אחוז החסימה יקבע את זהות ראש הממשלה

כחול לבן, מרצ, רע"ם והציונות הדתית נמצאות כולן סביב אחוז החסימה. הסיכוי שלפחות אחת מהן לא תעבור את אחוז החסימה אינו אפסי. במקרה כזה, 61 לטובת מחנה מסוים עלול ליהפך ל-61 לטובת המחנה האחר, על אף שהמצביעים ביקשו במפורש את ההיפך

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
קלפי

בשלישי הקרוב אנחנו יוצאים לקלפי. בתור מדינה דמוקרטית, אנחנו הולכים כולנו להצביע לרשימה שאנחנו מעדיפים. נציגי הרשימות שייבחרו לכנסת, שמייצגים את רצון העם, יבחרו מקרבם את ראש הממשלה ואת הרכב ממשלתו.

אלא… שלא בטוח שזה מה שיקרה. יכול להיות שנלך להצביע, רוב הציבור ירצה מועמד מסוים או יתנגד למועמד מסוים, והתוצאה תהיה הפוכה לחלוטין. איך זה יכול להיות? בגלל אחוז החסימה.

בשל אינטרסים פוליטיים צרים, ליברמן העלה ב-2014 את אחוז החסימה ל-3.25%. מפלגה שמקבלת פחות קולות מזה, אפילו אם היא זכאית ל-3-1 מקומות בכנסת, לא תיכנס לכנסת ותיתן חצי מהקולות שלה לגוש השני.

עד היום, זה היה תרחיש תיאורטי בלבד. אלא שכיום כחול לבן, מרצ, רע"ם והציונות הדתית נמצאות כולן סביב אחוז החסימה. הסקרים אומרים שהן כולן עוברות, אבל הסיכוי שלפחות אחת מהן לא תעבור את אחוז החסימה אינו אפסי. במקרה כזה, 61 לטובת מחנה מסוים עלול ליהפך ל-61 לטובת המחנה האחר, על אף שהמצביעים ביקשו במפורש את ההיפך.

שלט בחירות של מרצ בתל אביבצילום: הדס פרוש

אני עוד זוכר את ההלם וההתנשאות על ארה"ב, שהצליחה 4 פעמים במהלך ההיסטוריה שלה לבחור נשיא שלא זכה לרוב הקולות (הפעם האחרונה היתה כמובן ב-2016, עם טראמפ). איזו מן דמוקרטיה זו, אנשים שאלו, שבה האזרחים בוחרים דבר אחד והתוצאה היא לגמרי אחרת?

בארה"ב עוד מילא, כי שם יש רציונל לשיטה, שנועדה לתת בכוונת תחילה כוח גדול יותר למדינות הקטנות יותר. אבל בישראל? מה ההיגיון למניעת כוח מקבוצות קטנות בישראל, כשהדבר עלול להשפיע זהות ראש הממשלה והרכב הממשלה? הרי ליציבות או למניעת סחטנות פוליטית זה בוודאי שלא עוזר, ובדמוקרטיה זה בוודאות פוגע. למעשה, קל לטעון שלולא אחוז החסימה, פלונטר הבחירות האינסופי שאנחנו נמצאים בו לא היה מתרחש

גם הדרך להתגבר על זה, "הצבעה אסטרטגית", היא פגיעה בדמוקרטיה. הרי כחול לבן ומרצ מתחננות למצביעי יש עתיד והעבודה (בהתאמה) שיצביעו להן רק כדי שיוכלו לעבור את אחוז החסימה וכך המפה הגושית לא תשתנה. יש עתיד והעבודה אמורות להתחזק על חשבון כחול לבן ומרצ, אבל מה שעלול לקרות בפועל זה שהנציגים בכנסת לא ייצגו את הרצון האמיתי של הבוחרים. אותו הדבר לגבי נתניהו, שאומר לראשונה בהיסטוריה לא להצביע לו אלא לציונות הדתית, כדי שתעבור את אחוז החסימה.

הולנד כמשל

בהולנד הלכו שבוע שעבר לבחירות, ובחרו את 150 חברי הפרלמנט שלהם, בלי אחוז חסימה כלל. כלומר, כל מפלגה שהשיגה 1/150 מהקולות נכנסה לפרלמנט. כך הם עושים כבר 102 שנה.

ישיבת פרלמנט בהולנד ב-1651צילום: ויקיפדיה

האם אין בהולנד משילות? האם סיוט להרכיב שם קואליציה? האם ממשלות מתפרקות שם כל שני וחמישי? האם קואליציות תלויות במפלגות זעירות? בכלל לא, ובדיוק ההיפך הוא הנכון.

יש בהולנד כמה מפלגות זעירות של 3-1 מושבים. לפעמים הן משתתפות בקואליציה, אבל בדרך כלל הן נשארות באופוזיציה ומתעסקות בעבודה פרלמנטרית יומיומית, מהסוג שחסר אצלנו כל כך. אין לאף מפלגה כזאת יכולת "לסחוט" את הקואליציה כולה, כי לכל מפלגה זעירה יש תחליף של מפלגה זעירה אחרת. חלקן נישתיות, כמו זכויות בעלי חיים או דאגה לפנסיונרים, וכך מועלים על סדר היום נושאים שבקרבות הגושיים הגדולים חומקים מתשומת הלב הפוליטית. אחרות פשוט מייצגות עמדות מיעוט אידיאולוגיות, שאין להן מקום במפלגות הגדולות.

אם היתה לנו שיטה כזאת, יכולנו פשוט להצביע למי שאנחנו מאמינים בו. בלי הסתייגויות, בלי "אסטרטגיה" ובלי חישובי מנדטים. כך הכנסת היתה נהפכת למראה של החברה הישראלית, והממשלה היתה מוקמת בוודאות על דעתם של נציגי רוב הציבור. אתם יודעים, דמוקרטיה. 

עידן ארץ

עידן ארץ | רדיקל חופשי

עידן ארץ הוא פעיל ליברל, ממייסדי חופש לכולנו, סטודנט לכלכלה ולהיסטוריה וחוקר רגולציה בפורום קהלת.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker