא תעשה לכם סדר, אבל לפחות תזכו להרגיש אבודים כמוה
גם אנשים כמוני, שביורוקרטיה לא מפחידה אותם, יודעים להגיד שהדו"ח השנתי הוא אחד הטפסים המושמצים ביותר בהתנהלות מול המדינה. יש שיגידו שהדדליין רחוק, אבל גם אם אמשיך לשחק קנדי קראש או להתעלם מהמייל, החומרים לדו"ח השנתי לא יכינו את עצמם
עידכנתי את הלקוחות מוקדם כי בשעתיים-שלוש הראשונות את עוד מתפקדת באופן בסיסי. אבל ההודעה המוקדמת לא היתה רק מטעם מקצועי. יש משהו בהלם הזה, שאת צריכה לחזור על העובדה הזאת מספיק פעמים באוזני מספיק אנשים, כדי להתחיל לעכל שזאת לא הזיה
בפשטות מדובר במצב שבו לאדם או לחברה יש יותר התחייבויות מנכסים והוא לא יכול לכסות את ההתחייבויות בטווח הנראה לעין. בניגוד להנחה הרווחת – פשיטת רגל היא משהו שיכול לקרות גם לשכירים וגם לעצמאים
השבתת בתי הספר מציבה אתגר חדש בפני הורים עצמאים שהבית הוא גם מקום העבודה שלהם, או שכירים שנשלחו לעבוד מהבית. ליאור שפירא קיבצה עצות מהורים לילדים בשלל גילים, וחזרה עם מדריך לימי החופשה הכפויה, וגם סיפור אישי אחד
פייסבוק לא מצליח לענות על כל צורך חברתי קיים, וגם גדולי המיזנתרופים צריכים לצאת מהבית לפעמים כדי לפגוש אנשים שהם יוכלו לשנוא. קל וחומר אנשים חברותיים ואוהבי-אדם