הבעיה במגזר הציבורי אינה השכר

כשמלינים על השכר במגזר הציבורי, אין בכך התנגדות לעצם הקונספט של שכר גבוה. הבעיה היא לא שהשכר במגזר הציבורי גבוה מדי, אלא שהוא גבוה מדי ביחס לאיכות כוח האדם שהוא מצליח להביא

עידן ארץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
עובדי נמל אשדוד. למצולמים אין קשר לכתבה
עידן ארץ

בעקבות איומי הקיצוץ במגזר הציבורי, ההסתדרות הכריזה אתמול על סכסוך עבודה. קרי, היא תוכל להשבית את כל המגזר הציבורי תוך 14 יום. לא יהיה שירות בלשכות התעסוקה, בביטוח לאומי, בקרב הפסיכולוגים בשירות הציבורי ובכל משרדי הממשלה. כל זאת על מנת למנוע קיצוץ במגזר הציבורי, בזמן שעובדי המגזר הפרטי מפוטרים, מוצאים לחל"ת ומאבדים לקוחות ופרנסה בהמוניהם.

איומים חוזרים אלו מביאים עיתונים כלכליים להלין על השכר הגבוה במגזר הציבורי. אפשר להבין אותם: בזמן שהשכר הממוצע במגזר הציבורי עומד על כ-16 אלף שקל, בכלל המשק הוא עומד על 11 אלף שקל בלבד. אם ניקח רק את עובדי המגזר הפרטי, הפער יהיה גדול אף יותר. חמור מכך - הפער בין המגזר הציבורי לכל המשק רק מחריף והולך: בעשור האחרון השכר הריאלי במגזר הציבורי עלה ב-20%, בזמן שבכלל המשק הוא עלה ב-11% בלבד. אירוני שמי שטבע את הביטוי "האיש השמן והאיש הרזה", ביחס לכלכלה הישראלית, רק הגדיל את האיש השמן על חשבון האיש הרזה.

אך האמת היא שהשכר אינו הבעיה הגדולה במגזר הציבורי. בסינגפור, למשל, עובדי המגזר הציבורי מרוויחים הרבה יותר מאשר מקביליהם במגזר הפרטי. אך המודל שונה לגמרי: קודם כל, המגזר הציבורי בסינגפור הוא קטן, ועובדים בו 85 אלף איש בלבד, לעומת 300 אלף איש בישראל. גם ביחס לגודל האוכלוסייה, המגזר הציבורי בסינגפור קטן ב-50% מאשר זה הישראלי.

בנוסף, אין במגזר הציבורי בסינגפור את הקונספט של "קביעות", או אנשים שאי אפשר לפטר. בסקטורים חיוניים כמו חשמל, גז ומים - אי אפשר לשבות, וכל שביתה אחרת דורשת הצבעה חשאית של כלל העובדים. לכל אגף במגזר הציבורי בסינגפור יש ועד משלו, שמנהל משא ומתן משלו עם הממשלה, במקום ועד אחד לכל המגזר הציבורי (ולא מעט עסקים פרטיים) בסגנון ההסתדרות.

כלומר, המגזר הציבורי בסינגפור נוהג בשיטה כזאת: קשה מאוד להתקבל למגזר הציבורי, וזו נחשבת עבודה אקסקלוסיבית ויוקרתית. אך מי שכן מתקבל, ועושה מה שהממשלה מצפה ממנו - מתוגמל על כך בנדיבות. במגזר הציבורי בישראל, הגישה היא הפוכה בדיוק - קל מאוד להתקבל, והשכר בינוני למדי גם לאנשים המוכשרים ביותר. אלא אם אתם מהעובדים הוותיקים, המקומבנים והמקורבים לוועד - ואז השמים הם הגבול.

במגזר הציבורי קשה עד בלתי אפשרי לפטר עובדים, וכל התייעלות (או אפילו שדרוג מערכות מחשוב) גוררת איומי שביתה ושוחד למי שצריך. המשמעות היא מערכת בלתי יעילה ומסורבלת, שהשירות שהיא נותנת לאזרח הוא מחפיר, בעלות של 180 מיליארד שקל בשנה - פי 2.5 מכל תקציב הביטחון.

כשמלינים על השכר במגר הציבורי, אין בכך התנגדות לעצם הקונספט של שכר גבוה. עיני אינה צרה בשכר במגזר הציבורי, וחלק מהם עושים עבודה קריטית וצריכים להרוויח אפילו יותר. הבעיה היא במודל ההעסקה: בכמות הג'ובים האדירה, במשרד הממשלה המיותרים והמנופחים, וכמובן - בשיטת הניהול ההסתדרותית. הבעיה היא לא שהשכר במגזר הציבורי גבוה מדי, אלא שהוא גבוה מדי ביחס לאיכות כוח האדם שהוא מצליח להביא. 

המטרה של המגזר הציבורי אינה להיות מערכת רווחה מבוססת עבודות-חרטא, אלא לספק שירות איכותי לציבור בעלות מינימלית. לצורך כך, צריך לשכור את העובדים המוכשרים ביותר ולשלם להם שכר תחרותי, תוך צמצום ניכר ככל האפשר של המשרות הממשלתיות. על כל משרה בממשלה לוקחים עובד מהמגזר הפרטי שהיה יכול לייצר, לקבל משכורת, לשלם מסים ולממן עוד שירותים ממשלתיים. אין שום בעיה עם משכורות גבוהות במגזר הציבורי, כל עוד הן מבוססות על ייצור ערך לציבור ולא על קומבינות ושוחד להסתדרות. 

עידן ארץ

עידן ארץ | רדיקל חופשי

עידן ארץ הוא פעיל ליברל, ממייסדי חופש לכולנו, סטודנט לכלכלה ולהיסטוריה וחוקר רגולציה בפורום קהלת.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker