עידן ארץ
עידן ארץ

43% מאוכלוסיית הודו עוסקים בחקלאות. על פניו, הודו בת ה-1.4 מיליארד איש היתה אמורה להיות מובילה בייצור החקלאי העולמי, אך למעשה, החקלאות אחראית רק ל-16% מהתמ"ג של הודו. על אף שכ-10% מאוכלוסיית העולם הם חקלאים הודים, הם אחראיים על 2% בלבד מיצוא המזון העולמי. החקלאות בהודו היא מגזר המפגר מאחורי שאר הכלכלה, מה שמשאיר חלקים אדירים באוכלוסיית הודו עניים וחסרי יכולת להתקדם. סדרה של רפורמות חדשות תוכל לתקן את זה: 

מעצמאותה ב-1947 ועד שנות התשעים, הודו נקטה במדיניות של אוטרקיה וחסימה אקטיבית של סחר עם העולם החיצון. זאת, כדי לתמוך בייצור ובתעשייה מקומיים, מתוך תפישה סוציאלסטית של "מפלגת הקונגרס ההודי" ששלטה בעשרות השנים הראשונות במדינה.

גידולי בננות בהודו
גידולי בננות בהודוצילום: בלומברג

ב-1991, ערב היפתחות הודו לסחר עם העולם, המכס הממוצע המשוקלל שלה היה 81.4%. מאז הפתיחה למסחר והליברליזציה ההדרגתית, הודו נהפכת למעצמה כלכלית מהשורה הראשונה, וההכנסה הריאלית לנפש הכפילה את עצמה. אך מגזרים מסוימים, כמו החקלאות, עודם נמצאים תחת שליטה ממשלתית ניכרת, ובהתאם לא מצליחים להרוויח סכומים ראויים מאדמתם.

כך למשל, חקלאים אינם יכולים למכור את תוצרתם בשוק החופשי, אלא חייבים למכור אך ורק ל"שוקי איכרים" בשליטה ממשלתית, שנועדו למנוע "פערי תיווך" ולהחליף את הסוחרים והספקולנטים החקלאיים המסורתיים. אך בפועל, שוקי האיכרים ההודיים נהפכו לגוף מונופוליסטי שמילות פקידיו הן חוק. הם יכולים לקנות במחיר גבוה במיוחד או נמוך להחריד, ואין מה לעשות עם זה. רוצים למכור במקום אחר? תצטרכו לעבור שכבות של ביורוקרטיה הודית, שכבר זכו לכינוי "ראג' הרישיונות" ואינם נגישים, בלשון המעטה, לחקלאים ההודים.

חמניות בהודו
חמניות בהודוצילום: REUTERS

וכשיש ביורוקרטיה והגבלות חוקיות גדולות מדי, מתפתח שוק שחור. ואכן, על פי הערכות מסוימות, 65% מהתוצרת ההודית נמכרת בצורה בלתי חוקית מחוץ לשוקי האיכרים הממשלתיים. 

בנוסף, המדינות השונות בתוך הודו גבו מכסים על מעבר של סחורות בין מדינות. כמו שיש מכסים שמטרתם להגן על תוצרת מקומית בישראל מפני תחרות זרה, כך המדינות בהודו הגנו על החקלאים שלהן מפני התחרות המסוכנת מצד חקלאים הודים אחרים. רק ב-2017 המכסים הוסרו, וניתן כעת לקנות במקום אחד בהודו ולמכור במקום אחר ללא כל חשש ממיסוי כפול. ועדיין, לחקלאים עצמם מותר למכור את תוצרתם רק בשוק האיכרים באותה מדינה, ובשביל למכור במקום אחר הם זקוקים למתווך (חוקי או בשוק השחור) שיגזור עליהם קופון נאה. 

"חוק המצרכים החיוניים" מ-1955 אוסר על חברות פרטיות לאגור סוגים מסוימים של תוצרת, ומסמיך פקידים מקומיים להכריח אותן למכור במחירי רצפה. החוק הזה מנע במשך שנים סחר בין מדינות בתוך הודו, ומנע השקעות זרות מפחד משרירותיות ושחיתות של הפקידים. כך לא יכלו להיווצר חברות רציניות שיכולות לשנע כמויות גדולות של מזון למקומות עם צורך בהן, וכך באופן אירוני נפגע הביטחון התזונתי שהחוק ניסה להגן עליו.

ניו דלהי, הודו
ניו דלהי, הודוצילום: hadynyah / Getty Images

המערכת הזאת נכשלה, והובילה לכך שחלקה של החקלאות מהכלכלה ההודית הצטמצם לאין שיעור. זאת בזמן שכמעט חצי מאוכלוסיית הודו ממשיכים לעבד את אדמת אבותיהם ההולכת וקטנה עקב ריבוי האוכלוסייה המהיר. כיום, שני שליש מהחקלאים בהודו מעבדים קרקע בת פחות מ-10 דונם, שההכנסה ממנה קטנה מאוד.

על אף שהכנסה מחקלאות פטורה לחלוטין ממס הכנסה, חקלאים קטנים מתקשים להתפרנס, ולחברות גדולות העוסקות בתחום אין שום תמריץ להיכנס ולהפוך את החקלאות בהודו למודרנית ומתקדמת. לכן, ממשלתו של נרנדרה מודי העבירה שלושה חוקים, שביחד מהווים את רפורמת החקלאות הגדולה בתולדות הודו המודרנית.

החוקים אינם מבטלים את שוקי האיכרים הממשלתיים, אך מאפשרים לחקלאים ההודים למכור באופן פרטי גם מחוץ להם. הממשלה ההודית תמשיך לקנות מוצרים מחקלאים במחירי מינימום, אך הם לא יחויבו בכך. לראשונה, חקלאים יוכלו למכור תוצרת גם מחוץ למדינה בתוך הודו שהם חיים בה, כולל באמצעות רשת מסחר אלקטרונית שהממשלה מקימה בהתבסס על שוקי האיכרים הקיימים.

ילדים רעבים בהודו
ילדים רעבים בהודוצילום: Sandeep Jeengar / Shutterstock.c

הסחר בה יהיה פטור ממס ה"מנדיס" שהמדינות גובות מהחקלאים, מה שיוביל לירידה בהכנסותיהן. ראש מדינת קרלה אף איים לעתור לבית המשפט העליון של הודו נגד הרפורמות, והן מעוררות חששות לגבי מערכת היחסים בין הממשלה המרכזית למדינות המרכיבות את הודו, אך החקלאים יזכו לחופש הכלכלי שהם לא זכו לו מעולם. פחות כסף יגיע למדינות, אך יותר כסף יישאר בידי האזרחים.

הרפורמה גם יוצרת לראשונה מסגרת חוקית להשקעה בסחורות עתידיות: חקלאים יוכלו לחתום חוזים עם משקיעים, ולמכור להם גידולים שעוד לא נקטפו או נקצרו בכמות ובמחיר ידועים מראש. זה יאפשר למשקיעים להשקיע בחקלאות בהודו, ויאפשר לחקלאים קווי אשראי לקנות בעזרתם ציוד למיכון העבודה כמו בחקלאות מערבית. בנוסף, "חקלאות החוזים" תאפשר יציבות וביטחון לחקלאים בכך שהיא תגדר אותם מפני שינויים קיצוניים במחיר ותאפשר להם לתכנן קדימה בביטחון. הממשלה אף פירסמה חוזה מומלץ לשימוש החקלאים, שכולל בין השאר תשלום נוסף במקרה של זינוק מפתיע במחיר הסחורה. 

בנוסף, הרפורמה מסירה 7 גידולים מרכזיים מ"חוק המצרכים החיוניים", מה שיאפשר ודאות ויציבות לחברות המגיעות להשקיע בחקלאות בהודו. הסחר יוכל להתנהל ללא התערבות שרירותית (או מושחתת) של פקידי ממשל, וכך יוכלו להיכנס השקעות, מיכון ומודרניזציה של הגידולים החשובים של הודו.

ג'איפור, הודו
ג'איפור, הודוצילום: Nila Newsom / Shutterstock

למרות הקורונה, ראש הממשלה מודי ממשיך בתהליך הליברליזציה והמודרניזציה של הכלכלה ההודית, ועתה גם במגזר החלש והמאוסדר ביותר - החקלאות. כניסתה של חקלאות ממוכנת ומודרנית להודו תוכל לממש את הפוטנציאל האדיר של הקרקע הפורייה והאוכלוסייה העצומה שלה, ולהפוך את הודו למעצמת יצוא חקלאי בעלת השפעה על אספקת האוכל העולמית כולה.

בנוסף, זו הזדמנות להעלות דרמטית את רווחי החקלאים, או לפחות להעלות את שווי הקרקע שלהם, כדי שתנועת המעבר לערים תורכב לא רק מאיכרים-לשעבר חסרי כל, אלא מאנשים שהונם בידם והם בעלי ניסיון בעסקים. צעד אחרי צעד, הודו נוטשת את המסורת הסוציאליסטית והפרוטקציוניסטית מהעשורים הראשונים שלה, ונהפכת לכלכלה מודרנית המעורבת בסחר הבינלאומי. כמהלך ארוך טווח, זו ככל הנראה ההוצאה מעוני הגדולה ביותר שהיתה בעולם מאז היפתחותה של סין לסחר הבינלאומי. גם לישראל יש מה ללמוד מכך.

עידן ארץ

עידן ארץ | רדיקל חופשי

עידן ארץ הוא פעיל ליברל, ממייסדי חופש לכולנו, סטודנט לכלכלה ולהיסטוריה וחוקר רגולציה בפורום קהלת.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker