המטבע הדיגיטלי הוא מהפכה טכנולוגית או עוד אמצעי לעבוד על המערכת? - איליה דובינסקי - הבלוג של איליה דובינסקי - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

המטבע הדיגיטלי הוא מהפכה טכנולוגית או עוד אמצעי לעבוד על המערכת?

אחד הרעיונות המרכזיים מאחורי הביטקוין היה היעדר עקרוני של יישות אחת שמפקחת על המטבע, מנפיקה אותו או משפיעה עליו באופן משמעותי. אז מה הערך המוסף של הנפקת מטבע כזה על ידי בנק מרכזי?

מטבעות דיגיטליים
בלומברג

צוות הבדיקה שהקים בנק ישראל המליץ שלא להנפיק מטבע דיגיטלי. האם ישראל מפספסת הזדמנות למהפכה טכנולוגית?

ימי הראשונים

הרעיון של מטבע דיגיטלי פורסם, בצורתו הקרובה למושגים של היום, לפני 36 שנה. ב-1982 המציא אחד מגדולי מדעי המחשב, דוד צ'אום, את Ecash, מטבע דיגיטלי אנונימי. צ'אום ניסה לממש את חזונו בתחילת שנות התשעים כשפתח חברת DigiCash, שאמנם ראתה כמה הרצות מוצלחות בארצות הברית ובאירופה, אך הפסידה בקרב על שיטות התשלום באינטרנט לכרטיסי אשראי.

ב-1996 השיקה חברת Gold & Silver Reserve Inc מטבע דיגיטלי בשם E-gold. החברה איחסנה בכספות בנקים בארה"ב זהב ששימש ערבון למטבע. המערכת אמנם הגיעה למיליוני משתמשים באמצע שנות האלפיים, אך מהר מאוד נהפכה ליעד אטרקטיבי עבור פשיעה מכל סוג: הלבנת הון, הימורים בלתי חוקיים וכמובן חוותה גלי פריצות לחשבונות לקוחותיה. פעילות החברה הופסקה ב-2008 בעקבות תביעה נגדה של משרד המשפטים האמריקאי. במקרה זה, במסגרת עסקת הטיעון, הצליחו חלק מלקוחות החברה לקבל את כספם. במקביל זינק מחיר הזהב לעומת הדולר, ולכן סך היתרות שלא נמשכו הועברו במלואן לשירות החשאי האמריקאי - סכום שהגיע ליותר מ-90 מיליון דולר.

בשני המקרים עמדה מאחורי המטבע הדיגיטלי יישות פרטית, שבמקרה של E-gold גם ערבה למטבע הדיגיטלי במתכת יקרה. שתי החברות קמו בתקופה שבה שיטות התשלום הקיימות טרם הסתגלו לעולם המקוון החדש, ובזמן שהתשלומים בין הבנקים וכן הנפקת מטבע מזמן התבצעו בעיקר באופן אלקטרוני.

מהנדס בלוקצ'יין מפקח על כריית ביטקוין
בלומברג

בעוד צרכנים ובתי עסק לגיטימיים לא ממש שמו לב לשיטות החדשות, בעולם התחתון גילו עניין רציני בערוצים הבלתי מפוקחים החדשים, שמאפשרים גם הונאה וגם הלבנת הון בקלות רבה כל כך.

הביזור והבזאר

ואז ב-2008 הגיע סטושי נקמוטו (שם בדוי). החוקר, או, ככל הנראה, צוות החוקרים שמאחורי השם, הציע במאמר שיטה להנפקה מבוזרת של מטבע דיגיטלי, כולל ניהול רישום היסטוריית עסקות יעיל, שיטות קריפטוגרפיות לווידוא זהות ותגמול על תרומת כוח חישובי לתשתיות המטבע (כרייה). כשנה לאחר מכן פירסם סטושי גרסה ראשונה לתוכנה, שתומכת בפרוטוקול המתואר במאמר. כך, לפני כעשור, הגיע לעולם הביטקוין.

אחד הרעיונות המרכזיים מאחורי השיטה היה היעדר עקרוני של יישות אחת שמפקחת על המטבע, מנפיקה אותו או משפיעה עליו באופן משמעותי. הגישה מצאה אוזן קשבת בקרב אנשים שאינם מאמינים בכסף פיאט בכלל או בדולר אמריקאי בפרט, לא סומכים על בנקים מרכזיים ושיטות הפעולה שלהם, מחפשים עצמאות מקפיטליסטים ששולטים במדיניות המונטרית, רואים ערך בפרטיות, חוששים ממעקב של שירותי ביון ומאמינים ב"כלכלה חדשה" שתקום בעולם הדיגיטלי, הואיל ואת קריסת הכלכלה החדשה הקודמת של בועת שנות האלפיים הם בילו במסגרות חינוכיות לגיל הרך.

עברו כמה שנים עד ששחקני העולם הפיזי שמו לב לתופעת הביטקוין. כשכבר ניתן היה להמיר בין מטבע הקריפטו למטבע פיאט, החלו להשתמש בו באופן נרחב אנשי קידמה טכנולוגית אמיתית: פושעים דיגיטליים, סוחרי סמים, סרסורים ועל פי שמועות גם רוצחים שכירים. כשחברות כמו Steam או מיקרוסופט החלו לקבל תשלומים בביטקוין תמורת מוצרים דיגיטליים, הגיע גל ההשקעות הנחפזות. ספקולנטים מזדמנים הזרימו סכומי עתק הן לסחר בביטקוין ומטבעות דיגיטליים נוספים והן לחוות כרייה. נראה היה כי הנה קם כלי תשלומים חדש שלא ישאיר את העולם הישן על כנו.

בזמן היו כאלה שמכרו דירות כדי להשקיע בביטקוין ואחיו הרבים; היו אנליסטים זהירים שניסו לאמוד את הערך של אותו המטבע משיקולים טכניים. חלק מההערכות, למרבה האירוניה, התבססו על גודל משוערך של סחר בסמים על מנת להעריך כמה עלול לעלות המטבע הכל כך שימושי לרכישתם. אבל גם הערכות מבוססות על נתח שוק כלשהו בעולם השכר המקוון, ובהנחה שביטקוין באמת יצליח לכבוש נתח שוק כזה, לא היו רחוקות מ-3-2 אלף דולר לביטקוין.

לאימוץ של מטבעות קריפטו על ידי הציבור הרחב קיים מחסום עקרוני: השיטות האלה אינן טובות כל כך לצרכנים. לעומת תשלום בכרטיסי תשלום קיימים, שם למחזיק הכרטיס קיימות זכויות סירוב עסקה ומאידך מנטרים הסולקים את החנויות, התשלום במטבע דיגיטלי יחסית מהיר, אינו דורש נוכחות פיזית, וכמובן בלתי הפיך. יתרה מכך, היות שהחזקת ביטקוין אנונימית בדרך כלל, סוחר יכול אפילו להכחיש את עצם קיום העסקה – דבר שאינו אפשרי במקרה של העברה בנקאיית או תשלום כרטיס אשראי, למשל.

גילפויל מנסה לשכנע את ריצ'רד להנפיק מטבע דיגיטלי, מתוך "סיליקון ואלי" - דלג
גילפויל מנסה לשכנע את ריצ'רד להנפיק מטבע דיגיטלי, מתוך "סיליקון ואלי"

על כן, התועלת המרכזית של מטבע דיגיטלי מבוזר עבור הצרכן היא התחושה שהצליח לעבוד על המערכת, וכל יתר התכונות די לרעתו.

נתח שוק של חוסר האמון

עם זאת, חוץ ממספר גדול של פשיטות רגל ומספר קטן מאוד של התעשרויות מהירות, הוביל הביטקוין גם לפריצת דרך טכנולוגית של ניהול ספרי חשבונות מבוזר (Distributed ledger technology). פתרונות מבוססי בלוקצ'יין, אחת הטכנולוגיות שתוארו במאמרו הגורלי של סטושי נקמוטו, מאפשרים לגופים שאינם סומכים זה על זה ואינם מוכנים גם לסמוך על ארביטר צד שלישי, לנהל רישום משותף.

כך למשל, לו שיטת רישום מקרקעין של ימינו היתה מיושמת בהסתמך על הטכנולוגיה הזו, קנייה ומכירה של נדל"ן היתה יכולה להתבצע במהירות רבה יותר, כשבעלי נכסים, עורכי הדין ומנהל המקרקעין כולם פועלים באמצעות מערכת אחד מבוזרת עם חוזים חכמים מובנים. נוסף על תחום הנדל"ן, מצאה טכנולוגיית הבלוקצ'יין שימושים בשכר ביהלומים, ניהול הובלות ימיות וכו'.

כך, על פי תוצאות הניסוי שערך האיחוד האירופי, מעבר של רשויות המס במדינות החברות לניהול רישום מבוזר משותף צפוי לחסוך כ-30% בעלות התשתיות ומעבר לכך לייעל משמעותית את תהליכי העבודה בין הרשויות השונות.

ביטקוין
© Adrian Today | Dreamstime.com

מטבע דיגיטלי מרכזי

אך יתרונות של מעבר לשיטת רישום חלופית אינן קשורות למטבע הדיגיטלי שבנק מרכזי של מדינה יכול להנפיק. למעשה, ברעיון כולו ישנה סתירה מהותית: הרי אחת הסיבות להמצאת המטבע המבוזר היתה חוסר אמון בגורם בודד שישלוט במטבע כרצונו, ובנוסף לכך, גם רישום מבוזר יעיל יותר מרישום ממורכז רק במקרה שחוסר האמון בין הגורמים מונע את המרכוז.

אז למה שבנק מרכזי, שכבר היום מנפיק מטבע, כולל בצורה אלקטרונית לחלוטין, ינפיק גם מטבע דיגיטלי מבוזר? אם ישלוט בו, זה סותר את רעיון הביזור, ואם לאו, אז כל הפרויקט הזה הוא רק מתן חסות לעוד מטבע קריפטו מני רבים, ללא סיבה מיוחדת לקיומו אך בהשקעה לא מבוטלת של משאבים.

במסגרת יחידת ה-CTO בחברתנו הקמנו ועדה שבוחנת את הכיוונים הטכנולוגיים של חברה. כל עמיתיי תורמים לעבודתנו רבות, אבל לאחד מהם, גרג, יש שאלה קבועה שאותה הוא שואל כל פעם שנושא הבלוקצ'יין עולה לשולחן הדיונים. שאלתו היא תמיד "למה שלא נעשה את זה עם מסד נתונים מרכזי", ולעתים רחוקות מאוד יש לנו עבורו תשובה ציונית הולמת.

על פי המלצות צוות הבדיקה של בנק ישראל, נראה שהשקל הדיגיטלי לא עבר את מבחן גרג.

ואין לי ספק שבצדק.

הרשמה לניוזלטר

כל הסקירות בזירת הניתוחים של TheMarker - בתיבת המייל שלכם

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

עוד פוסטים מזירת הניתוחים

כתבות שאולי פיספסתם

*#