עידן ארץ
עידן ארץ

כל חג מחדש, אנחנו חווים מחסורים במשהו. הפעם, מדובר במלפפונים ובחלב. כל אחד בשל סיבה אחרת: החלב בשל התכנון הריכוזי שמגביל את ההיצע בכוונה כדי להעלות את המחירים; המלפפונים בשל מכסים גבוהים שמונעים מאתנו לייבא מחו"ל כשמתרחש אירוע קטסטרופלי ובלתי צפוי, כמו אוגוסט חם.

מעבר ללובי ולהשפעה הפוליטית של קרטלי החקלאות ומועצות המזון, מערכת ההגנות הזאת על החקלאות הישראלית נטועה באידיאולוגיה של "ביטחון תזונתי". על פי נייר מדיניות של "מכון יסודות", המייצג הלך מחשבה סוציאליסטי (קרן ברל כצנלסון) ואת הקרטל החקלאי (התאחדות חקלאי ישראל, מועצת החלב), הסכנה היא כזאת: "אם תהליך הצמצום בתפוקה של החקלאות הישראלית יימשך, ייתכן שהיא לא תוכל לספק בעת חירום את צורכי האוכלוסייה במזונות שאינם נשמרים במלאי החירום". או במלים אחרות: אם הסחר הבינלאומי עם ישראל ייפסק, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו במצב קשה. לכן, "ליבת התזונה הבריאה של האוכלוסייה, בדגש על פירות, ירקות וחלבונים מהצומח, תיוצר בישראל, כך שתהיה נגישה וזמינה לאוכלוסייה בכל מצב גיאופוליטי". 

אלא שהאמונה הזאת מתרסקת על מצוקי המציאות. במאי 2020, מנכ"ל משרד החקלאות דאז שלמה בן-אליהו הסביר חד משמעית במכתב פתוח: "ככלל, לישראל אין ולא יהיה ביטחון מזון בתוצרת חקלאית" (ההדגשה במקור) ושמדובר ב"חזון ראוי, אך בלתי ישים בעליל". זאת משתי סיבות: הראשונה, יש גידולים שלא פרקטי לגדל בישראל בכמויות הנדרשות: אורז, קפה, תה, סוכר, קקאו וקשיו לא מגודלים בישראל כלל, החיטה הישראלית רכה ואינה מתאימה לייצור לחם (ולכן 90% מצריכת החיטה מיובאת), וייצור-עצמי של מלוא צריכת הבשר שלנו ידרוש יותר קרקע מכל השטחים החקלאיים של ישראל ביחד. 

הסיבה השנייה היא שהחקלאות הישראלית עצמה תלויה בסחר הבינלאומי. תומכי הגבלת הסחר בשם הביטחון התזונתי מדמיינים את החקלאות הישראלית בתור עניין מקומי, מנותק מהסחר הבינלאומי ותלוי אך ורק בישראל. אין דבר רחוק יותר מהמציאות: כל הנפט לדלק בישראל מיובא ממדינות זרות, העובדים מגיעים מתאילנד, המספוא לבעלי החיים מיובא כמעט במלואו (זוכרים שאין בישראל ייצור דגן?) ועל מפעלים לטרקטורים, חלקי חילוף וציוד מכני אין על מה לדבר.

כלומר, בתרחיש האימה הקיצוני שבו מסרבים לסחור עם ישראל, החקלאות הישראלית תיפול באותו הרגע. אלא אם החקלאים הישראלים מתכננים לרתום את המחרשה לשוורים, לקצור בעזרת חרמשים ולשווק את התוצרת בעגלה עם סוסה - אין שום סיכוי לנהל את החקלאות הישראלית במנותק מהסחר הבינלאומי. לכן, כשעולות בכנסת הצעות חוק לחייב סימון של מוצרים חקלאיים ישראליים, אני מרגיש שצריך לסמן אותם עם כוכבית - "מיוצר בישראל*, אך הייצור בלתי אפשרי בלי יבוא".

חנות ירקות בעיר מינכן, גרמניה
חנות ירקות בעיר מינכן, גרמניהצילום: Christof Stache / AP

אפילו הודו נטשה את הרעיון

רק מדינה אחת בכל העולם, צפון קוריאה, שמה את ההסתמכות העצמית ("ג'וצ'ה") בתור המדיניות הכלכלית הרשמית. התוצאה הלא מפתיעה היא מחסורים אדירים ועוני נרחב. זה כמובן לא בר השוואה לישראל, מכיוון שישראל מיישמת את האידיאולוגיה רק באופן חלקי, וצפון קוריאה מנסים ליישם אותה באופן מלא. אלא שאפילו צפון קוריאה, תחת שלטון קומוניסטי ריכוזי, לא מצליחה לממש באופן מוחלט את האידיאולוגיה של עצמה: היא עדיין מייבאת ציוד חקלאי, שמן סויה, דשן וקמח חיטה. 

הניסוי הגדול ביותר בהסתמכות על ייצור עצמי בוצע בהודו, שניסתה לנהל כלכלה מועטת-מסחר מאז יציאתה לעצמאות ב-1947. אך אפילו הודו נטשה את הרעיון לטובת סחר בינלאומי נרחב החל בשנות ה-90, ובעקבות כך חוותה צמיחה כלכלית מהירה ועלייה בביטחון התזונתי. כמעט כאילו אוטרקיה (ייצור עצמי מלא) בעולם שכולו מבוסס על סחר הדדי זה בלתי אפשרי.

סחר חופשי מיטיב עם החקלאים

ואם כבר מדברים על סחר הדדי, ראוי לציין נקודה נוספת ממכתבו של מנכ"ל משרד החקלאות לשעבר: הסחר החופשי מיטיב עם החקלאים. הסכמי סחר הם כמעט תמיד הדדיים: אפשרו לחקלאים שלנו גישה לשווקים שלכם, ובתמורה נאפשר לחקלאים שלכם גישה לשווקים שלנו. לכן, מקור ההכנסה החשוב ביותר של החקלאות, היצוא, תלוי לחלוטין בהורדת מכסים ופתיחה ליבוא.

זה החזון האלטרנטיבי לחקלאות הישראלית: השתלבות במסחר הבינלאומי במקום מלחמה חסרת תוחלת בו. ייצור המוני של מה שאנחנו באמת טובים בו, ויבוא חופשי של כל השאר. כך נוכל לשמור על חקלאות ישראלית חזקה ופורחת, אך ללא תכנון ריכוזי דמוי-ג'וצ'ה שפוגע בנו הרבה יותר משהוא מועיל. 

צפון קוריאה
צפון קוריאהצילום: KYODO/רויטרס

אבל אפילו אם כל זה לא היה נכון, עדיין נשאר העניין האירוני מכולם. בפתח נייר המדיניות שלהם, מכון יסודות מגדירים "ביטחון תזונתי" כך: "מצב שבו לכל האנשים, כל הזמן, יש נגישות סבירה, פיזית וכלכלית, לכמות מספקת של מזון בריא ומזין". על אף כל המלים הגדולות והכוונות הטובות, התוצאה בפועל של המדיניות הזאת היא פחות ביטחון תזונתי כפי שהם עצמם מגדירים אותו.

במקום נגישות פיזית וכלכלית למזון, אנחנו רואים מחסורים והתייקרות; במקום מגוון בריא ומזין, אנחנו רואים אספקה חדגונית שתלויה בעונות השנה ובתופעות "מפתיעות" כמו גל חום בקיץ. הם אמנם מדברים בשפה של דאגה לחלשים, אך המדיניות שלהם פוגעת בנגישות למזון. סוציאליסטים כרכו את עצמם למאבק רגרסיבי נגד החלשים והעניים, והגיע הזמן שזה ייפסק.

עידן ארץ

עידן ארץ | רדיקל חופשי

עידן ארץ הוא פעיל ליברל, ממייסדי חופש לכולנו, סטודנט לכלכלה ולהיסטוריה וחוקר רגולציה בפורום קהלת.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker