עידן ארץ
עידן ארץ

הרימו את הראש מהמסך לרגע והסתכלו מסביבכם - כמה ממה שאתם רואים תוכלו ליצור בעצמכם, אפילו אם יתנו לכם את כל הכלים והזמן? אם תצטרכו לעשות הכל בעצמכם, באיזו רמת חיים תחיו?

זה מה שניסה לעשות יוטיובר בשם אנדי ג'ורג', שפתח בפרויקט של הכנת סנדוויץ' עוף לגמרי בעצמו. הוא גידל את הירקות, התפיח את הלחם, החמיץ את החמוצים, נסע עד לאוקיינוס כדי להשיג מלח ואפילו שחט בעצמו תרנגולת. זה לקח לו 6 חודשים, ועלה לו 1,500 דולר. ואיך היה הסנדוויץ'? "לא רע. זה הכל, 'לא רע'. שישה חודשים מהחיים שלי הלכו על 'לא רע'. יכולתי לקנות אחד טוב יותר בדולר וחצי". 

אז איך זה יכול להיות שסנדוויץ', שההכנה שלו כמעט מאפס היא פרויקט מטורף כל כך, עולה רק דולר וחצי? כי אף אחד לא מכין אותו לצריכה עצמית. כל אחד מתמחה ביתרון היחסי שלו, מייצר אותו בצורה המונית ומנצל יתרונות לגודל, וקונה מאחרים את כל השאר. בצורה כזאת, יכול להיות לאנשים הרבה יותר באמצעות אותם המשאבים בדיוק. אני לא יודע לבנות בתים, ובכל זאת יש לי קורת גג מעל הראש. אני לא יודע להרכיב רהיטים, ובכך זאת הבית שלי מלא בהם. אני לא יודע לייצר מחשב ולתכנת אותו, ובכל זאת זה כלי עבודה שאני משתמש בו בלי הפסקה. אני מייצר את מה שאני טוב בו, וקונה את כל השאר ממי שיש לו יתרון יחסי בכך. 

מה שנכון ברמה האישית נכון גם ברמה הלאומית. אין דרך להגיע לאוטרקיה, ייצור-עצמי ואי-הסתמכות על סחר בינלאומי. אלא אם כן אנחנו מוכנים לרדת לרמת החיים של צפון קוריאה, המדינה היחידה בעולם שיישמה את האידיאולוגיה הזאת במלואה. 

כשאנחנו חוסמים את הסחר הבינלאומי, אנחנו מנסים לעשות כמו אנדי ג'ורג' שרצה להכין סנדוויץ' עוף בעצמו. התוצאה דומה - הייצור שלנו לא יעיל, ולא מאפשר לנו להתמקד ביתרונות היחסיים שלנו. אנחנו מקדישים זמן, משאבים, קרקע, כוח אדם וכסף ציבורי כדי לייצר דברים שעדיף שאחרים יעשו, וכשזה נכשל נחרצות - הממשלה חוסמת את היבוא כדי שהצרכנים לא יעברו (באופן טבעי) למי שנותן להם את השירות האיכותי והזול ביותר. 

כבר הראיתי כאן שהיבוא והיצוא קשורים זה לזה בקשר הדוק. ככל שהיבוא משמעותי יותר, כך גם היצוא. על כל עבודה שאנחנו "מקבלים" מחסימת סחר, אנחנו מאבדים אחת טובה יותר ביצוא. למעשה, מחקר אמריקאי הראה שפרויקטי עידוד הייצור המקומי בארה"ב "Buy America" גרמו לאיבוד נטו של 300,000 עבודות. כלומר, אין כאן שאלה של טרייד-אוף בין יוקר מחיה לבין תעסוקה - סחר חופשי מוביל גם לירידה ביוקר המחיה וגם לעלייה בתעסוקה. הפתיחה לסחר חופשי היא מה שהוביל את מדינות מזרח אסיה מעוני קיצוני לרמת חיים מערבית, ובעיניי זה שאנחנו לא מנצלים את הכלי הזה עד הסוף, זה עלבון לחלשים ולעניים שיכלו להרוויח ממנו.

ה-BDS, שקיים משרד ממשלתי מיוחד רק כדי להילחם בו, מבין את זה. הארגון שואף לחסום את הסחר הבינלאומי של ישראל, למנוע שיווק של תוצרת ישראלית בחו"ל ומכירת סחורה מחו"ל לישראל. כשהממשלה מטילה מכסים, היא נלחמת בסחר הישראלי יותר ממה שה-BDS אי פעם יצליחו. הממשלה שלנו מתנהגת בצורה שתיחשב אנטישמית (או לפחות, אנטי-ציונית) אם תיעשה על ידי כל מדינה אחרת. האירוניה הגדולה היא שדווקא את זה מנסים לשווק לציבור כציונות, בזמן שמדובר בהפך המוחלט. 

אם אנחנו רוצים לפתח את התעשייה הישראלית, ליצור כמה שיותר מקומות תעסוקה ולהוריד את יוקר המחיה - אנחנו צריכים לעשות כמו מה שאנדי ג'ורג' בסוף עשה. פשוט לקנות את הסנדוויץ' בדולר וחצי, ולהכין סרטוני יוטיוב על למה להכין אותו לגמרי לבד יעלה פי אלף. אם כל אחד מאתנו יעשה את מה שהוא הכי טוב בו ואז נסחור ונשתף פעולה - כולנו נהיה הרבה יותר עשירים.

עידן ארץ

עידן ארץ | רדיקל חופשי

עידן ארץ הוא פעיל ליברל, ממייסדי חופש לכולנו, סטודנט לכלכלה ולהיסטוריה וחוקר רגולציה בפורום קהלת.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker