פער של עשרות אחוזים: כך מגדילה הריבית את אי השוויון בחברה

בעולם החדש שבו הריבית אינה מניבה כלום, נוצר צורך מצד המשקיעים לחפש מקורות שיניבו תמורה ראויה לכספם. כך התפתח לו עולם ההשקעות האלטרנטיביות ■ ברוב המקרים ההשקעות הללו יניבו תשואות שיעלו באופן משמעותי על אלו של ההשקעות ה"קונבציונליות"

עידן אזולאי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
גבר חסר בית ברחובות ניו יורק. על ידו שלוש תיירות מצטלמות. מאחוריהן קבוצת תיירים מאסיה
תיירות מצטלמות על יד גבר חסר בית ברחובות ניו יורקצילום: רויטרס

אודות הריבית האפסית והשלכותיה כבר נכתבו אין-ספור מילים. על איך היא שינתה את האופן שבו מנתחים ומבצעים השקעות, כיצד היא מעוותת את תמחור הסיכונים ומחירי הנכסים השונים והאם היא יעילה ומה מידת תרומתה להתאוששות של הכלכלה הגלובלית מהמשבר הפיננסי.

לצד אלו, פן אחד של השפעת הריבית האפסית זוכה למידה מועטה למדי של התייחסות: תרומתה להרחבת פערי אי השוויון בעולם.

בתמצית, העניין פשוט למדי. כשהההשקעה הסולידית ביותר (פיקדון בבנק למשל) מניבה כלום, יש באפשרותם של בעלי האמצעים לפזר את השקעתם למחוזות פחות מוכרים שבהם יזכו לתמורה על כספם, בעוד שאלו שאין ביכולתם להגיע לאותן הצעות השקעה, נשארים תקועים באותן השקעות סולידיות מוכרות שמניבות תשואה שוטפת אפסית.

בעולם החדש שבו הריבית אינה מניבה כלום, נוצר צורך מצד המשקיעים לחפש מקורות שיניבו תמורה ראויה לכספם. כך התפתח לו עולם ההשקעות האלטרנטיביות. זהו למעשה שם כולל לכל סוגי ההשקעות שאינן סחירות, אינן מפוקחות והכניסה אליהן שמורה בדרך כלל למשקיעים בעלי הון רב. בין סוגי ההשקעות הפופולריות בתחום זה בולטות ההשקעות בנדל"ן (מניב, ייזום וכו'), קרנות גידור על סוגיהן השונים ופלטפורמות מגוונות שמארחות פעילויות דוגמת P2P.

ברוב המקרים ההשקעות הללו יניבו תשואות שיעלו באופן משמעותי על אלו של ההשקעות ה"קונבציונליות". לשם המחשה, השקעה במולטי פמילי בפלורידה למשך שלוש שנים תניב תשואה של כ-8%, בעוד השקעה לפרק זמן דומה באג"ח בעל מח"מ של חמש שנים של ממשלת ישראל תניב תשואה נומינלית של כחצי אחוז. אאוץ'.

הבעיה באפיק החדש נעוצה בעובדה שכרטיס הכניסה אליהן הוא גבוה מאוד, בדרך כלל כמה מאות אלפי שקלים ואף למעלה מזה. בנוסף לזה, מרבית ההשקעות האלטרנטיביות מאוגדות כשותפויות מוגבלות, שהתקנות הנוכחיות מאפשרות להן להכיל מספר מצומצם למדי של משקיעים (עד חמישים), ולכן מנהלי השותפויות יעדיפו תמיד משקיעים כבדים מאשר משקיעים בעלי סכומים קטנים שיכולים "לתפוס את מקומם של המשקיעים הגדולים".

כך נוצר מצב שמי שיכול להרשות לעצמו להקצות נתח מתיק ההשקעות בהשקעות אלטרנטיביות הוא מן הסתם בעל אמצעים רבים ואילו אלו שאינם בעלי אמצעים נאלצים להתמודד עם מגוון השקעות מוגבל אשר מציע תמורה מגוחכת על כספם.

הרולטור רק מקשה

פה נכנס לתמונה הרגולטור. התקנות הנוכחיות מקשות מאוד ולמעשה אינן מאפשרות למשקיעים הקטנים לקחת חלק בהשקעות האלטרנטיביות. זה מתחיל בהמגבלה על מספר השותפים בשותפויות השקעה וממשיך בקריטריונים הקשוחים של עמידה בתנאי "המשקיעים הכשירים", שהם למעשה המשקיעים הגדולים ו/או העשירים.

בנוסף, אין כיום בידי גופי ההשקעה את האפשרות לגייס משקיעים באמצעות תשקיף מאחר וגם במקרה הזה, הרגולטור (רשות ניירות ערך) מערים קשיים רבים למי שמנסה לפעול באופן הזה וכך יוצא שכל הדלתות אשר מובילות להשקעות אלטרנטיביות חסומות בפני המשקיע הקטן.

למען ההגינות, יש לציין את ההיגיון במגבלות שמוטלות על לקוחות שאינם כשירים. מאחר שההשקעות האלטרנטיביות אינן מוצעות באמצעות תשקיף, היכולת של המשקיע הממוצע לבחון ולנתח את ההשקעה היא מוגבלת וכמובן שבאין תשקיף, גם הרשות אינה יכולה לדעת באם מנהל השותפות עומד במהלך חיי ההשקעה בפרמטרים שהציג בטרם ביצע את ההשקעה. בנוסף לכך, מאחר שרוב השותפויות דורשות סכום מינימלי להשקעה שמתחיל בדרך כלל באיזור של חצי מיליון שקל, ניתן להניח ש"יכולת הספיגה" של הלקוח ה"ממוצע" מוגבלת למדי ולכן ניתן להבין את עמדת הרשות כמגינה על המשקיע.

השאלה שנשאלת היא עד מתי יסכימו המשקיעים ה"לא כשירים" להסכין עם מצב שבו יש ביכולתם להשקיע רק בהשקעות שאינן מפצות על הסיכון כראוי עד שהרגולטור יבין שהבעיה שנוצרת אינה רק כלכלית, כי אם גם חברתית.

תארו לכם מצב שבו הריבית נותרת אפסית בעשר השנים הקרובות (לעניות דעתי, זהו התרחיש הסביר) ואז מתגלה תוצאותיה ההרסניות של הפערים בהזדמנויות ההשקעה שניצבו בפני ה"עשירים" לבין אלו ש"פחות עשירים". הרי פערי העושר עלולים להאמיר לרמה שאף חברה מתוקנת אינה מסוגלת לסבול אותם. הרי אם נניח שתיק של השקעות אלטרנטיביות יניב 5% בשנה, הונו של המשקיע "הכשיר" יעלה ב-60% לערך בעוד הונם של אלו שנאלצו להשקיע בהשקעות סחירות יגרדו את רף ה...אפס.

הגיע הזמן למסד את ההשקעות האלטרנטיביות על מנת שהבחירה באם לקחת חלק באפיקים המגוונים שהשקעות אלו תהיה בידי המשקיע ולא בידי הרגולטור. לפני שכולם קופצים ומסבירים שהדבר הכי גרוע שיכול לקרות להשקעות האלטרנטיביות זה שהן תיכנסנה תחת כנפיה של הרשות, אני מציע שהבחירה באם להשתמש בשירותיה של הרשות תהיה נתונה בידי מנהלי השותפויות. באם יוחלט להנפיק יחידות השתתפות באמצעות תשקיף, יצטרך מנהל השותפות לעמוד בקריטריונים או תקנות שאותם תקבע הרשות.

אלא שכאן גם הרשות תידרש להפגין גמישות. כללים שחלים כיום על קופות גמל וקרנות נאמנות אינם יכולים לחול על שותפויות השקעה. זו לא אותה חיה. שותפויות אינן סוחרות מדי יום וערך נכסיהן אינו משתנה בדרך כלל בתדירות גבוהה. לכן נדרשת התאמה של התקנות לאופי ההשקעה של השותפויות.

כך, גם הרשות תוכל לבקר את השותפות, מה שיעניק ביטחון למשקיעים. מעבר לזה ולא פחות חשוב, הדלת  להשקעות אלטרנטיביות תיפתח גם בפני המשקיעים שאמצעיהם הכספיים אינם רבים.

זה יכול להיות צעד קטן אבל חשוב במאבק באי שוויון, לפחות בזה שקיים במגוון ההשקעות אשר עומדות בפני הציבור.

עד שזה יתבצע, הלקוחות ה"כשירים" יוכלו לקבל תמורה ראוייה על כספם ואילו אלו ה"לא כשירים" ייאלצו להסתפק בתשואה שנאמדת כעת (וכנראה לעוד הרבה מאוד זמן) בשברירי אחוזים.

עידן אזולאי | המנהל האופטימי

עידן אזולאי הנו הבעלים ומנהל ההשקעות של קרן הגידור "טיטניום גלובל". בנוסף, הוא משמש כמנכ"ל ANDWEALTH, פמילי אופיס של בית ההשקעות סיגמא. לעידן קרוב ל-30 שנות ניסיון בשוק ההון, כשב-19 מתוכן שימש מנכ"ל קרנות הנאמנות של אפסילון וכמנהל השקעות ראשי של בית ההשקעות. לעידן תואר ראשון בכלכלה ומנהל עסקים מאוניברסיטת WITS ביוהנסבורג, דרא"פ, ותואר שני במנהל עסקים מ-HARRIOT WATT באמצעות מכללת רמת גן.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker