כשהסאטירה נהפכת למציאות: המדינה באמת מלאימה את אל על?

עלינו לדרוש גילוי אחריות מצד חברות גדולות. עלינו להכיר בכך שתפקיד הממשלה אינו להוות מערכת רווחה לתאגידים, אלא לאפשר סביבה נוחה לתהליך האבולוציוני שבו מבנים כלכליים פושטים ולובשים צורה בדרך לשירות טוב יותר לצרכנים

עידן ארץ
עידן ארץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
הפגנת עובדי אל על
הפגנת עובדי אל עלצילום: אוהד צויגנברג

לפני כ-3 חודשים פירסמתי כאן מאמר שקורא להלאים את אל על. זו היתה בדיחה, סאטירה על חוסר התוחלת והתמריצים המעוותים של חילוץ ממשלתי. הסברתי, שאם כבר אנחנו משתתפים בהפסדים של אל על - למה שלא נשתתף גם ברווחים? אלא שלתדהמתי, הסאטירה שלי קרמה עור וגידים והחלה לעלות כאפשרות רצינית. בתחילה כדרישה של הוועד, ובהמשך כמתווה רציני לחלוטין של הממשלה.

לאחר שהממשלה נכשלה בלשכנע בנקים להלוות את 1.5 מיליארד השקלים לאל על, אפילו בערבות מדינה של 80%, היא שלפה את התותחים הכבדים - הלוואה מטעם המדינה. הממשלה תכננה לשפוך 1.5 מיליארד שקל מכספי המסים שלנו על בעלי המניות של אל על, נכס שאף בנק לא הסכים לגעת בו עם מקל מרוב שהוא כושל והרה-סיכון.

כאן נכנסה מחאה ציבורית רחבה סביב החילוץ המיותר, מחאה שגם אני הייתי שותף בה והגיעה רחוק. בעקבות המחאה, הוציאה מנכ"לית משרד האוצר, קרן טרנר-אייל, מתווה חדש. על פי המתווה, המדינה תלווה לאל על "רק" 850 מיליון שקל, ואת שאר 650 מיליון השקלים אל על תיאלץ להשיג באמצעות מכירת מניותיה לציבור. עם זאת, שוויה הכולל של אל על כיום הוא בקושי 350 מיליון שקל, מה שמעמיד בסימן שאלה גדול את הרצון הציבורי לקנות מניות בשווי כל כך ניכר.

אם זה יקרה, מסבירה טרנר-אייל, המדינה תקנה את המניות המדוברות, עד כדי 61% מחברת אל על. כלומר - תשתלט עליה ותלאים אותה. אלא שבמקום להפוך אותה מחדש לחברה ממשלתית, אל על תימסר לידי נאמן שינהל אותה וייעל אותה, לקראת מכירה מחדש עוד כשנתיים או שלוש. מה שהתחיל כבדיחה נהפך לנגד עינינו למדיניות.

בעיני, אל על צריכה לקרוס. קריסה של חברות כושלות היא חלק אינטגרלי מהשוק החופשי, והכרחית לצמיחה כלכלית ויציאה ממשברים כלכליים כמו זה שאנו נמצאים בו כעת. יזמים חדשים יקנו את המטוסים והקווים שהיא מחזיקה, ויקחו את ענף התעופה הישראלי רחוק הרבה יותר.

לבעיית "החברה הלאומית" ומשימות מיוחדות יש פתרונות ומודלים אחרים, והתמריץ שנוצר כאן לבעלי הון הוא מחריד. הממשלה אומרת - יש חברות שהן גדולות וחשובות מכדי לקרוס, ואם הבעלים התנהל בצורה מטופשת והוועד היה חזירי במיוחד, משלמי המסים ייכנסו מתחת לאלונקה ויצילו אותם.

אילו הייתי בעלים של חברה גדולה, הייתי חושש הרבה פחות לקחת סיכונים מיותרים, שכן במקרה הכי גרוע אוכל לשלוח את העובדים להפגין ולטעון שאם לא ישלמו לי - הממשלה מפקירה משפחות עובדות ופוגעת בענף כולו. התוצאה של דבר כזה כמובן תהיה יותר קריסות, יותר פיטורים, ויותר "חילוצים" על חשבוננו.

כך שעל אף שאני חושב שחילוץ מכל סוג הוא טעות, אני נאלץ להודות בחריקת שיניים - הפתרון של הלאמה גרוע פחות מאשר המתווה הקודם. ההסברים שנתתי כסאטירה עומדים למעשה גם במבחן המציאות ומאלצים אותי לתמוך בהלאמה, דבר שלא האמנתי שאי פעם אעשה. זאת, כמובן, בהינתן התנאים ההכרחיים הבאים:

1. החברה תימכר בתוך זמן קצר לציבור הרחב;

2. הנאמן מטעם המדינה יבצע התייעלויות ניכרות שיהפכו את החברה לעצמאית;

3. הממשלה לא תשפוך כסף ציבורי נוסף על אל-על בעת שהיא חברה בבעלות המדינה;

4. ייחתם הסכם רשמי בין אל על למדינה, המסלק כל טענה שלה בעתיד לאיזשהו סבסוד או חילוץ, זאת בתמורה לסבסוד הקבוע והרגיל להוצאות הביטחון שלה;

ללא מילוי התנאים האלו, או לפחות רובם, כל המהלך מיותר לחלוטין. שהרי, אם מערכת התמריצים נשארת בעינה, הקריסה הבאה של אל על היא לא שאלה של "האם" אלא שאלה של "מתי". ממש כמו "הבימה", כל עוד הבעלים יודעים שהממשלה תמשיך להזרים כסף, אין שום סיבה להתנהל בצורה זהירה ורציונלית.

כאן אנחנו נכנסים כאזרחים וכמשלמי מסים. עלינו לדרוש גילוי אחריות מצד חברות גדולות. עלינו להכיר בכך שתפקיד הממשלה אינו להוות מערכת רווחה לתאגידים, אלא לאפשר סביבה נוחה לתהליך האבולוציוני שבו מבנים כלכליים פושטים ולובשים צורה בדרך לשירות טוב יותר לצרכנים. ברגע שנבין זאת, בעלי הון יפסיקו לקחת סיכונים מיותרים על חשבוננו.

עידן ארץ

עידן ארץ | רדיקל חופשי

עידן ארץ הוא פעיל ליברל, ממייסדי חופש לכולנו, סטודנט לכלכלה ולהיסטוריה וחוקר רגולציה בפורום קהלת.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker