אתם המעסיקים של עצמכם - ועם כוח גדול באה אחריות גדולה
לפרילנסרים ולעצמאים יש יכולת לקחת אחריות על המצב שלהם, אבל קל מאוד להגיד וקשה לבצע
גוליית עם תלוש משכורת: האם מעסיקים מנצלים פרילנסרים?
הכבילה להכרח להשוות בין תנאי ההעסקה של פרילנסרים לאלו של העובדים השכירים לא תפעל בהכרח לטובתם של העובדים, והיא עשויה לבוא במחיר של לא להעסיק פרילנסרים
תם ונשלם הקונדס: רק עכשיו, באוגוסט 2020, אפשר להיפרד מ-2019
במבט ראשון בדו"ח השנתי, נהיה לי חושך בעיניים: עמודים צפופים ודחוסים שמעוצבים רע מאוד וכתובים בניב של רואה-חשבונית ■ אבל כשהכרחתי את עצמי לראות מבעד לחושך, נהיה קצת סדר בבלגן
כמה עולה לנו לעמוד בדרישות החוק?
מצד אחד, היכולת לשלם באינטרנט מעידה שהמצב טוב יותר מבגופים ממשלתיים אחרים, וברוך שחסך מאתנו את הצורך למלא פנקסים ולשלם בדואר. מצד שני, זה שהתהליך יותר פשוט – עדיין לא אומר שהוא באמת פשוט
אם כבר מחלקים את הכסף העתידי שלי, הייתי שמחה להיות זכאית לו
העובדה שאני לא מקבלת את המענק מחייבת אותי להמשיך באחד הדברים שאני הכי מאמינה בהם: לפתור את הבעיות שלי בעצמי ולא לסמוך על אף אחד שיפתור לי אותן. וכשאני אומרת "אף אחד" אני מתכוונת בעיקר לגורמים גדולים וחזקים שמבחינתם אני חלק מסטטיסטיקה, כמו המדינה
הסטטיסטיקה ניצחה: אני עוזבת את ירושלים וחוזרת לגוש דן אחרי שעזבתי אותו על מנת שלא לשוב
היום כדי לגדל משפחה בירושלים צריך להיוולד טוב, להתחתן טוב או לעבוד מחוץ לירושלים. במלים אחרות: הכסף של רוב המשפחות בירושלים הציונית פשוט לא מיוצר בה
להסתכל לביורוקרטיה בעיניים: הפחד של העצמאים הוא כוח העל שלי
במהלך לימודי התואר הראשון וגם קצת אחר כך, עבדתי כמזכירה בעמותה שישבה בתוך הקמפוס. כשהתחלתי את העבודה לא ידעתי כמה אני אלמד ממנה. ברגע שיצאתי לעצמאות והייתי צריכה לתפעל את החיים שלי – בירכתי את שנותיי כמזכירה
יתרת העו"ש שלי יפייפיה. כמה חבל שהיא שייכת למדינת ישראל
אני נתקלת בעצמאים שמופתעים בכל פעם מחדש שהם צריכים לשלם מסים ולי אין שום כוונה להיות מופתעת מדבר שחוזר על עצמו באופן קבוע. לכן נהגתי לפי כלל האצבע שקיבלתי: 40% מההכנסות שלי לא נזילות לי בשום צורה. הן שייכות למדינת ישראל
לעבוד לבד בעולם שירד מהפסים: למה אני קוראת למה שאני עושה "עסק"?
את השאלה "למה את, אדם יחיד, שאפילו לא מספק מוצר אלא שירות, קוראת לעצמך עסק", אפשר להקביל לשאלה "מתי זוג הוא משפחה". על פניו, התשובה קלה. יש הליך פורמלי שהופך זוג למשפחה: חתונה. אבל זאת לא התשובה המחייבת
עולמן הסודי והמופלא של ההוצאות המוכרות
קפה הוא הוצאה מוכרת, אבל איפה למען השם שמים אותו? דלק זה נסיעות או אחזקת רכב? המדפסת – זה רכוש קבוע? זה משרדיות? מה זה דואר ואיפה אני מתייקת רכישת דומיין? קשה להגיד שליאור שפירא תעשה לכם סדר, אבל לפחות תזכו להרגיש אבודים כמוה
עצמאים, היזהרו - זאת שוב התקופה הזאת בשנה
גם אנשים כמוני, שביורוקרטיה לא מפחידה אותם, יודעים להגיד שהדו"ח השנתי הוא אחד הטפסים המושמצים ביותר בהתנהלות מול המדינה. יש שיגידו שהדדליין רחוק, אבל גם אם אמשיך לשחק קנדי קראש או להתעלם מהמייל, החומרים לדו"ח השנתי לא יכינו את עצמם
מה קורה לעסק שלי כשאני ב"חופשת" אבל
עידכנתי את הלקוחות מוקדם כי בשעתיים-שלוש הראשונות את עוד מתפקדת באופן בסיסי. אבל ההודעה המוקדמת לא היתה רק מטעם מקצועי. יש משהו בהלם הזה, שאת צריכה לחזור על העובדה הזאת מספיק פעמים באוזני מספיק אנשים, כדי להתחיל לעכל שזאת לא הזיה
להסתכל לפחד בעיניים: בואו נדבר על פשיטת רגל
בפשטות מדובר במצב שבו לאדם או לחברה יש יותר התחייבויות מנכסים והוא לא יכול לכסות את ההתחייבויות בטווח הנראה לעין. בניגוד להנחה הרווחת – פשיטת רגל היא משהו שיכול לקרות גם לשכירים וגם לעצמאים
כמו חופש גדול רק בלי קייטנות: איך לצלוח את העבודה מהבית עם הילדים?
השבתת בתי הספר מציבה אתגר חדש בפני הורים עצמאים שהבית הוא גם מקום העבודה שלהם, או שכירים שנשלחו לעבוד מהבית. ליאור שפירא קיבצה עצות מהורים לילדים בשלל גילים, וחזרה עם מדריך לימי החופשה הכפויה, וגם סיפור אישי אחד
געגועיי לפקקים, או: לעבוד מהבית זה כיף, בטח. אבל לפעמים גם לא
פייסבוק לא מצליח לענות על כל צורך חברתי קיים, וגם גדולי המיזנתרופים צריכים לצאת מהבית לפעמים כדי לפגוש אנשים שהם יוכלו לשנוא. קל וחומר אנשים חברותיים ואוהבי-אדם