מתגעגעים לפסח בסגר? העולם נפתח, והתסכולים חזרו - כך נעבור את זה בשלום

כשכל הרצונות והצרכים מתנקזים לשבוע אחד, שנפתח בליל שיא עם טקסים, הכנות וציפיות, וממשיך לסיר לחץ של פקקים ותורים - יש צורך תמידי לאזן בין כולם. יש רק בעיה אחת: זה בלתי אפשרי

כנרת משגב וולף
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
סדר פסח
סדר פסח (אילוסטרציה)צילום: מארק ניימן / לעמ

מה נשתנה הפסח הזה מכל הפסחים? נשתנה שהוא דומה. דומה כל כך לפסחים קודמים: היכולת לבחור עם מי והיכן לבלות את החג הראשון, החג השני וימי חול המועד שביניהם. דומה שזה מפליא. כי בשנה שעברה היינו מבודדים ומסוגרים, ועכשיו העולם נפתח ואנחנו כמו אנשים ששהו במערה – ממצמצים אל מול האור הבוהק של הדרכים הפתוחות והמפגשים החברתיים. עושים את זה? הופעה, מסעדה, טיול? באמת?

בפסח הדומה יש מפגשים משפחתיים, שבהם הבחירה הפלאית כוללת תמיד רצונות מתנגשים. אנחנו עם משפחתי, וזה חג משפחתי ומשפחה היא רב-דורית. המונח "התפתחות" מקושר בפסיכולוגיה לתקופת הילדות בדרך כלל, אבל היא מתרחשת לכל אורך החיים. לכל שלב בחיים ישנם מאפיינים התפתחותיים שמתבטאים בהישגים שנרכשים בהם: ללכת, לדעת את לוח הכפל, למצוא בן או בת זוג, לפתח תחביבים עצמאיים. לכל אחד מההישגים האלה יש משמעות שונה לגמרי בכל גיל.

מההישגים נגזרים צרכים מגוונים, וכשנמצאים יחד לא כל דבר מתאים לכולם. אלה רוצים טיול בטבע ולאלה כואבות הרגליים. להורים צעירים 17:30 אחר הצהריים נראית שעה סבירה לחזור הביתה ולסיים את היום – והרווקים רק התניעו, מה ארוחת ערב עכשיו. נוסף על ההבדלים בין שלבים שונים בחיים, קיימים גם הבדלים פשוטים של אישיות ומזג בין אנשים, גם אם הם באותו שלב התפתחותי (מה שמכונה "הבדלים אינדווידואליים"). הוא יזם טיול לכולם, ולה דווקא מתאים לארח חברים בשקט. הם רוצים לתכנן כל רגע, והם זורמים.

כשכל הרצונות והצרכים מתנקזים לשבוע אחד, שנפתח בליל שיא עם טקסים, הכנות וציפיות, וממשיך לסיר לחץ של פקקים ותורים, יש צורך תמידי לאזן בין כולם. אז אני מזכירה לעצמי, לפני ואחרי - שאי אפשר. שבקבוצה מגוונת עם צרכים שונים אף אחד לא מקבל בדיוק את מה שהוא צריך, ולכן תמיד יהיה תסכול.

תל אביב, בפסחצילום: הדס פרוש

חיוני להתפתחות

אל תיבהלו. פסיכולוגים זו עדה שבה תסכול הוא דבר חיובי (עוד באותו ז'אנר: "דיפרסיה" הוא הכינוי למצב המנטלי החיובי יותר בתיאוריה של מלאני קליין. באמת שאין עלינו). הוא חיובי כל עוד הוא בא במידה מוגבלת ומותאמת, כך שהיא מקדמת את הפרט. בעצם אפשר להגיד שיותר משתסכול הוא חיובי, הוא חיוני ממש.

תחושת האי-נחת מהמצב הקיים, החוויה שהצרכים אינם מסופקים במלואם בנסיבות הקיימות, היא אחד המנועים המרכזיים למעבר משלב התפתחותי אחד למשנהו. זו התחושה המעקצצת שכבר לא טוב ככה, והגיע הזמן לחפש משהו אחר. לא מספיק להתגלגל אז כדאי לנסות לזחול, חנוק אצל ההורים אז אולי אחפש דירת שותפים, העבודה לא מתאימה אז אבדוק מה עוד קיים בשוק, ואולי הגיע הזמן לפנסיה, לפנות זמן לדברים אחרים. בעולם היפותטי שבו הצרכים מסופקים במלואם, העקצוץ הזה לא קיים - ואז גם אין שינוי ואין התחדשות.

אם ככה, סיפוק מלא של צרכים יוצר תלות במצב הקיים: כל סטייה מהנסיבות המושלמות תחווה כהפרעה אמיתית לסדר הנכון והנצרך. אני עד היום מחייכת ברחמים על האמא הצעירה שהייתי לבן הבכור, רודפת בבהלה אחרי סיפוק צרכים מלא ובלתי אפשרי. כמה אשמה הרגשתי על כל מחסור, מבלי לראות שהתסכולים הקטנים האלה דוחפים אותו קדימה, שהתגברות על קושי היא הישג, חירות ועצמאות.

זה לגבי הפרט הבודד. אם נשליך את התסכול ההכרחי על החוויה במשפחה כקבוצה, נוכל להסתכל גם עליו כמנוע להתפתחות בין השלבים השונים (כבר אין ילדים שישירו מה נשתנה, אולי לחשוב על קונספט אחר לסדר?) וככזה שמלמד אותנו להתבונן בצרכים המשתנים שלנו (היא חושבת שהמשחק הזה עדיין מעניין אותי?!) ושל אחרים (המסלול הזה קשה מדי לסבים, כדאי לחשוב על פעילות חדשה).

התסכול המשפחתי, כשהוא מדובר בכנות ובגלוי, יכול ללמד איפוק, סבלנות והתחשבות. בין התסכולים, העצבים והוויתורים, אפשר להבחין שקיבלנו מתנה גדולה מהשנה שעברה: ההנאה שנוכל לשמור תמיד מהפנטזיה על הפסח ההוא, שהיינו חייבים להיות לבד - סגורים, מבודדים ומתאימים לצרכים שלנו בלבד. 

כנרת משגב וולף

כנרת משגב-וולף | שרפרף

משבר הקורונה שינה בן רגע את בתי הספר כפי שהכרנו אותם. האם השינויים היו קורים בכל מקרה בעולם דיגיטלי ורק הואצו? האם אנחנו מגדלים דור של "ילדי זאב" חברתיים, שהחסך שלהם בשעות אימון חברתי הופך אותם לדור אבוד?

הבלוג יעסוק בתפר שבין פסיכולוגיה וחינוך. נבחן נושאים אקטואליים ויומיומיים הקשורים בהתפתחות החברתית של ילדים וננסה לתת להם משמעות לאור הידע המחקרי והטיפולי הקיים.

אני דוקטורנטית במעבדה להתפתחות חברתית באוניברסיטת תל אביב, במהלך התמחות בפסיכולוגית חינוכית, וגם אמא שהילדים שלה לומדים במערכת החינוך (כשאין סגר). מחפשת תמיד המלצות בנטפליקס ובסוף נרדמת מוקדם.

אשמח לשמוע תגובות, מחשבות או נושאים שמעסיקים אתכם ויהיה מעניין לכתוב עליהם.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker