מה קורה כשנותנים לסוציאליסטים ללמד על ליברליזם

על פי שיעורי אזרחות בתיכון, סוציאליזם תומך בעניים, וליברליזם מוכן להפקיר אותם עבור "החירות הכלכלית" בעזרת הפרטה וקיצוץ בקצבאות לחלשים ביותר. אלא שבשום עולם הנושאים האלו אינם מוקד החיכוך העיקרי בין סוציאליסטים לליברלים

עידן ארץ
עידן ארץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
בחינה בתיכון
בחינה בתיכוןצילום: ניר כפרי

בשנת הלימודים הקרובה שמתחילה מחר, תלמידי התיכון ילמדו בשיעור אזרחות על גישות כלכליות. או לפחות, כך הם ומערכת החינוך מדמיינים. בפועל, התלמידים והתלמידות לומדים במקרה הטוב גרסה מושטחת של הדיון הכלכלי בישראל ובעולם, ובמקרה הרע מידע כוזב של ממש. בסיכומו של דבר, התלמידים לא יוצאים עם יותר ידע משהם נכנסו, ובמקרים מסוימים הם נתקעים עם מיסקונספציות הרסניות לגבי הדיון הכלכלי בישראל.

במחוון למורים לאזרחות מונגדות שתי גישות כלכליות: הגישה ה"נאו-ליברלית" והגישה ה"סוציאל-דמוקרטית". הגישה הנאו-ליברלית "מדגישה את החירות הכלכלית על פני השוויון החברתי-כלכלי", תומכת ב"הפרטה, קיצוץ תקציבים, צמצום קצבאות" ושואפת ל"צמצום המיסוי למינימום". לעומתה, הגישה הסוציאל-דמוקרטית "מדגישה את השוויון החברתי-כלכלי על פני החירות הכלכלית" וזאת "בשם הסולידריות", לא פחות. תחת גישה סוציאל-דמוקרטית, "במקרה הצורך הפרט יכול להישען על סיוע חברתי-כלכלי מהמדינה". המדינה גם "מחויבת להבטיח קיום בסיסי בכבוד לכל אדם". המחיר? קטן ופעוט: "תמיכה במיסוי גבוה על העשירונים העליונים".

או בקיצור, תלמידי ישראל מחויבים ללמוד ולהיבחן על כך שסוציאליזם תומך בעניים, וליברליזם (סליחה, "נאו" ליברליזם) מוכן להפקיר אותם עבור "החירות הכלכלית" בעזרת הפרטה וקיצוץ בקצבאות לחלשים ביותר. אלא שבשום עולם הנושאים האלו אינם מוקד החיכוך העיקרי בין סוציאליסטים לליברלים.

הנושאים העיקריים שליברלים מקדמים כיום הם פישוט רגולציות, הורדת מכסים וסחר חופשי, פירוק מונופולים ממשלתיים ופתיחת שווקים חדשים לתחרות. זאת בעוד הסוציאליסטים בממשלה תומכים ב"ייצור מקומי" על חשבון הוצאה חברתית, רגולציות וחוקי עבודה נוקשים יותר, ותומכים בוועדי השאלטר של ההסתדרות כמו בנמלים ובחברת החשמל.

בפועל, החומר הלימודי בורח לנקודת הדיון הכי קלה (לסוציאליסטים): רווחה ממשלתית מול מיסוי נמוך. המחוון באזרחות גם לא מציין את רעיון הנתינה הוולנטרית שליברלים מקדמים כתחליף למערכת ביורוקרטית מחרידה כמו ביטוח לאומי, שפעמים רבות פוגעת בחלשים יותר משהיא עוזרת להם

תור לסניף של הביטוח הלאומי במהלך הקורונה (למצולמים אין קשר לנאמר בכתבה)
תור לסניף של הביטוח הלאומי במהלך הקורונה (למצולמים אין קשר לנאמר בכתבה)צילום: תומר אפלבאום

את תוצאות הבלבול הזה קל לראות: במבחן בגרות ב-2017 נשאלו התלמידים האם הורדת מכסים על יבוא דגים מתאימה יותר ל"נאו-ליברליזם" או ל"סוציאל-דמוקרטיה". בעוד בשיח הכלכלי האמיתי ליברלים תומכים בסחר חופשי ואילו סוציאליסטים מתנגדים לו ומעדיפים ייצור מקומי, תלמידים רבים כתבו שהורדת המכסים היא דווקא סוציאל-דמוקרטית, שכן היא מורידה את יוקר המחיה לחלשים. כל כך הרבה תלמידים כתבו כך, שמשרד החינוך נאלץ לקבל גם את התשובה הזאת כתשובה נכונה. קשה להאשים אותו - כשמלמדים את התלמידים שסוציאליזם שווה סיוע לחלשים וקפיטליזם שווה "לשים רווחים לפני אנשים" כמאמר הסיסמה הסוציאליסטית, ברור שהם יתייחסו להורדת יוקר המחיה כצעד סוציאליסטי.

נראה שמי שניסח את הצגת העמדות החברתיות-כלכליות במחוון למורים פשוט לא מבין את הטענות הליברליות, ובטוח שמה שליברלים רוצים זה קודם כל פחות רווחה, בזמן שסוציאליסטים רוצים יותר ממנה. בעוד האמירה האחרונה בהחלט נכונה, להציג את זה בתור נקודת המחלוקת העיקרית בין הגישות הכלכליות בישראל מייצר עוול אדיר.

דמיינו, למשל, שמישהו היה מציג את הוויכוח בין ימין לשמאל כוויכוח בין תומכי ארץ ישראל השלמה לבין תומכי שלום. או לחילופין, בין תומכי ביטחון למתנגדים לבטחון. זה היה נראה לכולם מגוחך, מכיוון שיש ייצוג רב לעמדות הביטחוניות בשיח הציבורי. אך פעמים רבות, מה שהתלמידים שומעים בשיעורי אזרחות הוא הדבר היחיד שהם יודעים על השיח הכלכלי, שעודנו צעיר יחסית בישראל.

לכן, כשמדיניות משרד החינוך (והמורים עצמם, מחווייתי האישית) היא להציג כך את הדיון הכלכלי, כך התלמידים תופשים אותו בבגרותם. בשיח הציבורי, צריך להסביר שוב ושוב לאנשים שהמטרה של כלכלה חופשית היא לסייע לחלשים באמצעות מקסימום יצירת עושר והזדמנויות, ושסוציאליסטים אמיתיים שמים מטרות אחרות כמו ועדי עובדים חזקים וייצור מקומי במקום גבוה יותר מסיוע ישיר לחלשים, שאין לליברלים רבים התנגדות עקרונית אליו.

הפגנה נגד יבוא עגבניות
הפגנה נגד יבוא עגבניות. למצולמים אין קשר לנאמר בכתבהצילום: אילן אסייג

ובעוד התלמידים והתלמידות לומדים את הוויכוח הדיכוטומי והכוזב הזה בין נאו ליברליזם לסוציאל-דמוקרטיה, הם יוצאים חסרי ידע בכל הנוגע לניהול הכלכלי בפועל של המדינה - שאלו, לכאורה, הכישורים ששיעורי אזרחות נדרשים להקנות להם. אדם יכול לסיים 12 שנות לימוד בלי לדעת איך מנסחים תקציב מדינה ומה יש בו, מה זה חוק ההסדרים, מה עושה ועדת הכספים, מה זו מדיניות מוניטרית ומה זו מדיניות פיסקלית, ואיך לקרוא בצורה ביקורתית חדשות כלכליות.

אלו הכישורים שמדינה דמוקרטית צריכה להקנות לאזרחיה, כדי שיוכלו להבין מה קורה בממשלה וכך יוכלו לבחור בצורה רציונלית יותר. במקום זאת, משרד החינוך מתעקש להחדיר לראשי התלמידים ויכוח דמיוני בין נאו-ליברליזם לבין סוציאל-דמוקרטיה, ויכוח שאינו קיים מחוץ למשרד החינוך. ואם לשפוט לפי המסגור שהמשרד בחר בו - ברור באיזה צד של הוויכוח הזה הוא נמצאים.

עידן ארץ

עידן ארץ | רדיקל חופשי

עידן ארץ הוא פעיל ליברל, ממייסדי חופש לכולנו, סטודנט לכלכלה ולהיסטוריה וחוקר רגולציה בפורום קהלת.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker