שתי הערות על ילדים ויום השואה
האינסטינקט ההורי הראשון הוא להשאיר בבית, לכבות, לסגור. אבל זה לא מספיק, ונטעה אם נאמין שבכך תפקידנו תם, כי אנחנו לא חיים בוואקום. אז לצד ההשתקה והכיבוי, מוטלת עלינו האחריות לשוחח עם הילדים שלנו
מתגעגעים לפסח בסגר? העולם נפתח, והתסכולים חזרו - כך נעבור את זה בשלום
כשכל הרצונות והצרכים מתנקזים לשבוע אחד, שנפתח בליל שיא עם טקסים, הכנות וציפיות, וממשיך לסיר לחץ של פקקים ותורים - יש צורך תמידי לאזן בין כולם. יש רק בעיה אחת: זה בלתי אפשרי
הפנטזיה של המגפה - והחיים עצמם (בסדר, לא צריך, לכו כבר לראות טלוויזיה)
מדי לילה בשנה האחרונה תיכננתי תוכניות, ומדי בוקר גיליתי ששגיתי בהערכת המציאות. הרצונות שלי התרסקו אל מול הרצון של ילדי: "אתם לא רוצים?! אבל רק אתמול התלהבתם מזה"
מהממת, מעלפת, גאונה: על הסכנה שבשבחי־יתר
לא רק הורים, גם בעולם העסקים אימצו מודל "תפישה עצמית צומחת", שלפיה יש לשבח אנשים על המאמץ שעשו, לא רק על כישרונם. אבל החוקרת המובילה בתחום מתריעה: מחמאות למאמץ, כשהוא חסר תוחלת, לא מועילות. אז במקום להפריז, תנו מחמאות מציאותיות וכנות
כל המרבה הרי זה משובח? מסתבר שלא. על פרדוקס השבחים אצל ילדים
בקרב ילדים עם הערכה עצמית נמוכה, השבח המופלג לא משפר את ההערכה העצמית, אלא דווקא מוריד אותה. בפעם הבאה שיפגשו מבוגרים להוטים להחמיא ההערכה העצמית תהיה נמוכה עוד יותר, המבוגרים יגבירו מחמאות בהתאם – ושוב ההערכה העצמית תדעך
הזום שדווקא עבד לי
במפגשים מרובי משתתפים אפשר ליצור עשייה משותפת, ובימים מורטים כאלה אפשר למצוא דרכים לעשות את זה בלי ליצור טרחה גדולה
על סגר שלישי והתשה הורית
דווקא בימים כאלה בולט התפקיד החשוב ביותר שלנו כהורים - דמויות ההתקשרות של הילדים שלנו ■ כך יהיה בסדר, גם אם לא נהיה ההורים המושלמים שתיכננו להיות
בפרלמנט של התור לנדנדות, זאת תקופה סוערת במיוחד. כך נעבור אותה בשלום
לאחרונה פגשתי מכר רחוק. הוא שאל לאיזו מסגרת רשמתי את ילדי, והגיב לתשובתי בפרצוף סולד: אה, שמעתי על זה דברים רעים. התבאסתי, ולא הצלחתי לשחרר - למה זה כל כך משפיע עלי?
תנו להם להשתעמם ולשחק בעצמם, למרות הגבלות הקורונה
חשוב לשמור על הפסקות פעילות ומשחקים מובנים, אך רק לצד מרחב לחקירה, דמיון וגם מנה טובה של שעמום, כדי לאפשר את הצרימות ושיתופי הפעולה שילדים יודעים ליצור בעצמם
הדיון על קפסולות מפספס את מה שילדים באמת צריכים כדי להתפתח
ההישג החשוב ביותר של בית הספר היסודי, לצד רכישת יסודות האוריינות והחשבון, הוא החיברות. הוא תוצאה של תנאים שאינם מתקיימים כיום כפי שהתקיימו בעבר – כמו ישיבה משותפת בכיתה והפסקות חופשיות בין השיעורים