אהבת את פסל דוד של מיכאלנג'לו? כנראה שאת מצביעה למפלגה ליברלית

חינוך לערכים הוא רצוי, אבל יש מגוון של ערכים - ואנשים או חברות נבדלים אלה מאלה במידה שבה ערך מסוים חשוב בעיניהם ■ זה לא אומר שהצג השני הוא בלתי מוסרי או מטומטמם - אלא להפך

כנרת משגב וולף
כנרת משגב-וולף
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
פסל דוד המלך של מיכלאנג'לו. "זין הוא גם הכינוי לקישוט של האותיות המסורתיות"
פסל דוד של מיכאלנג'לוצילום: AP
כנרת משגב וולף
כנרת משגב-וולף

שני חברים מטיילים יחד באיטליה. הם עומדים מול פסל דוד של מיכלאנג'לו. אחד מביע התפעלות מיצירת האמנות המושלמת, בעוד השני נועץ מבט נבוך באיברו הערום של הפסל. לאיזו מפלגה כל אחד מהחברים האלה יצביע בבחירות, לדעתכם?

את הדוגמה הזו נותן הפסיכולוג ג'ונתן היידט בתחילת הרצאת הטד שלו, שבה מתוארים השורשים המוסריים של ליברלים ושמרנים. ראיתי אותה לפני כמה שנים, ואני נזכרת בה מאז בכל פעם שאני שומעת את המילה "ערך" על הטיותיה השונות בתקשורת. בפוסט הקודם התייחסתי לחינוך לערכים והנחלת נרטיבים בהקשר ספציפי, ומכיוון שזה נושא שרלוונטי למחלוקות רבות שעולות באחרונה בהקשרים פוליטיים וחינוכיים - יוקדש לו הפעם פוסט שלם.

הדבר המטריד ביותר בשימוש העכשווי במילה "ערך" היא התדירות הגבוהה שבה נוספת לה י' קטנה בסוף, ומטה אותה לשם תואר - "ערכי". מדברים על חינוך ערכי, אדם ערכי, שיקולים ערכיים. השימוש הזה מתייחס לערכים כאל דבר כללי, שמוסכם על כולנו מה הוא. כשאומרים לנו "ערכי" אנחנו אמורים, כנראה, לדמיין את עשיית הישר והטוב, פעולה שמתבצעת על פי מידות נעלות של התנהגות ומתוך שאיפה למה שנכון וצודק – כנגד מה שנחשב מושחת, פסול ומפוקפק. כלומר, כשאנחנו מגדירים פעולה כ"ערכית", אנחנו בוחנים אותה על ציר אחד שבו ניתן להיות ערכי יותר או פחות, כפי שניתן להגדיר חוויה מסוימת כמעניינת יותר או פחות, או אוכל כטעים או פחות טעים.

אבל האם נכון להתייחס כך לערכים מוסריים? כפי שהיידט מפרט בהרצאתו המומלצת, ערכים אינם דבר אחד שכולם מסכימים עליו. ערכים הם רצויים בהגדרתם, משום שהם מאפיינים את מה שחשוב לנו. אבל יש מגוון של ערכים, ואנשים או חברות נבדלים אלה מאלה במידה שבה ערך מסוים חשוב בעיניהם. שני החברים המטיילים באיטליה מחשיבים ככל הנראה ערכים של הנאה, אסתטיקה וחוויות חדשות – אבל חבר אחד מחשיב יותר שמרנות וצניעות לעומת השני, שערך האסתטיקה ככל הנראה חשוב יותר בעיניו. האם ניתן להגיד שאחד מהם יותר ערכי מהשני? כמובן שלא. כל אחד מהם פועל מתוך עולם ערכי אחר, וההעדפות של כל אחד משפיעות על האופן שבו הוא תופש את העולם שסביבו, ואת העמדות וההתנהגויות שנגזרות מהן.

חינוך לערכים

קל להדגים זאת על תחום החינוך, שאמון על הנחלת והטמעת ערכים. מערכת החינוך שואפת לחנך ילדים להקשבה, לסמכות ולקונפורמיות, להדגיש את היותו של הפרט חלק מהכלל. זה חשוב במרקם חברתי שבו שואפים לסדר והקפדה על חוקים, אחרת תשרור אנרכיה. אבל במקביל, חינוך לקונפורמיות מפחית בהכרח את מידת היצירתיות ואת חופש הפעולה. אנחנו לא רוצים שהילדים יהיו רק שומרי חוק, אנחנו רוצים סטארט-אפ ניישן. אז אין פה "ערכי" יותר, יש סדרי עדיפויות.

בית ספר בירושלים. אנחנו לא רוצים שהילדים יהיו רק שומרי חוק, אנחנו רוצים סטארט-אפ ניישןצילום: אמיל סלמן

במצבי חירום הלהבות עולות, והתפישה שלנו את מי שמתעדפת אחרת את ערכיה מקצינה. למשל, הדיון על חובת החיסון בקרב מורים ועל הצורך לדווח אם הם התחסנו או לא. קבוצה אחת תטען שכן - בשם ערך החיים והערבות ההדדית, והאחריות של מורים כלפי בריאות תלמידיהם והוריהם. אחרים יתנגדו בשם חירות הפרט וחופש העיסוק - ויטענו שמדובר כפייה. אפשר להסכים עם צד אחד, גם באופן מוחלט. אפשר גם לטעון שהצד השני טועה טעות חמורה וממיט אסון על הפרט והחברה. אבל נפוץ יותר לחשוב על עצמנו כבעלי ערכים, כאלה שהמוסר נר לרגליו, ואת הצד השני לתפוש ככזה שפועל מתוך אגואיזם, בורות, טיפשות ועדריות.   

מפחיד להכיר בכך שגם מי שחושב אחרת עושה זאת ממש כמונו, מתוך מה שחשוב לו. קל יותר לדמיין אותו כנחות או מרושע, או במלים אחרות, "לא ערכי". הפחד להכיר בערכיהם של אחרים משרת היטב את אלה שגוזרים מהשנאה והפירוד רווחים פוליטיים או מסחריים. לכן חשוב לזכור ולהזכיר שההכרה בכך שגם למתנגדים יש ערכים, והם אינם בהכרח בלתי מוסריים או מטומטמים, לא אומרת שצריך להסכים איתם. להפך: הבנה עמוקה של הערכים שמנחים את הצד השני יכולה להביא לבירור עיקש יותר של מקורות המוסריות, להצביע על הרווחים והפגמים, על היתרונות והחסרונות. זה מאפשר לחשוב על פשרות, לשכנע לשקילה מחודשת, ונפוץ יותר  – לחסוך דיונים מיותרים כאשר מתגלה שהפער בין העולמות הערכיים גדול מדי, ופשוט להבין שחבל על הזמן.

כנרת משגב וולף

כנרת משגב-וולף | שרפרף

משבר הקורונה שינה בן רגע את בתי הספר כפי שהכרנו אותם. האם השינויים היו קורים בכל מקרה בעולם דיגיטלי ורק הואצו? האם אנחנו מגדלים דור של "ילדי זאב" חברתיים, שהחסך שלהם בשעות אימון חברתי הופך אותם לדור אבוד?

הבלוג יעסוק בתפר שבין פסיכולוגיה וחינוך. נבחן נושאים אקטואליים ויומיומיים הקשורים בהתפתחות החברתית של ילדים וננסה לתת להם משמעות לאור הידע המחקרי והטיפולי הקיים.

אני דוקטורנטית במעבדה להתפתחות חברתית באוניברסיטת תל אביב, במהלך התמחות בפסיכולוגית חינוכית, וגם אמא שהילדים שלה לומדים במערכת החינוך (כשאין סגר). מחפשת תמיד המלצות בנטפליקס ובסוף נרדמת מוקדם.

אשמח לשמוע תגובות, מחשבות או נושאים שמעסיקים אתכם ויהיה מעניין לכתוב עליהם.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker