סבסוד הפעוטונים הוא מלכודת עוני

מעונות התמ"ת הוא פתרון שמיועד לעודד תעסוקה של אמהות, אך שיטת הסבסוד רנדומלית, מפלה לרעה הורים שעובדים במשרה חלקית ומסייעת בעיקר לחרדים

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
גן ילדים. למצולמים אין קשר לכתבה
גן ילדים. למצולמים אין קשר לכתבהצילום: תומר אפלבאום

במסגרת כתבה שפורסמה לפני שבוע ב-TheMarker, נערך ניסוי: נפתח גן פיקטיבי במרתף שכוח-אל, ורק לאחר חודשים רבים הגיע פקח כלשהו שיגלה שבגן המדובר אין בכלל ילדים. למרות חוסר היכולת הבוטה לאכוף את הרגולציות הקיימות, מתעקשים בממשלה להוסיף עוד רגולציות שגם אותן לא יהיה אפשר לאכוף.

האלטרנטיבה שהממשלה מציעה לפעוטונים הפרטיים בישראל הוא מעונות תמ"ת - פעוטונים מפוקחים בחסות ובסבסוד ממשלתי. הם נועדו לעודד יציאת נשים לשוק העבודה, ולהנגיש חינוך לגיל הרך לאוכלוסיות חלשות שידן אינה משגת. אך בפועל, שיטת הסבסוד הנוכחית פוגעת קשות בשתי המטרות, יוצרת מלכודות עוני, סבסוד רגרסיבי, וחלוקה שמוטה בכבדות לטובת החרדים ולרעת מגזרים אחרים בישראל.

איך זה קורה ואיך אפשר לתקן? שימו לב.

סבסוד הפעוטונים נקבע על פי טבלת זכאות, שמבוססת על הכנסה לנפש. ככל שהמשפחה ענייה יותר, כך היא זוכה לסבסוד רחב יותר. לכאורה, שיטה הגיונית - אבל היישום שלה כושל במיוחד, מכמה סיבות.

הסיבה הראשונה היא שמדרגות הסבסוד הן רנדומליות לחלוטין. אין דרך אחרת לתאר את זה. כשמסתכלים על מערכת סבסוד, ניתן לחשוב על מדרגות הסבסוד ממש כמו מדרגות מס - כשמרוויחים יותר בעבודה, כמה נשאר בכיסנו וכמה מאבדים בשל איבוד הסבסוד? אם מדרגת המס גבוהה מדי, פשוט לא משתלם לצאת לעבודה, לשאוף לקבל בה קידום או לחפש עבודה טובה יותר, מכיוון שההתקדמות האישית מביאה ל"עונש" כבד של צמצום הסבסוד.

צילום: אייל טואג

חישוב קצר מראה שמדרגות הסבסוד משתנות בלי היגיון נראה לעין, בטווח שבין "מס" של 15% ל-82% (!). מדרגות המס אינן רגרסיביות או פרוגרסיביות, אלא פשוט רנדומליות. במצב כזה, קשה להורה לחשב האם משתלם לחפש עבודה מכניסה יותר, או שרוב ההפרש ייבלע באיבוד הסבסוד. וכשיש חוסר ודאות - החלטות לא מתקבלות - ואותם הורים עלולים להישאר בעבודות פחות טובות מחשש לאבד את הסבסוד. 

זו אפילו לא מלכודת העוני הגדולה ביותר. בשיטה הנוכחית, הורה שעובד במשרה חלקית מקבל הרבה פחות סבסוד. לכאורה, זה הגיוני - אנחנו רוצים לתגמל עבודה, ולכן ברור שמי שעובד יותר יתוגמל יותר. אלא שהפעוטונים עצמם אחידים לחלוטין. אין דבר כזה "חצי פעוטון", וגם הורה שעובד בחצי משרה נאלץ לשלם את מלוא הסככום. לכן, עלול להיווצר המצב האבסורדי של מס מעל 100% על ההורים העובדים.

למשל, בואו נדמיין אישה שילדה הרגע את ילדה השלישי, והיא מתלבטת אם להישאר אתו בבית או לצאת לעבוד. היא מוצאת משרת אם גמישה של 21 שעות בשבוע, תמורת 2,100 שקל בחודש. אלא שבשל משרתה החלקית, היא תיאלץ לשלם על הפעוטון הממשלתי 2,787 שקל בחודש. כלומר, היא תמוסה ב-132% ותאבד 787 שקל בחודש על ההחלטה לצאת לעבודה. האם זה התמריץ שאנחנו רוצים ליצור?

האפליה כלפי עובדות במשרה חלקית מתבטאת גם בסבסוד רגרסיבי. בעוד שהאם החלשה שמרוויחה 2,100 שקל בלבד תיאלץ לשלם 2,787 שקל בחודש על פעוטון, אם אחרת, שמשתכרת 21 אלף שקל בחודש, תשלם 2,333 שקל בלבד. כלומר, בעוד שהפעוטונים המסובסדים נועדו לספק פתרון פרקטי לאמהות עובדות, מנגנון הסבסוד אינו מתאים למשרות אם ולמשרות חלקיות, ולמעשה מעודד נשים להישאר בבית ולהשגיח על הילדים ולא לצאת לעבוד. 

בנוסף, קריטריוני הסבסוד מפלים לטובה את האוכלוסייה החרדית. ראשית, המנגנון קובע את רף הסבסוד לפי ההכנסה לנפש. כלומר, ככל שהמשפחה גדולה יותר, כך הם יכולים להרוויח יותר, ועדיין לשמור על סבסוד. כך למשל, משפחה עם חמישה ילדים שמשתכרת 22 אלף שקל בחודש תזכה לסבסוד של 42% ממחיר הפעוטון, בזמן שמשפחה עם שני ילדים שמשתכרת את אותו הסכום - לא תזכה לסבסוד כלל.

משפחות גדולות יותר אכן נדרשות ליותר הוצאות ולכן עניות יותר, אך לא בשיעור זהה: הילד הראשון עולה הרבה יותר מהילד החמישי. לכן, ביטוח לאומי מגדיר מונח בשם "נפש תקנית" שמטרתו לאזן את זה, ובכך להשוות בין רמות חיים של משפחות בגודל שונה. אלא שמנגנון הסבסוד הנוכחי מתעלם מכך, ומשתמש בחילוק "טיפש" של ההכנסה במספר הנפשות בבית. בכך, הוא יוצר אפליה לא הוגנת לטובת משפחות מרובות ילדים, שרובן מהמגזר החרדי.

כדי לזכות בסבסוד, שני בני הזוג צריכים לעבוד. אלא שלימודים נחשבים כמו עבודה, וישיבה בכולל נחשבת גם היא כמו לימודים. לכן, יכול להיווצר מצב שבו משפחה חרדית היא בעלת מפרנס אחד בלבד, אך היא בכל זאת מקבלת סבסוד כאילו יש שני מפרנסים. מצב זה אבסורדי במיוחד, בהתחשב בכך שדווקא בציבור החרדי שיעור התעסוקה של נשים גבוה משמעותית מזה של הגברים. לכן, הכרה בישיבה בכולל כעבודה יוצרת מצב מעוות לחלוטין בו דווקא את מי שהכי צריך עידוד לצאת לשוק העבודה - מסבסדים לו את אורח החיים הבלתי-יצרני. 

בנוסף, הגישה ל"מעונות סמל" ממשלתיים אינה שוויונית, וקיימת שונות אדירה בין אזורים שונים וערים שונות לגבי הנוכחות שלהם. רק 25% מהפעוטות בישראל נמצאים בהם, ואלה שנמצאים בגן ילדים פרטי או במסגרת בלתי-פורמלית לא זוכים ליהנות מהם, ללא קשר למעמד הכלכלי של הוריהם.

מה אפשר לעשות?

ראשית, צריך לפתוח את הסבסוד בשיטת השוברים לכל פעוטון שעומד ברגולציות. בצורה כזאת, מסגרות חינוכיות טובות יותר יוכלו להיפתח בפני מאות אלפי הורים. בנוסף, הסבסוד יהפוך לתמריץ חיובי ניכר לפעוטונים לעמוד במסגרת הרגולטורית, ובכך יאפשר לממשלה לאכוף באפקטיביות גדולה בהרבה את הרגולציה הקיימת. נדרשת גם רפורמה בשיטת הסבסוד: להפוך את הסבסוד לשטוח ורציף, ולאפשר הרשמה לפעוטון באופן חלקי, על פי אחוז המשרה של ההורים. בצורה כזאת, נימנע ממלכודות עוני שעלולות להשאיר אמהות עובדות במקומן ולמנוע מהן מלהתקדם ולסייע להוציא את משפחתן מעוני. 

אם זה אפשרי פוליטית, צריך גם לבטל את האפליה לטובת החרדים: לעבור להשתמש במדד הנפשות התקניות של ביטוח לאומי במקום החילוק הפשוט של ההכנסה במספר הנפשות בבית, ולהפסיק להכיר בישיבה בכולל כיציאה לעבודה. 

בצורה כזאת, הסובסידיה תוכל להגיע למי שבאמת צריך אותה, לא תיצור מחירים טורפניים כלפי הגנים הפרטיים, תנגיש מוסדות איכותיים הרבה יותר לילדים להורים ממעמד סוציו-אקונומי חלש ותעזור להוציא עוד אמהות לשוק העבודה ולא תשאיר משפחות שלמות בעוני.

עידן ארץ

עידן ארץ | רדיקל חופשי

עידן ארץ הוא פעיל ליברל, ממייסדי חופש לכולנו, סטודנט לכלכלה ולהיסטוריה וחוקר רגולציה בפורום קהלת.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker