תתאימו את התקציב לצרכים שלכם, לא להפך

כשבני האמצעי החליט לחסוך מדי חודש 75% ממשכורתו הצבאית זה היה נראה רעיון טוב. עד שיצא לרגילה

איריס עוזיהו
איריס עוזיהו
חישוב תקציב
מלווים כסף בסכום העולה על סכום הכספים שהציבור הפקיד בבנקיםצילום: Getty Images IL
איריס עוזיהו
איריס עוזיהו

לרוב, חינוך פיננסי בתא המשפחתי הוא אינו חינוך יזום במודע או מכוון מטרה כמו חינוך ילד לערכים, נימוסים והליכות, כבוד הזולת, חברות טובה, עמידה בזמנים ועוד כהנה וכהנה. פעמים רבות אנו נגררים לתוך סיטואציה בלי שהתכוונו לחנך.

לטור הקודם: האם יש כזה דבר יותר מדי חינוך פיננסי?

כשהצעתי לילד הסנדוויץ' שלי (להלן "הסנדוויץ'") לחסוך את השכר שקיבל במתנ"ס שבו עבד בחופשות הלימודים - רק אותו חלק שאינו צבוע לצרכיו המיידיים - התעורר בו אנטגוניזם מפתיע. הוא חש שהוא עומד לאבד את כספו או לפחות את השליטה בו. העצמאות, כולל זו הפיננסית, קיננה בו באותם ימים (ועד עצם היום הזה) והעמדה שהצעתי קרוב לוודאי היתה בניגוד לאותה אג'נדה.

הסברתי לו שחבל שכסף יעמוד כאבן שאין לה הופכין לאור הריביות הנמוכות במשק, ושלדעתי יש להשקיע בהכי "הארד קור", וזה אומר מסלול מנייתי 100%. הזכרתי לו שהוא עומד להתגייס ואינו זקוק לכסף בטווח השנה הקרובה ואפילו בטווח השנים הקרובות, ומסלול מנייתי עשוי להניב עבורו תשואה אופטימלית לטווח ארוך.

לצורך גילוי נאות, חידדתי בפניו שיש לקחת בחשבון שבפרקי זמן מסוימים הוא עלול לחוות הפסדים שאף ינגסו מהקרן המושקעת. לבסוף הוא התרצה ונתן את אישורו למהלך.

חינוך אנטי פיננסי

הסנדוויץ' כיום הוא חייל קרבי בצנחנים, ושכרו הצבאי, לאחר סיום מסלול, עומד על 1,645 שקל בחודש. עם גיוסו העליתי בפניו שוב את הרעיון לחסוך כ-75% משכרו. בין כה וכה הוא מגיע הביתה פעם בשבועיים ולעתים שלושה, שבוז ועייף, כך שזמנו הפנוי לבילויים אינו גדול בלשון המעטה. הפעם, הוא נפל כפרי בשל ואף התלהב.

התייעצתי עם יועצת השקעות מבנק לאומי שבו חשבונו מתנהל, והחלטנו לחלק את סכום החיסכון שווה ושווה בין שתי קרנות נאמנות שבחרנו, המשקיעות ב-100% מניות, שוב בגלל שיקול של השקעה לטווח ארוך. לשם כך, הבנק הקים הוראת קבע, צמוד למועד שבו מתקבל שכרו, לרכישת הקרנות שנבחרו. מדי פעם, עם אצבע על הדופק בנוגע למצב השוק (עד כמה שניתן באמת לעשות זאת) ובעצה אחת עם אותה יועצת בבנק, אני נוהגת לשנות קרנות, משלבת או מחלקת בין אלו המתמחות בארץ ובחו"ל.

הסיבה שבחרנו בקרנות ולא בתעודות סל או מניות נעוצה בעובדה שרכישת קרן נאמנות אינה מחויבת בעמלת רכישה כמו יתר המוצרים. כשמדובר ברכישה חוזרת בהוראת קבע, חבל לשלם עמלה כל חודש.

היתרון של קרנות כרוך גם בהיותן מנוהלות על ידי מנהל, וההשקעה מפוזרת על פני מגוון של מניות בהתאם למדיניות הקרן. תעודות סל מחקות מדד מסוים, אבל רכישתן ומכירתן כרוכות בעמלה. רכישת מניות (באופן ישיר) גם מחויבת בעמלה, ויתרה מזאת, הדבר מצריך תעוזה רבה יותר ומעקב אדוק ואינטנסיבי אחר החברה ודו"חותיה הכספיים. בנוסף, ההשקעה בכל המוצרים הללו היא נזילה.

לאחרונה, הסנדוויץ' יצא סוף סוף לרגילה, אבל גם זו קוצצה ברגע האחרון, כך שנותר לו פחות משבוע למצות ולבלות. בין לבין היה לנו זמן איכות לדבר על הא ודא, ואני שכבר הורגלתי ששאלה תענה בשאלה, התעניינתי אם החברים שמשרתים עמו חוסכים משהו מהמשכורת הצבאית. הסנדוויץ' גיחך והשאלה לא אחרה לבוא: "את שואלת ברצינות?", אבל לא כמנהגו הוסיף מיד: "רובם נוגעים במינוס, זה אפילו לא מספיק לשוטף, אז לחסכון?".

הוא עשה חשבון מכולת פשוט והביא דוגמאות: כך למשל, המעשנים כבר נפרדים ממאות שקלים כל חודש; עוד סיפר על חבר שבזמן הרגילה לקח קורס צלילה באילת, וכל כך התלהב עד שקנה גם ציוד צלילה שעלה כ-1,500 שקל. הסנדוויץ' שקל באופן אינטואיטיבי שיקולי עלות-תועלת (בלי להבין שזה "נושא נלמד" בחוג לכלכלה) והגיע למסקנה שבתנאי השרות שלהם, לא ייצא לו לנצל את הציוד ולכן דינו להיוותר מיותם ומיותר.

בכל מקרה, לא יכולתי שלא להיות מוטרדת מהשאלה כיצד ייתכן שהסנדוויץ' עומד בחיסכון של 75% משכרו ואילו חבריו עם אותן יציאות הביתה ותנאי שרות, לא מצליחים לעשות זאת. התשובה לפער הבלתי נתפש לא איחרה לבוא. לקראת סוף הרגילה, הסנדוויץ' חזר מבילוי והכריז שביזבז יותר מידי באותו שבוע, והעובדה שהוא חשב על זה בכלל, הטרידה אותו.

אז נפל האסימון. הוא התאים את תקציב ההוצאות שלו ליתרת השכר לאחר החיסכון והתנהל בגבולות גזרה זו, תרתי משמע. כלומר, מבחינתו, החלק שנותב כל חודש לחיסכון הוא כסף "לא קיים" ולכן אינו בר בזבוז.

וכך הפנמתי לראשונה שגם הסנדוויץ' זכה (או שמא לקה??) בחינוך פיננסי!

הדבר האחרון שרציתי היה שהוא יילחץ ויעכיר את מצב רוחו ברגילה נדירה זו. התעצבתי לי, אבל גם מיד התעשתי והתחלתי להרביץ בו חינוך חירום אנטי פיננסי. אמרתי לו שהוא הרחיק לכת, שיוציא באופן מיידי מחשבות לא רלוונטיות מעין אלו מהראש, ושזה בכלל לא נורא להגזים ולזגזג, במיוחד בימים אלו שכל מטרתם זה בילוי והנאה.

סיימתי את דבריי בכל זאת בנימה פיננסית, איך לא, והבהרתי לו שטעותו נעוצה בעובדה שהוא התאים את עצמו לתקציב הקיים במקום לבצע התאמת התקציב לתקופת החופשה, אפילו אם זה בא על חשבון כספי החיסכון. הרי ברור שתקציב הבילויים שלו בימים אלו היה אמור להיות הרבה יותר גדול מזה שבשגרת חייו.

עוד על חינוך פיננסי - בטור הבא.

איריס עוזיהו

איריס עוזיהו | |איריס עוזיהו

גילוי נאות: הכתוב בבלוג זה מבוסס על חוויות אישיות בלבד של הכותבת ואין בו כדי להוות המלצה או ייעוץ פנסיוני המתחשב בצרכיו ובנתוניו של כל אדם.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ