גם לכם נמאס ממחסור בביצים וחמאה? כך נוכל לצאת מהברוך

המחסור בביצים ובחמאה שחווינו באחרונה ישובו על עצמם שוב ושוב אם לא נשנה את השיטה - ואפשר לעשות זאת גם בלי לפגוע בחקלאים

עידן ארץ
עידן ארץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
לול. הממשלה חייבת להרחיב את מכסות החלב והביצים
לול. הממשלה חייבת להרחיב את מכסות החלב והביציםצילום: עופר וקנין

כבר כתבתי בפירוט על נזקי התכנון הריכוזי שפוגעים בחלב ובביצים שלנו: המחירים גבוהים ביחס ל-OECD, נוצרים מחסורים מדי שנה, אנחנו תלויים יותר ביבוא חירום מחו"ל, וכמובן המגוון מצומצם להחריד. אחרי המחסור בחמאה ובביצים, הגיע הזמן להסביר כיצד נוכל לצאת מהמודל של תכנון ריכוזי בחקלאות ולעבור למודל של שוק חופשי, כמקובל במערב. זאת, מבלי לפגוע בחקלאים ותוך הבטחת הביטחון התזונתי שלנו.

האיחוד האירופי ניהל מכסות ייצור לכל מדינות האיחוד מ-1985, אך ביטל אותן ב-2015. כיום, כל רפתן יכול לייצר כמה חלב שהוא רוצה, ללא הגבלות ממשלתיות וחלוקת "מכסות ייצור" שחריגה מהן תזכה אותו בקנס. גם לאזרחי האיחוד האירופי נמאס מהמחירים הגבוהים ומ"הרי החמאה" שהממשלה קנתה מהרפתנים כדי למנוע מהמחיר לרדת. אני רוצה להציע מהלך דומה, שיוריד את יוקר המחיה בישראל וישמור על אספקה גמישה שתוכל להתמודד עם מצבי חירום.

בשלב הראשון, חייבים להפריד בין שתי אוכלוסיות: חקלאים מוכשרים שיוכלו לייצר במחירים תחרותיים, וחקלאים, שעם כל הצער שבדבר, לא יוכלו לתמוך בעצמם בשוק חופשי. האחרונים יתנגדו לשינוי במודל, ואותם צריך לפצות הכי הרבה. גם ברמה הפרקטית כי הם ייפגעו הכי הרבה, וגם ברמה הפוליטית - כדי להקל על ביצוע מהלך כזה בממשלה ובכנסת, העמוסות בלוביזם של מועצות המזון.

אני מציע להפנות את רווחי המכסים שעוד נשארו לנו לתוכנית קנייה של לולים ורפתות. המדינה תציע לקנות במחירים גבוהים ממחירי השוק את הקרקע, הציוד ובעלי החיים. בתמורה לכך, יקבלו הרפתנים והלולנים מזומן ביד, או לחלופין - קרן השקעות נושאת ריבית שתיתן להם תמיכה כלכלית, למטרות הסבה מקצועית או פתיחת עסק חדש. בשלב השני, המדינה תבצע מכירה פומבית של הנכסים לידי שאר החקלאים או ליזמים חדשים שירצו להיכנס לתחום. תוך כדי, הממשלה תרחיב את מכסות החלב והביצים, ותבטל מיידית את ההבחנה בין קיבוצים למושבים שמפלה את המושבים.

המשמעות היא שינוי בהרכב הייצור - במקום שייצור החלב והביצים יתבצע במושבים ובקיבוצים עם הכי הרבה קומבינות בממשלה, הוא יתבצע במקום שמבזבז הכי מעט משאבים ומאפשר ייצור זול ויעיל. אם המטרה היא לשמור את החקלאות דווקא בפריפריה, הממשלה יכולה לתמרץ הקמת והרחבת לולים ורפתות באמצעות סבסוד ישיר לפי הכמות המיוצרת או גודל השטח. אם לא, אפשר לעשות מה שניו זילנד עשתה - ולמשוך את ידי הממשלה מהחקלאות ככלל: בלי שום סבסוד, ומעט רגולציה. התוצאה: הפיכתם לסל הלחם של אסיה. בשלב זה, כאשר המחירים יירדו באופן משמעותי, ניתן להסיר את המגבלות על המחירים ליצרן ולצרכן, ולאפשר למחירים לעלות ולרדת ובכך למנוע מחסורים, בזמן שהוא נשאר בר השגה לחלשים ביותר.

בשלב הבא, כאשר מתגבש ייצור מקומי רציני ויעיל, ניתן להוריד את כל המכסים על מוצרי חלב וביצים ולאפשר יבוא חופשי שלהם. היצרנים המקומיים יתחרו בייצור בחו"ל, המחירים יירדו ושיטות הייצור ישתכללו. יבוא קבוע שיכול להתרחב או להצטמצם בהתאם לביקוש ולהיצע ימנע את המחסורים השנתיים, וייצור ישראלי יוכל להתחרות בייצור הזר גם בשווקים בחו"ל. כלומר - לייצא.

זה בדיוק מה שעושים בענפים מוצלחים בחקלאות הישראלית, כמו תמרי המג'הול בערבה: מוצאים נישה שבה אנחנו יכולים להצליח, והופכים להכי טובים בה. תמרי המג'הול הישראליים מגיעים לכל העולם, ואהובים במיוחד על מהגרים מוסלמים באירופה, שמעמיקים את כיסי החקלאים הישראלים בשיתוף פעולה שרק סחר יכול ליצור. התמחויות נוספות בייצור יכולות לשמר שטחי חקלאות בטווח הארוך, תוך יצירת תעשייה שמכניסה כסף זר ומעסיקה משפחות רבות. ככל שיהיה יותר יבוא, אגב - כך גם יהיה יותר יצוא.

החקלאות בישראל תשתנה, אבל היא תשתנה לטובה. היא תעמוד על רגליה כחלק מהשוק התחרותי העולמי, ותאפשר לגדל דור חדש של חקלאים: טכנולוגיים יותר, חדשניים יותר, גמישים יותר ויזמיים יותר. כך, גם אנחנו כצרכנים בישראל נוכל ליהנות ממחירי מזון נמוכים וממגוון רחב. בשביל זה, צריך לשחרר את החקלאות לחופשי.

עידן ארץ

עידן ארץ | עידן ארץ

עידן ארץ הוא פעיל ליברל, ממייסדי חופש לכולנו, סטודנט לכלכלה ולהיסטוריה וחוקר רגולציה בפורום קהלת.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker