מה הפלא שהמחסור בביצים מזכיר לכם את הסובייטים

על אף הפיקוח, מחירי החמאה והביצים בישראל גבוהים בעשרות ואף מאות אחוזים לעומת מדינות OECD ■ כל עוד מועצות חקלאיות, מכסות ותכנון ריכוזי מנהלים את השוק, אין סיכוי שיהיה כאן שינוי

עידן ארץ
עידן ארץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
לולי כלובים. "הרפורמה לא תעמוד במבחן בג"ץ"
לול תרנגולותצילום: בלומברג

ימים ארוכים אחרי ליל הסדר, רשת השיווק הקרובה לביתי סבלה ממחסור בביצים ללא צפי לחזרתן למדפים. לצערי, זה היה המצב ברשתות נוספות.

לפני שבועיים הממשלה שילמה 12 מיליון שקל ליבואנים כדי שיביאו במהירות ביצים מאוקראינה - אך זה היה מאוחר מכדי שיגיעו עד ליל הסדר. לאחר מכן מטוסים מיוחדים של אל על הטיסו ביצים מספרד, אך אפילו הם לא הצליחו לספק את הביקוש הישראלי. מצאנו את עצמנו עם מדפים ריקים, משל היינו רפובליקה סובייטית עם מחסור הביצים השנתי הקבוע.

זו אינה הפעם הראשונה שזה קורה. עד לפני חודשים מעטים הורגש בישראל מחסור קשה בחמאה. גם אז, עמדנו מול מדפים ריקים ותהינו לאן החמאה נעלמה. אנחנו כישראלים אולי כבר רגילים למחסורים כאלה, אך תופעות דומות לא נרשמות בעולם המערבי. אפילו בשיא ההתנפלות על החנויות - לקח ימים ספורים עד שהמצב בשווקים תיקן את עצמו בארה"ב ובבריטניה, למשל. אך אצלנו? המחסור נגרר עוד ועוד. למה זה קורה, והאם יש תקווה לשינוי?

שוק הביצים אינו מתנהל כמו רוב ענפי הכלכלה. הוא מנוהל בתכנון ריכוזי, תחת מועצת (ברוסית: סובייט) הלול. מה זאת אומרת? בכל שנה, משרד החקלאות קובע מכסות ביצים שמתארות כמה ביצים מותר לייצר בישראל בשנה אחת. את המכסות האלו מחלקת מועצת הלול לחקלאים שהיא בוחרת, וכמות המכסות קובעת את כמות התרנגולות המטילות שמותר להם להחזיק.

אם חקלאי מחזיק יותר תרנגולות ממה שמותר לו, כמו במקרה של חקלאי מהצפון בשם רפי דיין - הוא נאלץ להשמיד אותן. בשביל מה זה טוב? בשביל להגביל את ההיצע במטרה להעלות מלאכותית את המחיר. כלומר, הממשלה יוצרת כאן קרטל שמגביל את ההיצע בכוונת מכוון.

חמאה
חמאהצילום: גיל כהן מגן

בנוסף, מחיר הביצים בישראל מפוקח. כלומר, במקרה של מחסור, אין אפשרות לא ללולנים ולא לרשתות השיווק להעלות מחירים וכך לרסן את עודף הביקוש ולעודד עוד היצע. במצב כזה, קשה להתפלא שיש חוסר, ואכן המחסור חוזר על עצמו מדי שנה.

במוצרי החלב המפוקחים, המצב גרוע עוד יותר. לא רק שיש מועצת חלב שמחלקת מכסות לרפתנים, הן מחולקות בנפרד לקיבוצים ולמושבים, תוך אפלייה לרעה של המושבים. הרפתנים מוכרים את החלב הגולמי ליצרנים במחיר קבוע בחוק, והם עושים ממנו מוצרים, שחלקם (כמו חמאה) נמצאים אף הם במחיר קבוע בחוק. לכן, כשכחלון סירב להעלות את מחיר החלב הגולמי ובעקבותו את מחיר החלב לצרכן - נוצר מחסור אדיר.

רק כשאישרו יבוא חופשי של חמאה לישראל - הסתיים המחסור. במשך קרוב לשנה, היינו במצב ההזוי שחמאה וביצים הם מוצרי יוקרה שלא כל אחד יכול להשיגם. אפילו האיחוד האירופי הבין שהמדיניות הזאת רק תורמת ליוקר המחיה ולא מסייעת לחקלאים - וביטל אותה לפני שנתיים.

"נכון, יש לפעמים מחסורים", יסנגרו תומכי התכנון הריכוזי בחלב ובביצים, "אבל המחיר מפוקח, נמוך, ונגיש לשכבות החלשות". אלא שזה פשוט לא נכון - מחיר החמאה בישראל גבוה ב-63% ממוצע במדינות OECD, ומחיר היוגורט גבוה ב-234% (!) מאשר במדינות OECD.

גם בביצים מצבנו לא מזהיר, עם מחיר גבוה ב-18% מהממוצע ב-OECD. למעשה, מחיר הביצים בישראל כפול מזה שבטורקיה ופי 3 מזה שבאוקראינה. כיצד זה ייתכן שהקפיטליסטים החזיריים בחו"ל מציעים מחירים נמוכים יותר מאשר אלו המפוקחים והמבוקרים בישראל? 

שלט "אין ביצים" במכולת בבני ברק
שלט "אין ביצים" במכולת בבני ברקצילום: מגד גוזני

פיקוח מחירים יוצר מערכת תמריצים בלתי צפויה. מצד אחד, לא משתלם לייעל את הייצור. שכן, ייעול הייצור יגרום להורדת המחיר המפוקח - וכתוצאה מכך להפסדים. מצד שני, משתלם "לנכס" כל עלייה בתשומות כדי לזעוק למשרד הכלכלה שחייבים להעלות את המחירים. מחיר המקסימום הופך למחיר מינימום, והיצרנים מתכנסים אליו בקרטל שבמקרה של החלב והביצים - נאכף אקטיבית על ידי הממשלה. לכן, מחירי מוצרים מפוקחים נוטים לעלות הרבה מעל מה שהיה נוצר בשוק תחרותי. 

אבל יש תקווה - בעקבות הפתיחה ליבוא חופשי, שסיימה את משבר החמאה, ועדת המחירים מעוניינת לבטל את פיקוח המחירים על החמאה. זאת, מכיוון ש"מטרתו המרכזית של שימוש בכלי פיקוח המחירים הינה למנוע אפשרות להפעלת כוח שוק מונופוליסטי על ידי יצרנים בשווקים שאינם תחרותיים המאופיינים בכשלים".

כעת, כשיש תחרות מחו"ל, אפילו ועדת המחירים לא רואה סיבה שהמחירים לא ייקבעו בשוק חופשי. בצורה כזו, גם כשיהיה עודף ביקוש או חוסר היצע - המחירים יוכלו לנוע בצורה גמישה ולמנוע מחסור גמור במוצר מסוים.

אך לא די בכך - מועצות המזון כופות הלכה למעשה קרטל על הרפתנים והלולנים בישראל. אני סומך על החקלאות הישראלית. על יכולת הייצור הפוטנציאלית שלה ועל האיכות הגבוהה שהיא יכולה להפיק. לכן, אני תומך בכך שהחקלאים הישראלים שלנו יוכלו לייצר יותר ולפרנס את עצמם ואת משפחתם - גם אם הם לא הצליחו להשיג את מכסות הייצור הנכספות.

החקלאות בישראל תצטרך לעבור שינוי גדול. מרדיפה אחרי פרוטקציות, הגנות וסבסודים - לייצור שמתחרה בכמות וברמה העולמית. אם אנו חוששים ממצב שבו חקלאים שהתרגלו למצב הקיים ייוותרו ללא פרנסה לאחר השינוי, ניתן לחלץ אותם ולהציע להם תוכניות הכשרה תעסוקתיות שיאפשרו להם לעבוד במקצועות רווחיים יותר.

רפת בניר עוז - למקום אין קשר לכתבה
רפת בניר עוז - למקום אין קשר לכתבהצילום: אייל טואג

בנוסף, כדאי לעודד אותם למכור את הציוד והמשאבים שלהם למי שבאמת טוב ומוצלח בזה. אף משפחה לא תופקר, אך המצב ההזוי הנוכחי לא יימשך. בצורה כזאת, החקלאות הישראליות תוכל לצמוח ולשגשג - ואנחנו נוכל להשיג מוצרים בסיסיים במחירים באמת בני השגה.

עידן ארץ

עידן ארץ | רדיקל חופשי

עידן ארץ הוא פעיל ליברל, ממייסדי חופש לכולנו, סטודנט לכלכלה ולהיסטוריה וחוקר רגולציה בפורום קהלת.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker