זה לא קפיטליזם. זו מוטציה שיצאה משליטה

בעיניי, כל אלו החולמים על השיטה הסוציאליסטית אינם אלא רומנטיקנים במקרה הטוב, והזויים במקרה הרע. העניין הוא שהאחרונים טוענים כי הקפיטליזם הביא עלינו את הרעות החולות של 2008 וכעת. אלא שאין הרבה משותף בין מה שקורה בשוקי ההון לבין קפיטליזם

עידן אזולאי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
יו"ר הפד, ג'רום פאואל. פראייר מי שמחזיק אג"ח ממשלתי במקום אג"ח זבל.צילום: בלומברג
עידן אזולאי

אני קפיטליסט. הכי קפיטליסט שיש. אני מאמין שקפיטליזם היא השיטה הכלכלית האולטימטיבית שבה רוב האנשים מצליחים למצות את הפוטנציאל שלהם ובכך מועילים לטובת הכלל. לצד תפישתי האדוקה בשיטה הקפיטליסטית, אני מכיר בכך שהיא אינה חפה מחסרונות. לכן, כשהמערכת נפגעת כתוצאה מסטייה או חריגה מהשיטה, על הממשלה להיכנס לתמונה ולתקן את מה שהתקלקל, בין אם על ידי התקנת תקנות חדשות, או פעולות שישיבו את החיים למסלולם בהקדם.

בעיניי, כל אלו החולמים על השיטה הסוציאליסטית אינם אלא רומנטיקנים במקרה הטוב, והזויים במקרה הרע. העניין הוא שאלו האחרונים טוענים כעת כי הקפיטליזם פשט את הרגל והביא עלינו את הרעות החולות כפי שבאו לידי ביטוי ב-2008 וכעת. אלא שאין הרבה משותף בין מה שקורה בשוקי ההון, ובעיקר בארה"ב, לבין קפיטליזם.

רכיב מרכזי של השיטה הקפיטליסטית הוא הסיכון. זאת אומרת, השיטה מעודדת את היזמים ליזום, כשהתגמול שלהם עשוי להיות רב ככל שהצליחו. אולם אם נכשלו, הכישלון יהיה שלהם באופן בלעדי. בקצרה, יחסי הסיכון-סיכוי ברורים לחלוטין. אלא שחלק מהמענה של הממשלות והבנקים המרכזיים (בעיקר בארה"ב) שבר את היחסים הללו לחלוטין. בעוד תמיכת הממשלה באזרחים ובעסקים חיונית ונדרשת, הרי שהטיפול בחלק מהסיכונים שהתממשו חורג לחלוטין ממה שמוכר וצריך להיות חלק מהשיטה הקפיטליסטית.

זה מתחיל ברכישות החוזרות, שעליהן כתבתי בטור קודם.

מאז 2009, החברות יצאו למסעות רכישת מניות של עצמן בהיקף שנאמד בסכום אדיר של יותר מארבעה טריליון דולר. הרכישות העצמיות יצרו כמה עיוותים. ראשית, בחלק מהחברות הן יצרו מצג שווא של הרווחיות, שלעתים הושפעה לחיוב יותר מהרכישה העצמית מאשר מהפעילות העסקית של החברה. מאז 2009, הרווח למניה של החברות במדד S&P500 עלה ב-270%, בעוד המכירות צמחו בשיעור צנוע בהרבה של 60%. 

אולם הנזק הגדול ביותר מהרכישות העצמיות נבע מכך שחלק ניכר מהחברות הנפיקו חוב לצורך רכישת המניות של עצמן, ובכך הגדילו מאוד את רמת המינוף שלהן. לא לצורך השקעה בציוד או בכוח אדם או כל סוג השקעה אחר, אלא ברכישה של המניות של עצמן. כתוצאה מכך, רמות החוב הקונצרניות היחסיות והאבסולוטיות העפילו לשיאים חדשים, מתוך הנחה שתמיד אפשר למחזר חוב ישן בחוב חדש, מפני שהריבית אפסית.

אלא שלפתע מתברר שריבית איננה הגורם היחיד שיש לכלול במגוון השיקולים בניהול פיננסי של חברה. יש לקחת מקדם סיכון, למקרה שיתרחש משהו שאנחנו לא צופים כעת, כמו למשל ברבור שחור, או בשמו הנוכחי, קורונה.

אם הסיטואציה הלא סימפטית הזו היתה מסתיימת בכך שהחברה נקלעה בקשיים ועכשיו צריכה להתמודד עמם, ניחא. אבל זה ממש לא המצב. לאחר שב-2008 נשבר הטאבו של חילוץ חברות על ידי הממשלה, עכשיו נשבר גם הטאבו של "עונש" על לקיחת סיכון, בעיקר סיכון גבוה. עכשיו הפד נכנס לתמונה, לאחר שהודיע ביום חמישי האחרון שהוא מתחיל לרכוש גם איגרות חוב בדירוג נמוך, או כפי שהן מכונות "אג"ח זבל".

אם הפד רוכש אג"ח בסיכון גבוה, אז מה ההבדל בינן לבין איגרות חוב ממשלתיות, למעט העובדה שהן משיאות תשואה גבוהה בהרבה מאלו האחרונות ? אין הבדל. פראייר מי שמחזיק אג"ח ממשלתי במקום אג"ח זבל. Jerome Powell is in the game.

במקביל, הממשל הודיע שבתמורה לחילוץ הוא ידרוש נתח מסוים מהחברות. נחשו מי אחת החברות שהתנגדה לזה? ידידתנו בואינג. על התנהלותה של בואינג כתב דורון צור במספר טורים מלומדים, שבהם הצביע על הסיכון שהחברה נוטלת על עצמה בכך שתמורת החוב שהיא מנפיקה מוקצית לרכישת מניות עצמית. אבל בואינג לא תירא. החברה זקוקה להזרמה של 20-15 מיליארד דולר. מי מצביע יפה ואומר לי מה היה היקף הרכישות העצמיות של בואינג בשנים האחרונות? 20 מיליארד דולר. תשובה יפה ונכונה.

עוד פרט שולי, המנכ"ל הקודם של החברה, שנכשל בכל היבט שהוא, בין אם ניהולי (הגדלת רמת החוב) או מקצועי (התרסקות דגם 737) פרש בסוף 2019 בבושת פנים, כשבכיסו כ-30 מיליון דולר. זה לא קפיטליזם. זו סתם מוטציה שיצאה משליטה. הבעיה שנעוצה בכך היא שהמוטציה הזו מעוותת את כל מה שהכרנו ביחסים שבין סיכוי לסיכון, ומשכך, כל קשר בינה לבין קפיטליזם הוא אפילו לא מקרי. הוא פשוט לא קיים.

חברות שמנוהלות ברשלנות צריכות לסיים את חייהן העסקיים, או לפחות לעבור לניהול תחת פיקוח, כשהאחראים לכישלון ישאו לפחות בחלק מהתשלום. אחרת, פעם בכמה שנים, הממשלות יעבירו כספים לחברות כושלות - מה שירגיע את המשקיעים, עד המשבר הבא.

בסוף כולנו מפסידים. בעצם, רק חלקנו. אלו שלא עובדים בחברות הללו.

לסיום, עם קשר ובלי קשר לנכתב לעיל, מצורף צילום מסך שרץ ברשתות החברתיות בימים האחרונים.

רק בריאות.

עידן אזולאי | המנהל האופטימי

עידן אזולאי הנו הבעלים ומנהל ההשקעות של קרן הגידור "טיטניום גלובל". בנוסף, הוא משמש כמנכ"ל ANDWEALTH, פמילי אופיס של בית ההשקעות סיגמא. לעידן קרוב ל-30 שנות ניסיון בשוק ההון, כשב-19 מתוכן שימש מנכ"ל קרנות הנאמנות של אפסילון וכמנהל השקעות ראשי של בית ההשקעות. לעידן תואר ראשון בכלכלה ומנהל עסקים מאוניברסיטת WITS ביוהנסבורג, דרא"פ, ותואר שני במנהל עסקים מ-HARRIOT WATT באמצעות מכללת רמת גן.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker