הגיע הזמן לחומוס בדמשק - האתגר של המחר - הבלוג של גיל קויבסקי - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הגיע הזמן לחומוס בדמשק

ישראל יכולה לחזק את מגמת הדחיקה של האיראנים מסוריה. היא יכולה לעשות זאת לא רק באמצעים צבאיים, ולא רק בהסתמכות רפה על צדדים שלישיים, אלא לפעול אקטיבית במישור הכלכלי

16תגובות
חומוס
Mike Regan

אבק הבחירות מאחורינו, ואחרי המהומה הגדולה, הגיע הזמן לחזור ולדבר על נושאים מהותיים: סוריה למשל. מלחמת האזרחים החריבה את הארץ שמצפון לנו, אך השלטון של אסד נותר על כנו. כיום, האריה מדמשק עסוק בשיקום מנגנוני הכוח שלו. למען הסר ספק, אסד לא מוטרד כמונו מעניינים זניחים כמו יחס חוב-תוצר, תמותת תינוקות או שיעור הפשע. שיקום במונחים שלו הוא תשלום בקשיש לשלל הגורמים הסורים שמתחזקים את שלטון האימים שלו. כך היה לפני מלחמת האזרחים, וכך כנראה יהיה גם לאחריה.

במהלך המלחמה סייעו לאסד האיראנים, ולאחר מכן הרוסים. כעת העולם הערבי, שנטש את סוריה עם תחילת הלחימה, משיב את סוריה לליגה הערבית. שלל מדינות, לרבות סעודיה, מתחייבות להעמיד לסורים תקציבים לשיקום מתוך רצון לתפוס בעלות והשפעה על הכאוס שמתרחש שם.   

את ישראל, באופן טבעי, מטרידה מאוד הנוכחות האיראנית בסוריה. זהו איום מרכזי על ישראל, שכבר עתה שינה את המאזן האסטרטגי באזור. ההשפעה האיראנית בלבנון ובעזה ניכרת, אך נפילתה של זירה נוספת (וזירה חשובה במיוחד) כמו הזירה הסורית בידי האיראנים, עלולה לשנות את מצבנו לרעה. ההנהגה הישראלית מבינה זאת והיא מפעילה, כך לפי דיווחים בתקשורת הזרה, כוח צבאי רב נגד מטרות איראניות. התקיפות בסוריה של ישראל מצליחות לכאורה לשמר את המאזן הרצוי. עם זאת, קשה שלא לפקפק בתוחלת של "משחק שוטרים וגנבים" מהסוג הזה.

הצהרות ופרסומים של בכירים ישראלים במערכת הפוליטית, הביטחונית והדיפלומטית מעידים כי הפעלת הכוח היא האמצעי היחיד שעולה על דעתם כשזה מגיע למעורבות ישראלית (לפחות באופן פומבי). אך גם אם ישראל מצליחה באופן אפקטיבי לבלום את האיראנים באמצעות כוח, מטרידה מאוד ההימנעות מבניית מנופים נוספים. ההיסטוריה מלמדת שהתבססות על כוח צבאי בלבד משקפת קוצר ראות וחוסר תכנון לטווח ארוך. 

טיל בשמי דמשק
SANA/רויטרס

חשוב לומר שישראל מבינה שכח צבאי בלבד לא יספק את הסחורה, אבל את השטח היא משאירה לגורמים אחרים. לאחר שהאמריקאים הודיעו על נטישתם את סוריה, ישראל מסתמכת כנראה בעיקר על המעורבות הרוסית. בנוסף, מדינות ערב יצאו בהכרזות שלפיהן הן יסבסדו את שיקום סוריה שמוערך במאות מיליארדי דולרים. ישראל סבורה אפוא שהכוחות הללו יהיו אלו שידחקו את האיראנים באופן ישיר, או לכל הפחות יחזקו מספיק את אסד כדי שהוא יידחוק בעצמו את האיראנים החוצה, ויחזיר עטרה ליושנה.

לטעמי, ישראל יכולה (ואולי גם צריכה) לחזק את מגמת הדחיקה של האיראנים. היא יכולה לעשות זאת לא רק באמצעים צבאיים, ולא רק בהסתמכות רפה על צדדים שלישיים, אלא לפעול אקטיבית במישור הכלכלי, הן באמצעות הסכמה ישירה והן באמצעות הסכמה עקיפה.  

הסכמה ישירה בין ישראל לסוריה נשמעת דמיונית. בחלופה זו ישראל יכולה להצטרף ל"מאמצי השיקום" של סוריה, לשלם דמי חכירה עבור רמת הגולן, לקנות מהסורים מים במחיר מופקע או כל תירוץ אחר שיצדיק תשלום דמי חסות לאסד, תמורת תמיכתו. הפרוטקשן הללו צריכים להיות גבוהים יותר מאלו שמשלמים האיראנים, דבר שהוא בכוחה של מדינת ישראל.

בתמורה לדמי החסות, הסורים יידרשו באופן שוטף ומותנה לתת תמורה ביטחונית לישראל, בצורת צמצום הנוכחות האיראנית בשטחם. אין ספק שהסכמה ישירה היא מורכבת מבחינה פוליטית. יש שיאמרו שכלל אינה ריאלית. אבל כפי שיש לישראל תעוזה במישור הצבאי, אין כל סיבה לא לנסות ולהעיז גם במישור הדיפלומטי. חשוב גם לזכור, שלצד ההסכמה הישירה תמיד ניתן להגיע להסכמות עקיפות, בהן הפרוטקשן ישולם באופן עקיף.

דוגמה אפשרית למעורבות עקיפה היא באמצעות היחסים המשולשים בין ישראל, ירדן וסוריה. ישראל וירדן ביססו את היחסים שלהן על הסכמות בנושאי מים. ישראל היא ספקית מים משמעותית לירדנים שצמאים באופן כרוני.

הירדנים מנהלים מערכת יחסים מורכבת עם משטר אסד. ירדן (השותפה למלחמה בדאעש) עושה טובה גדולה לאסד שהיא לא משיבה לו את מיליוני הפליטים הסורים שקלטה (רובם מתנגדי משטר אסד). במעורבות עקיפה של ישראל בסוריה באמצעות ירדן,  ניתן למשל להציע כי חלק מהמים שישראל נדרשת לספק לירדנים במסגרת הסכם השלום יומרו למזומן כדי שהירדנים בתורם יעבירו אותם לסורים, שיהיו אלו שיספקו להם את המים.

במלים אחרות, במקום שישראל תזרים לירדן מים היא תזרים להם דולרים. עבדאללה מלך ירדן, אחרי שייקח לעצמו עמלה יפה, יעביר את הדולרים לסורים כדי שהם יהיו אלו שיספקו לירדנים את המים. הסורים ירוויחו מטבע חוץ שהם זקוקים לו מאוד, ובנוסף גם הסכמה עם ירדן להמשיך ולארח את הפליטים הסורים. הירדנים ירוויחו עמלה ואינטרס משותף עם הסורים לשקט בגבול. הישראלים ירוויחו השפעה, שיכולה להיות מתורגמת לצמצום הנוכחות האיראנית בסוריה.

ניתן לחשוב כמובן על שלל עסקות, עם דולרים ועם דברים אחרים, עם הירדנים ועם מדינות וישויות אחרות. המכנה המשותף בכל העסקות הללו הוא שישראל מנצלת את עוצמתה הכלכלית, כדי לשחק תפקיד פעיל יותר בסוריה.    

השורה התחתונה היא שהעתיד של ישראל תלוי במובן מסוים בעתידה של סוריה. בהינתן שמשטר האימים של אסד לא צפוי לקרוס, נראה כי לישראל לא יהיה מנוס אלא לדחוף את ידיה עמוק אל תוך הבוץ הסורי. השאלה היא האם זה יהיה בכסף או בחיי אדם. לטעמי, ההעדפה ברורה למדי.

יש סיכוי לא קטן שהרשימה החובבנית הזו שלי תזכה לבוז ממומחים צבאיים ומודיעיניים (שהרי הידע וההבנה האסטרטגיים שלי מוגבלים למדי). אך אם גרמתי לאיש עסקים או כלכלן להרים את ראשו אל עבר החרמון ולשאול האם יש לו ולאחרים כמוהו מה לתרום לשיח, הרי עשיתי את שלי.

הסוגיה הסורית וסוגיות נוספות שקשורות לאופק המדיני של ישראל נותרות עדיין נחלתן של בכירי הצבא וקהילת המודיעין. מאחר שישראל נהפכה גם לכוח כלכלי לא מבוטל, הגיע הזמן שגם המגזר העסקי ובכירי הכלכלה ישלבו את עצמם יותר בדיונים מסוג זה. אנשים מרקעים כאלו יכולים אולי להציע פתרונות נוספים שאנשי הצבא, הדיפלומטיה והפוליטיקאים מפספסים.

הרשמה לניוזלטר

כל הסקירות בזירת הניתוחים של TheMarker - בתיבת המייל שלכם

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

עוד פוסטים מזירת הניתוחים

כתבות שאולי פיספסתם

*#