נאמנים בכל מחיר: מדוע אשכנזים חילונים מתעקשים להצביע למי שדופק אותם?

עלינו לצלול למכלול הסתירות של החוויה האשכנזית, כדי להבין מדוע הם הולכים באש ובמים לצד אלו שפוגעים בהם ובכלל החברה הישראלית יותר מכל

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
בני גנץ ויאיר לפידצילום: תומר אפלבאום
עידן ארץ

לאור התמשכות הז'אנר "מדוע הם מצביעים למי שדופק אותם", ראוי להסתכל על הפיל שבחדר, שאיש אינו נוגע בו מפחד בהאשמה בגזענות: מדוע בעצם אשכנזים חילונים, לכאורה אנשים רציונליים ומשכילים, ממשיכים להצביע למי שפוגע ישירות בהם ובשכמותם?

מדוע אשכנזים נשארים נאמנים לאליטת הגנרלים ועוזריהם, בעוד אלו משסעים את החברה, משסים את העדות אלו באלו, מפלגים אותנו, רוצים לנצל את צה"ל לצורכיהם ושואפים לעצב את החברה בצלמם ובדמותם? מדוע, בעצם, אשכנזים שיש להם כל כך הרבה מה להרוויח מלהצביע בצורה רציונלית לפוליטיקאים שאני אוהב, מתעקשים להיסחף ברגשותיהם הקדמוניים ולהצביע לפוליטיקאים שאני לא אוהב?

אין להסביר זאת באמצעות שכנוע אידיאולוגי חלילה, שכן הסיבה האמיתית להתנהגות של אנשים הן תיאוריות חברתיות מופשטות. עלינו לצלול למכלול הסתירות של החוויה האשכנזית, כדי להבין מדוע הם הולכים באש ובמים לצד אלו שפוגעים בהם ובכלל החברה הישראלית יותר מכל.

ראשית, יש לבחון את עומק הסתירה בין האינטרסים החדים והברורים של החברה האשכנזית לבין הצבעתם בפועל. במשך שנים רבות הובילו את האשכנזים מפלגת העבודה ומרצ, מפלגות סוציאליסטיות המפנות את עורפן לאינטרס המעמדי האשכנזי. מרצ, למשל, מציעה להגדיל את ההוצאה הממשלתית ב-140 מיליארד שקל בשנה, שתבוא על חשבון העלאת מסים בהווה ובעתיד.

בעוד שיחות בגובה העיניים עם אשכנזים מעידות שהם סובלים מאוד מנטל המס, הם מתעקשים להצביע לאותן מפלגות שיהפכו אותו לקשה הרבה יותר. בנוסף, הם ממשיכים לתמוך בנציגים של ההסתדרות כמו ניסנקורן ועמיר פרץ, ומוכנים לתת להם פריווילגיות חוקיות שמגיעות ישירות על חשבונם. יוקר המחיה עולה, אשכנזים רבים לא מצליחים לסגור את החודש, אבל הם מסרבים לקשר בין כך לבין הצבעתם בקלפי.

גדעון סער בכנסתצילום: עדינה ולמן / דוברות הכנסת

אפילו כשקדימה היתה בשלטון, מפלגת מרכז לכאורה, היא חסמה את הבנייה במרכז ובכך הזניקה את מחירי הדיור באזור תל אביב, יישוב אשכנזי מסורתי. כל זאת לא הפריע לאשכנזים להעניק 28 מנדטים לקדימה בבחירות שהתרחשו שנה לאחר מכן. אפילו אשכנזים לא ישכחו מעשה כזה כל כך מהר, כך שעלינו לבחון בצורה ביקורתית - מה מניע אותם, בבואם להצביע למפלגות שרואות אותם כחיילים נוחים לשאיפתן האינסופית לכוח?

עדות נוספת לעיוורון החברתי האשכנזי, הוא התוכנית של כחול לבן לממן פעוטונים חינם מגיל 3 וסירובם לקצץ בקצבאות הילדים. לאשכנזים חילונים יש בממוצע כ-2 ילדים ולעתים קרובות פחות, כך שהכספים האדירים שזה ידרוש לא יגיעו אליהם. במקום זאת, כחול לבן קוראת במפורש לקחת עוד כסף ממעמד הביניים האשכנזי החילוני, ולהעביר את הכסף למגזר החרדי, וזאת כדי לקנות כוח פוליטי לקואליציה עתידית.

אך האשכנזים, אף שרבים מהם מבינים את זה בשכל, אינם מסוגלים שלא להצביע לגנץ או ללפיד. אלו אף מתחנפים לקרטל החקלאי בישראל שמעלה את יוקר המחיה שאותו האשכנזים העירוניים מרגישים, אך חשים שותפות גורל גדולה הרבה יותר אתם מאשר עם אחיהם המזרחים בערים. 

ההצבעה למפלגות "מרכז" תמוהה במיוחד, לאור התמיכה המסורתית של האשכנזים בשמאל המדיני. הם מוכנים להצביע בלי לחשוב פעמיים למי שמתגאה בכמות הערבים שהוא הרג (ואף משקר לגבי זה!), כזה שקרא לשלום עכשיו "וירוס", למי ששולח ילדים לסיורים בחברון, למי שהכליל את חברי הכנסת הערבים כ"זועביז" וכמובן לגנרלים שגם תחת עינויים לא יצליחו להוציא מהם עמדה פוליטית. ההצבעה לגדעון סער, שפונה כעת לרגשות הלב האשכנזיים, מפתיעה במיוחד לאור תמיכתו וקידומו של "חוק המרכולים" ששאף לרמוס את האוטונומיה של תל אביב בעלת הרוב האשכנזי.

אז מדוע האשכנזים החילונים ממשיכים להצביע למפלגות "השמאל הציוני" וה"רק לא ביבי", ולא דורשים מהן לשנות את פניהן כדי להתאים לאינטרס האובייקטיבי שלהם? יש לכך כמה סיבות שונות ומשלימות:

ניצן הורוביץ בוועידת מרצ צילום: מוטי מילרוד

דבר ראשון, אסור לזלזל במה שמרקס הצביע עליו כבר באמצע המאה ה-19, שנקרא "תודעה כוזבת". בעוד התודעה הנכונה היא תודעה מעמדית, ישנם חלקים מהמעמדות המתעקשים להזדהות עם מי שמדכא אותם. זאת בשל אמצעי שליטה רכים, המכונים "אופיום להמונים". אפשר למנות בכך את ערוצי התקשורת, המסקרים בצורה שמעוררת פחד וחשדנות של האשכנזים כלפי שונים מהם, כולל מי שרוצה להציל אותם. אליטת הגנרלים מהדהדת את המסר הזה על ידי ניגון על טראומת השואה שרבים מיוצאי אשכנז נושאים עמם.

גורם נוסף הוא כמובן האקדמיה - אליטה סגורה המנצלת את ההטיה החברתית האשכנזית השולחת את צעיריה ללימודים אקדמיים בכל מחיר. אותה אליטה מנצלת את מעמדם הפגיע של ילדי האשכנזים לפני שגיבשו עמדות רציונליות. הם משתמשים בטקטיקות הסתה ידועות כדי להשניא על האשכנזים את מעמדם-שלהם, ובכך הם שואפים לשמור בשלטון את מי שישמר את תקציביהם והשפעתם, ובכך יוכלו להמשיך לחיות על חשבון האשכנזים שימצאו אחרי האוניברסיטה עבודה אמיתית וישלמו מסים. 

בנוסף, אני רוצה לבחון את הפסיכולוגיה האשכנזית ולהתמקד בנפש האשכנזית־ישראלית בניסיון לעקוב אחר החוטים הנפשיים שקושרים את האשכנזים לאליטה הרל"בית (רק לא ביבי), אלה הפעילים בתסיסה של השד העדתי. חוטים אלה, שחושפים את מלכוד ההזדהויות האשכנזי, עשויים להסביר מדוע למרות המאמצים הרבים שנעשו כדי לענות על צורכיהם, הם ממשיכים לעמוד מאחורי אלו שפוגעים בהם.

הפצע האשכנזי עודנו פתוח. במשך שנים, קראו להם "אשכנטוזים" "ווזווזים", "חנבצים" ו"יורמים", כינו אותם מתנשאים, לא האמינו ביכולות הבישול שלהם, והדביקו להם סטריאוטיפים כ"קרים" ו"מנותקים". חוויה קולקטיבית זו גרמה לאשכנזים לרצות להיות חכמים, חריפים ונועזים כמו המזרחים, אך בו זמנית משהו בהם עדיין חשדן כלפי המזרחים ונציגיהם.

מי שמנצלים את זה בצורה ציני וקרה הם אליטת הגנרלים, שיוצרת עבורם מסגרת חברתית אלטרנטיבית: להיפגש במוצ"שים ולהניף דגלים שחורים. טקס חברתי זה משמש כהתרסה האשכנזית האולטימטיבית נגד שינוי פניה של המדינה, ומחאה סביב הדרתם ממוקדי הכוח הפוליטיים. בצורה כזאת, הם מרגישים בנפשם האשכנזית שהם ממשיכים להגשים את החלום הציוני כמו אבותיהם, ולא נאלצים להתמודד עם ההבנה שהחזון הזה אינו חד מימדי כבעבר, ויכול להיות עליו ויכוח לגיטימי.

אבי ניסנקורןצילום: אמיל סלמן

אליטת הגנרלים הם זכרי האלפא האשכנזים החילוניים, שמעזים לאתגר את ההגמוניה המזרחית בפוליטיקה. הם אמנם שואפים להעניק משרות בכירות לאשכנזים, אך התנאים (הלא־מודעים, כנראה) לכך הם ביטול דעה עצמאית, היעדר ביקורת פנימית ותפקוד כמשרתים ועושי דברם. הם מסלילים אשכנזים כך שישרתו אותם לצורכיהם, לרבות אלה שקשורים למאבקם הפוליטי והמשפטי כנגד מוסדות הדמוקרטיה, ורצונם לחיות על חשבון כספי המסים האשכנזיים. כשאשכנזים אינם ממלאים את התנאים הללו, דינם חיסול פוליטי, האשמה ב"נאו-ליברליזם" (קללה אשכנזית חריפה במיוחד) והדרה ממוקדי הכוח וההשפעה.

אז מה הפתרון? קודם כל, לא בטוח שצריך פתרון, כי זה מאפשר לי להישמע מאוד חכם בעיתון. אבל אם אתם מתעקשים, חשוב לשים לב לכך שכל עוד האשכנזי לכוד בניסיון להפריד את עצמו מהמזרחיות, הוא אינו יכול להיחלץ ולפתוח דרך לאשכנזיות שאינה מוגדרת על ידי המזרחיות. כדי להחזיר את האשכנזים למוטב, עליהם לפתוח דרך להתפתחות של סובייקטיביות אשכנזית שמשוחררת מההאדרה-שנאה ואינה לכודה בתוך מערך הזדהויות זה.

עליהם לפתוח דרך אשכנזית עצמאית: משהו אחר, משהו חדש, סדר חדש. סדר חדש שבו הם חושבים כמוני ומצביעים למי שאני רוצה. רק כך נוכל לפעול למען שוויון אמיתי, אמת, צדק, אושר ועושר, כל מה שטוב ונגד כל מה שרע. כך נוכל להימנע מלדבר עם אנשים ולדון איתם עניינית על צעדי מדיניות.

גילוי נאות: הכותב גר בגבעתיים וכמה מחבריו הטובים ביותר הם אשכנזים מזרח-אירופאיים אותנטיים.

עידן ארץ | רדיקל חופשי

עידן ארץ הוא פעיל ליברל, ממייסדי חופש לכולנו, סטודנט לכלכלה ולהיסטוריה וחוקר רגולציה בפורום קהלת.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker